התחנה האנטארקטית אמונדסן-סקוט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
התחנה האנטארקטית
אמונדסן-סקוט
(למפת אנטארקטיקה רגילה)
מיקום התחנה האנטארקטית  אמונדסן-סקוט במפת אנטארקטיקה
 
התחנה האנטארקטית  אמונדסן-סקוט
התחנה האנטארקטית
אמונדסן-סקוט

התחנה האנטארקטית אמונדסן-סקוט היא תחנת מחקר אמריקאית בקוטב הדרומי, אנטארקטיקה. זהו המקום המאוכלס ברציפות הדרומי ביותר על פני כדור הארץ. בחודשי הקיץ נמצאים במקום כ-200 מדענים שרובם עוזבים עם בא החורף.

התחנה נבנתה בנובמבר 1956, בין השאר כהכנה לשנת הגאופיזיקה הבינלאומית ב-1957, ואוישה ברציפות מאז. היא קרויה על שם רואלד אמונדסן ורוברט פלקון סקוט, האנשים הראשונים אשר הגיעו לקוטב הדרומי, ב-1911 ו-1912 בהתאמה.

התחנה נמצאת בגובה 2,835 מטר מעל פני הים, כאשר גובה זה הוא עובי משטח הקרח העיקרי של אנטארקטיקה. כמו כן, עקב תנועת משטח הקרח, כיום התחנה מרוחקת כ-100 מטר מהקוטב הדרומי הגאוגרפי ונודדת בכיוונו בקצב של כ-10 מטר לשנה.

כל הציוד, המזון, הדלק ומתקני הבינוי המגיעים לתחנה מגיעים מתחנת מק-מרדו השוכנת בחלק הדרומי של האי רוס, על חוף מצר מק-מרדו דרך כביש חוצה הקוטב הדרומי שהיא דרך על קרח מהודק שאורכה 1,601 קילומטרים.

תיאור והיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילום אוירי של התחנה, ינואר 2005
צילום אוירי של התחנה משנת 1983. ניתן לראות את הכיפה המרכזית והקשתות, וכן מבני תמיכה נוספים ומכלים שונים
הירידה לכניסה הראשית לכיפה. במקור בסיס הכיפה היה בגובה פני הקרח, אך במהלך השנים היא נקברה עקב הצטברות קרח ושלג
התחנה בלילה. ניתן לראות את התחנה החדשה בפינה השמאלית הרחוקה, המבנה במרכז הוא תחנת הכוח ובפינה הימנית הנמוכה - המוסך הישן. האור הירוק ברקע הוא הזוהר הדרומי
תחנת אמונדסן-סקוט, ינואר 2006. ניתן לראות את הקיר המשופע, שמטרתו למנוע הצטברות שלג, וכן את הקצוות המעוגלים של המבנים

התחנה המקורית (1957-1975)[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנת הקוטב הדרומית המקורית, אשר כיום מוכרת בשם "הקוטב הישן", נבנתה על ידי צוות בן 18 איש של חיל הנחתים האמריקאי. הצוות נחת באתר באוקטובר 1956 והיה לקבוצה הראשונה שבילתה את החורף בקוטב, במהלך 1957. מאחר שהתנאים השוררים באזור במהלך החורף לא היו ידועים באותה תקופה, התחנה נבנתה בחלקה מתחת לאדמה, כדי להגן עליה ממזג האוויר הקשה. הטמפרטורה הכי נמוכה שתועדה באותה שנה הייתה 74°C-.

המבנים שהוקמו גרמו לכך ששלג הנישא על ידי רוחות החל להצטבר באזור, ולכסות גם את התחנה עצמה בקצב של כמטר בשנה. כיום, לאחר שהתחנה עומדת נטושה מאז 1975, היא קבורה עמוק מתחת לשלג והלחץ גרם להתמוטטות הגג (העשוי עץ) במבנים רבים. לכן האתר מהוה אזור סכנה ומוגדר מחוץ לתחום לכל המבקרים.

הכיפה (1975-2003)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-70 החל תהליך בניית מבנה חדש לתחנה, בצורת כיפה גאודזית בקוטר 50 מטר וגובה 16 מטר, אשר כללה מבנים פנימיים מודלריים, מכלי דלק ומחסנים לציוד רגיש. מבנה חיצוני נוסף שנבנה היה המעבדה - מגדל מרובע, גבוה במקצת מהכיפה ונגיש באמצעות מנהרה. המעבדה הכילה ציוד חישה אטמוספירי (ומאוחר יותר - את חדר המוזיקה). העברת התחנה למבנה החדש נעשתה בשנת 1975.

במהלך התקופה בה שימשה הכיפה כמבנה העיקרי, נעשו שינויים רבים באופן פעולת התחנה. החל משנות ה-90, מחקר אסטרופיזיקלי אשר נערך בקוטב הדרומי החל לנצל את התנאים האטמוספיריים המיטיבים ולתת תוצאות מדעיות בעלות חשיבות. בין הניסויים ניתן למנות את טלסקופים Python, Viper ו-DASI, וכן את טלסקופ ה-10 מטר של הקוטב הדרומי. מבנה ייעודי של מצפה כוכבים, הקרוי על שם מרטין פומרנץ, נחנך ב-1995. ניסוי AMANDA (והמשכו "קוביית קרח") מנצל את משטח הקרח של הקוטב הדרומי (בעובי של כ-3 ק"מ) לגילוי חלקיקי נייטרינו ממקורות קרינה רחוקים.

"מחנה הקיץ"[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים 1970-1974 עובדי צוות בניית הכיפה שוכנו באוהלים ממלחמת קוריאה, אשר היו בנויים ממסגרת עץ עם רצפה מורמת ומכוסים בקנבס. האוהלים היו מחוממים אך במהלך החורף לא ניתן היה לשמור בפנים על טמפרטורת חדר. לאחר שמס' אוהלים נשרפו בקיץ 1976-1977, אתר הבנייה ננטש ומאוחר יותר הועבר למיקום אחר.

בקיץ 1981-1982, סגל עובדים נוסף שוכן בקבוצת אוהלים דומה אשר ניתן לה השם "מחנה קיץ". בעוד שבמקור היו בו 2 אוהלים בלבד, כיום מכיל "מחנה הקיץ" 11 אוהלים (שיכולים להכיל כ-10 איש כל אחד), שני אוהלים לפעילות פנאי ושני מבנים נוספים שמשמשים חדר כושר ומקלחות. בנוסף לזאת, מספר מבנים מדעיים נוספו בשנות ב-90, בעיקר עבור אסטרונומיה ואסטרופיזיקה.

התחנה החדשה (2003-הווה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהליך תכנון ועיצוב המבנה החדש החל ב-1992, וכלל מבנה דו-קומתי בנפח 7,400 מ"ק בעלות של 150 מיליון דולר. בנייתו החלה ב-1999, בצמוד לכיפה הגאודזית הקיימת. מאפינים של התחנה החדשה כללו עיצוב מודולרי, כדי לשכן את צוות התחנה ההולך וגדל, והגבהה ניתנת לשינוי, במטרה למנוע מהתחנה להיקבר בשלג (כפי שקרה למבנים הקודמים). הבניין פונה אל הרוח וחלקו התחתון משופע. הקיר המשופע מגביר את מהירות הרוח כאשר היא עוברת מתחת למבנה, ובכך גורם לה לפזר את השלג, במקום שיצטבר סביב התחנה.

מכיוון ששלג וקרח שוקעים עם הזמן תחת משקלם העצמי, יסודות המבנה עוצבו כך שיוכלו לעמוד בשינויי גובה מקומיים. המבנה כולו ניתן להגבהה בקומה שלמה - העמודים הראשיים נמצאים מחוץ לקירות וניתן להוסיף מקטעי עמודים במהלך ההרמה, כדי לתת למבנה גובה נוסף.

פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הקיץ, אוכלוסיית התחנה עומדת בדרך כלל על כ-200 איש. מרבית הסגל עוזב עד אמצע פברואר, ולחורף נשארים מספר עשרות אנשים (86 ב-2005, לדוגמה), בעיקר צוות תחזוקה ומספר מדענים, אשר ממשיכים את פעילות התחנה במהלך חודשי הלילה האנטארקטי. שהיית חורף בתחנה טומנת בחובה סכנות רבות ולחצים, מכיוון שהצוות מבודד לגמרי מאמצע פברואר עד סוף אוקטובר.

בתחנה מתנהל מחקר מגוון הכולל גאופיזיקה, חקר קרחונים, מטאורולוגיה, חקר האטמוספירה, אסטרונומיה, אסטרופיזיקה ומחקרים ביו-רפואיים. מרבית המדענים עוסקים באסטרונומיה בתחומי תדר נמוכים. מיקום התחנה הנו אידאלי למחקר בתחום הידע הנ"ל, משום שבמקום שוררת טמפרטורה נמוכה, הוא נמצא בגובה רב (כ-2,800 מטר מעל פני הים), והלחות באוויר נמוכה. כל אלה גורמים לאוויר בתדרים מסוימים להיות שקוף בהרבה משניתן למצוא במקומות אחרים, וחודשי החושך הרבים מאפשרים להפעיל ציוד רגיש ברציפות לאורך זמן.

קואורדינטות: 90°0′0″S 0°0′0″E / 90.00000°S 0.00000°E / -90.00000; 0.00000