כף האלט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפה טופוגרפית של אזור כף האלט

כף האלֶטאנגלית: Cape Hallett) הוא אזור נקי משלג (נווה מדבר אנטארקטי) בקצה הצפוני של חצי האי האלט על חוף ים רוס של אדמת ויקטוריה, מזרח אנטארקטיקה. כף אדייר נמצא במרחק 100 ק"מ צפונה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הר הרשל, אנטארקטיקה, ינואר 2006, בתצפית מכף האלט

בשנת 1956, במהלך מבצע דיפ פריז II, נפגעה האוניה האמריקאית "אָרְנֶבּ" ממצוף קרח בכף האלט.

תחנת האלט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכף האלט שכן בסיס מדעי, תחנת האלט, שפעלה בשיתוף בין ארצות הברית וניו זילנד במהלך השנה הגאופיזית הבינלאומית 1957, והייתה מאוישת בקביעות עד 1964, כאשר פרצה במקום שריפה גדולה. לאחר זאת שימש המקום כבסיס קיצי בלבד עד 1973. בשלב זה עובר האתר תיקון סביבתי באמצעות הרחקת חומרים מסוכנים: דלק ושמן, שאוחסנו במספר מיכלים גדולים. מדובר במיזם מתמשך, שלהשלמתו יידרשו שנים אחדות.

אזור אנטארקטי מוגן במיוחד[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור של 740 דונם נמצא תחת צו הגנה מיוחדת של הברית האנטארקטית מס' 106 משום שהוא מכיל בתי גידול למבחר עשיר ומגוון של קהילות צמחים, שהן הדוגמאות הרחבות והמייצגות ביותר המוכרות בקצה הצפוני של שיפוע קו הרוחב של אדמת ויקטוריה וים רוס. סקרים תיעדו 18 מינים של אזוב וחמישה מינים של טחב, ובראשם Bryum subrotundifolium. בעלי החיים במקום כוללים מושבות גידול של ציפורי הסקואה של הקוטב הדרומי ופינגווין אדלי, וכן אקרית וקפזנבאים.

מושבת פינגווין אדלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מושבת הפינגווינים הגדולה מעסיקה עובדי בנייה של חיל הים האמריקאי, על הצד המערבי של חצי האי האלט בין מפרץ מאובריי ומפרצון אדיסטו. ההיסטוריה של השפעת האדם על המושבה בתקופה שבה נמצאו שם עובדי תחנת האלט, וסגירת התחנה בהמשך, יחד עם זמינותם של נתונים היסטוריים מהימנים על גודל אוכלוסיית המושבה, עושים את האתר לייחודי ואידאלי לחקר השפעותיהן של הפרעות משמעותיות למערכת האקולוגית וההתאוששות מהן.‏[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]