GSM

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לוגו איגוד ה-GSM

GSM או Global System for Mobile Communications הוא תקן לרשתות תקשורת סלולרית. רשתות אלו הן הנפוצות ביותר בעולם. ב־2010 היו בעולם כחמישה מיליארד מנויי GSM. בישראל מופעלות רשתות כאלו על ידי החברות פרטנר (אורנג'), סלקום, ופלאפון.

GSM עושה שימוש בטכנולוגית גישה מרובה מבוססת זמן, Time Division Multiple Access (אין הכוונה לתקן ה-IS-136 המכונה לעתים TDMA). הקול מועבר באופן דיגיטלי ולכן רשתות GSM מקוטלגות כ-"דור שני". הרשת הבסיסית שמותאמת לשיחות קוליות בלבד הורחבה באמצעות שתי טכנולוגיות משלימות להעברת נתונים: GPRS ו-EDGE. טכנולוגיות אלו מכונות "דור 2.5" ו-"דור 2.75" בהתאמה.

התפתחות ה-GSM[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-80 של המאה ה-20 התפתחו המערכות הסלולריות באירופה במהירות, אולם התקנים השונים גרמו לכך שבכל מדינה הייתה מערכת נפרדת, ולא הייתה אפשרות לעבור ממדינה למדינה. באירופה המאוחדת היה זה חיסרון גדול.

עוד בשנת 1982 הקים ארגון הדואר והטלגרף האירופי ועדה לבחינת טכנולוגיות למערכות סלולריות. הוועדה שנקראה GSM - ראשי תיבות בצרפתית של Groupe Spécial Mobile, תכננה מערכת סלולרית פאן-אירופית על פי הקריטריונים הבאים:

  • איכות דיבור טובה
  • עלות נמוכה של טלפונים
  • נדידה בינלאומית, דהיינו יכולת מעבר ממדינה אחת לשנייה ושימוש בטלפון הסלולרי בשטחים שאינם מכוסים על ידי המפעיל הסלולרי הביתי של המנוי
  • תמיכה בטלפונים סלולריים הניתנים לנשיאה ביד (אז היה הדבר פריצת דרך טכנולוגית משמעותית)
  • תמיכה בשירותים עתידיים כגון קישור למודם
  • הפרדה בין זהות המנוי לזהות המכשיר, דהיינו, יצירת אמצעי זיהוי שיאפשר למנויים להחליף מכשירים תוך שמירת זהותם
  • אבטחה ברמה בסיסית - אימות זהוי המנוי והסתרת המידע מהאזנה על ידי מאזינים לא מורשים

התוצאה הייתה מערכת ה־GSM - שפירוש ראשי התיבות שלה הוחלף ל־Global System for Mobile Communications.

ב־1987 נחתם הסכם בין מפעילים אירופיים להפעלת מערכת ה־GSM, והמערכת יצאה לדרך בשנת 1991.

המערכת זכתה מיד עם השקתה להצלחה אדירה - לא רק באירופה, אלא גם באסיה, אפריקה, אוסטרליה, ואחרי כמה שנים גם ביבשת אמריקה, שם קיימת גרסת GSM בשם "PCS 1900".

בשנת 2004 היו קיימות למעלה מ־700 רשתות GSM בעולם, עם קרוב למיליארד מנויים, זו הייתה הטכנולוגיה הסלולרית המצליחה ביותר בעולם, וחברות נוקיה ואריקסון היו יצרניות ה־GSM המובילות בעולם.

טכנולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת ה־GSM פועלת בשילוב שיטות TDMA ו־FDMA, ליצירת מספר גדול של תחומים קטנים של תדרים וזמן בהם עובר המידע. מנויי ה־GSM מזוהים על ידי כרטיס חכם זעיר הנקרא SIM - Subscriber Identity Module - המכיל את נתוני זיהוי המנוי ואלמנטים נדרשים לצורך הצפנת השיחה.

פיצוח צופן ה-GSM[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-28 בדצמבר 2009 הודיע מתכנת גרמני כי פיצח ופרסם את צופן ה-GSM באומרו כי פרסום זה נועד לחשוף את החולשות במערכת הסלולר העולמיות ואמר כי הוא מטיל ספק ביעילות אלגוריתם ההצפנה של תקן GSM, שפותח ב-1988.

איגוד GSM, שתיקן את אלגוריתם ההצפנה ומייצג חברות סלולר רבות בעולם, טענו כי פעולותיו של המתכנת בלתי חוקיות, וכי הוא מגזים בהערכתו את איום האבטחה לשיחות סלולר. מומחי אבטחה חולקים על עמדה זו. אף כי החשיפה עצמה אינה מאיימת על אבטחת המידע הקולי העובר בשיחות סלולר, לדברי אנליסטים, חברות וארגונים ממשלתיים צריכים לנקוט צעדים על מנת לאבטח את שיחות הסלולר שלהם – כפי שהם עושים עבור מחשביהם.‏[1]

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל הוקמה מערכת סלולרית בשיטת GSM על ידי חברת פרטנר תקשורת בשנת 1999 המפעילה רשת בשם המסחרי אורנג'. בשנת 2001 הצטרפה חברת סלקום למפעילי ה־GSM במדינת ישראל, עם הקמת רשת GSM במקביל לרשת ה־TDMA שהפעילה קודם לכן. בשנת 2009 השיקה חברת פלאפון את שירות ה-GSM.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ צופן ה-GSM נפרץ‏ באתר TheMarker 29 בדצמבר 2009