כרטיס חכם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
כרטיס חכם - תעודת זהות מאסטוניה

כרטיס חכם הוא כרטיס המשמש להצגה לשם הוכחת זהותו של אדם, והוא מכיל בתוכו גם מעגל משולב, המסוגל לתקשר עם מערכות שמחוץ לו, לרוב בכפוף למנגנוני אבטחה שונים.
הכרטיסים החכמים מתחלקים לשני סוגים עיקריים: כרטיסי זיכרון - בהם יש רק זיכרון בלתי מחיק, וכרטיסים שבהם גם מעבד.
התקשורת יכולה להיות דרך מגעי נחושת על הכרטיס, או אלחוטית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1968 ממציא גרמני בשם יורגן דטלוף יחד עם הלמוט גרטרופ רשמו פטנט על שימוש בכרטיסי פלסטיק המכילים שבבים. בשנת 1970 חוקר יפני בשם קוּניטאקֶה ארימוּרה יישם את אותו הפטנט. לאחר מכן בשנת 1974 יושם פטנט זה בצרפת.

המחקר התפשט לכיוון אירופה. והתקדם בעיקר בצרפת ובגרמניה, שם פיתחו גרסאות מגוונות, טכנולוגיות ואפליקציות שונות בכרטיסים החכמים.

יתרונות עיקריים מול כרטיס מגנטי ("כרטיס אשראי")[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. אבטחה - חלק מהנתונים ניתנים לקריאה או כתיבה רק באמצעות "מפתח", כך שהעתקת הכרטיס קשה ביותר.
  2. אפשרות מאובטחת לכתיבה רב-פעמית.
  3. כמות המידע הניתן לאגירה על הכרטיס גבוהה ומוגבלת רק בטכנולוגיה העכשווית בכל זמן שהוא.

שימושים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תשלום ("ארנק אלקטרוני"): להבדיל מכרטיס האשראי, המכיל רק את זיהוי המשתמש, והתשלום באמצעותו מתבצע במערכות מרוחקות, כרטיס חכם ניתן לטעינה ב"כסף", ובכל "תשלום" יירד ערך ה"כסף" הטעון בו. מנגנון תשלום זה מוזיל את התשלום עצמו (אין צורך בתקשורת ואין צורך שהתשלום יגיע למערכות המיחשוב) וכמו כן מונע את הצורך בזיהוי אישי (צנעת הפרט). כך מתקרב ה"תשלום" בכרטיס חכם במידה מרובה לתשלום בכסף נייר. השימוש ההמוני הראשון היה בצרפת (1983) לתשלום בטלפונים ציבוריים (Telecarte).
  • זיהוי: מערכות הטלפונים הסלולריים מסוג GSM משתמשות בכרטיס חכם מסוג SIM לזיהוי קו הטלפון ולאגירת נתונים הדרושים למשתמש. כך ניתן בקלות להעביר קו טלפון ממכשיר למכשיר (כולל הנתונים הנוספים כמו "ספר טלפונים" ועוד).
  • כרטיסים חכמים אלחוטיים כ"כרטיס עובד" או "כרטיס חבר" או אפילו כתחליף לדרכון משמשים לאישור מעבר, פתיחת דלתות ופעולות נוספות.
  • אגירת מידע: איסוף מידע מאביזרים ניידים (כמו מצלמות), שימוש כ"תיק רפואי נייד" המסייע בהצלת חיים וכו'.

מערכות "ארנק אלקטרוני"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-90 התחילה באירופה פעילות של שימוש בכרטיסים חכמים כמנגנון ארנק אלקטרוני. משנת 1992 התאגדו Europay, MasterCard ו - VISA לאיגוד EMV ליישום שימושי ארנק אלקטרוני, ופיתחו מערכת תקנית לנושא.

מאפייני תקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מידות: לכרטיסים חכמים תקנים בינלאומיים 7816 ISO ו - 7810. לפיו ממדי הכרטיס (גרסה ID-1) יהיו 85.6X53.98 מ"מ (שימוש ככרטיס אישי) או (גרסה ID-000) יהיו 25X15 מ"מ (שימוש כרטיס SIM). עובי הכרטיס בשני המקרים יהיה 0.76 מ"מ. (ישנם תקנים נוספים).
  • מאפייני גישה ותהליכים: מופיעים ב- ISO7816.
  • כרטיס חכם אלחוטי מאופיין על ידי תקני ISO14443 ו - 15963.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]