כשירות גופנית כפויה

כשירות גופנית כפויה (באנגלית compulsory able-bodiedness) הוא מושג בלימודי מוגבלות. זהו אתוס המציג את הגוף הבריא והשלם (על מרכיביו השונים) כנורמה או אידיאל, המסמן יופי, כוח, חוסן אנושי ועצמה. זהו שיח המובנה בחברה המערבית בו גוף ללא מה שנתפס כ"מוגבלויות" מזוהה עם בריאות, נורמטיביות ואסתטיקה. כך, הנגדת מושגים אודות "מוגבלות" וחולי מחד עם "שלמות" ו"כשירות" גופנית מאידך, מניחה כמובן מאיליו, כי היו אלה דבר והיפוכו.

כתוצר של שיח זה, הבניה חברתית של מושגים אלה פועלת בו זמנית לא רק לסימון גבולות חברתיים המתווים מה ובעיקר מי יוגדר כ"נורמלי", "נורמטיבי" או רצוי, אלא גם להדרת אלה החורגים מתכתיבים אלה. הלכה למעשה, בתהליך זה בו הצגת הגוף ה"כשיר" הוא אידיאל, - מוגבלות נתפסת כסטייה חברתית. כך, "נשאיה" קרי, אלה המזוהים כבעלי "מוגבלות" מוצאים מחוץ לגבולות הקולקטיב בד בבד עם הגדרתם כ"סוטים."

התפתחות המושג

מקרואר (McRuer, 2002ׂ ) טבע את המושג כשירות גופנית כפויה, בהמשך למושג של אדריאן ריץ' (1980), שהופיע במאמרה "הטרוסקסואליות כפויה והקיום הלסבי". הטרוסקסואליות מתקבלת בחברה ללא-עוררין כיוון שהיא נחשבת טבעית ונורמליות. לדבריה ההטרוסקסואליות פועלת כמוסד חברתי ולא ביולוגי, ובעצם משמרת את השליטה הגברית בכך שהיא כופה את ההטרוסקסואליות על המין הנשי. תחת ההיגיון של הטרוסקסואליות כפויה, לסביות אינה מוכרת כאפשרות לגיטימית של העדפה מינית לנשים, אלא כסימן לסטגנציה או סטייה.

בהמשך למונח שתבעה אדריאן רי'ץ, מנתח מקרואר את הדרכים בהן "הטרוסקסואליות כפויה" ו"כשירות גופנית כפויה" פועלים יחד.

מהי כשירות גופנית?

את המושג כשירות גופנית (באנגלית able-bodiedness), ניתן לתרגם גם כיכולתנות גופנית, כאשר למושג מיוחסים כל היכולות או הכשירויות הגופניות ובכלל זה היכולת התפקודית, המנטלית, הפיזית, החושית והקוגניטיבית. הגדרתו של אדם ככשיר גופנית היא מורכבת, ומאמצים רבים מושקעים בהגדרת נכות ולקות. מאמצים אלו מרמזים על חוסר יציבות בסיסית של המונח. אם קשה לקבוע מי הוא "מוגבל", אזי סביר להניח שלא פחות קשה יהיה לקבוע מי הוא "שאינו נכה" או "כשיר".

ארגונים ממשלתיים ולא ממשלתיים כאחד מפרסמים הגדרות ביחס לאדם עם המגבלה וכתוצאה מכך הופכים אותו זכאי לתוכניות והגנות מסוימות. קבוצות כאלה, החל מארגון הבריאות העולמי ועד למנהל הביטוח הלאומי של ארצות הברית, לא היו צריכים להיות כל כך מדויקים בהגדרה "נכות" לו הגדרות מסוג זה היו חסרות מחלוקת.

ביטוייה של כשירות גופנית כפויה

על פי מאמרה של (Kafer Elison (2003 הכשירות הגופנית הכפויה, באה לידי ביטוי בשני אופנים:

באמצעות שימוש בכוח פיזי

אלימות פיזית כלפי אנשים עם מוגבלויות היא נרחבת^{[דרוש מקור]}, ולעיתים קרובות פעלה תחת חסותה של המדינה. אנשים עם מוגבלויות נפגעו על מנת להבטיח את הכשירות הגופנית הכפויה של האזרח.

דוגמאות לשימוש בכוח פיזי:

• תוכניות עיקור כפוי שפעלו בעבר כנגד אנשים עם מוגבלויות.
• הנורמה הרווחת של צילומי הדמיה בקרב נשים הרות, מחשש לליקויים אפשריים בעובר, וכן בחירה בהפלה אם נמצא ליקוי שכזה.
• פשעי שנאה כנגד אנשים עם מוגבלויות כגון אירועי רצח על ידי בני משפחה של אנשים עם מוגבלויות בטענה שהמניע לרצח הוא לגאול אותם מייסורי המוגבלות.

באמצעות "שליטה על התודעה"(על פי אדריאן ריץ')

הכשירות הגופנית הכפויה מנוהלת ונשמרת באמצעות "מסרים מילוליים ולא מילוליים" שהם אמצעים פחות פיזיים, אם כי לא פחות כפייתיים. לצורך המחשה, ייתכן כי הביטוי הבסיסי ביותר של אתוס זה הוא ההנחה התרבותית שכל אדם הוא כשיר גופנית ולכן אינו נכה, אלא אם כן הוא מזהה עצמו כנכה, או שנכותו מסומנת חזותית (לדוגמה, שימוש בכיסא גלגלים או אמצעי סיוע אחר לניידות; שימוש במקל הליכה או מלווה בכלב נחייה, או חסר איבר או חלק אחר בגוף).

עבור אלו שמוגבלותם מאפשרת להם להיתפס חברתית כלא-נכים (בעלי גוף כשיר), אך יבחרו להזדהות כנכים למרות זאת, הכשירות הגופנית הכפייתית תהפוך הזדהות זו לבעייתית. זאת מפני שהיא טוענת כי יש להימנע מזהות נכה בכל המחיר. עבור אלו עם מוגבלויות גלויות יותר, כשירות גופנית כפויה מחייבת דיאלוג מתמיד בשאלות של ריפוי, אובדן והתכחשות.

מיניות ונשים עם מוגבלות

על פי המאמר של (Kafer Elison (2003 בחינת הדרכים בהן ההטרוסקסואליות הכפויה משפיעה על נשים נכות מגלה כי ההטרוסקסואליות הכפויה היא הרבה יותר מסובכת, מפוזרת ומגוונת ממה שעולה מהמסה של ריץ'. בבואנו לדון בנכות כנובעת רק מהאופי המופרע של מערכות יחסים הטרוסקסואליות - איכות שריץ' רוצה לבחון, לבקר, ולשנות - היא מאפילה על האפשרות לראות בנכות משהו אחר מתכונה שלילית מצערת, שיש להימנע ממנה, הרחקת הגוף הנכה מגופה של הנקבה. נכות מופיעה רק כשלילת האחר. הנחה זו, לפיה הנכות רלוונטית בשיח הפמיניסטי רק במידה שניתן להשתמש בה ככתב האישום נגד הפטריארכליות באה לידי ביטוי בחוסר תשומת הלב אליה בטקסט של ריץ'. הטרוסקסואליות כפויה פועלת הדדית עם כשירות גופנית כפויה ומשפיעה על נשים עם מוגבלויות שונות יותר מאשר על הלא-נכים. ניואנסים אלה, לעומת זאת, נעדרים מהניתוח של ריץ'.

לנשים עם מוגבלויות, חוסר הכרה זה מקבל לעיתים קרובות ביטוי בצורות אחרות: בגלל המוגבלויות שלהן, הן נתפסות כבלתי-מסוגלות למצוא בני זוג; רצונן בבת-זוג מאותו מין מוקע כסימן לבלבול הקשור לנכות; או שמערכות היחסים שלהן מאותו המין בנויים כקשרים אפלטוניים כיוון שהללו נתפסים כלא-מיניים. ואכן, נשים נכות רבות, הומוסקסואלים וסטרייטים כאחד, מתחו ביקורת על ההנחה הנפוצה לפיה אנשים עם מוגבלויות הם או א-מיניים (עבור אלה עם נכויות פיזיות) או מיניים-מדי (בדרך כלל אלה עם מוגבלויות קוגניטיביות או מחלות פסיכיאטריות).

המיניות של אנשים עם מוגבלות מובנת תמיד כסוטה; כאשר רצונות ומנהגים מוזרים מוכרים ככאלה, הם רק מעצימים או מחריפים את הסטייה. בשל העובדה כי אנשים עם מוגבלות נתפסים ככאלו "שתמיד היו כבר סוטים", הטרוסקסואליות כפויה צוברת נחיצות מיוחדת בקרב מגזרים מסוימים בקהילת הנכים. כיוון שאנשים עם מוגבלויות דוכאו והופלו על בסיס מוגבלותם, רבים מהם רוצים להיראות "נורמלי", "טבעי" או "בריא" בהיבטים אחרים של חייהם. תחת הטרוסקסואליות כפויה, לעומת זאת, התנהגויות ותשוקות מוזרות מוצגים כהיהפך הגמור: לא נורמלי, לא טבעי, ולא בריא. לכן, אנשים מסוימים בתוך קהילות נכות רצו להתרחק מהומוסקסואלים/ לסביות- במיוחד אלו המסומנים בעליל - עם מוגבלויות. הטרוסקסואלים והומופוביה של התרבות הגדולה הם לפיכך משוכפלים בתוך קהילת הנכים.

ראו גם

• אפליה בשל השמנת יתר

לקריאה נוספת

• אדריאן ריץ', "הטרוסקסואליות כפויה והקיום הלסבי", גיליון 'מיניות' בתוך כתב העת סמנים, 1980.