הפלה מלאכותית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: רובו של הערך מאוד בעייתי, ויש לתקנו, ראו הערותי והערות אחרים בדף שיחה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

הפלה מלאכותית או הפלה יזומה היא הפסקה יזומה של היריון שלא על ידי לידת תינוק חי, לפני היות העובר מוכן לחיים חוץ רחמיים. הפסקה יזומה של היריון בשבועות מאוחרים יותר נקראת הפסקת היריון.

  • הפסקת היריון לצורך לידת תינוק חי נקראת לידה מוקדמת, והתינוק יהיה לרוב פג.
  • אובדן ספונטני של ההיריון לפני היות העובר מוכן לחיים חוץ רחמיים נקרא הפלה טבעית ומשבוע 20 ואילך הוא נקרא מות עובר ברחם.

סיבות להפלה מלאכותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפלה מלאכותית נעשית ממניעים אחדים:

  • הריון לא מתוכנן כתוצאה מיחסי מין בכפייה (אונס).
  • הריון לא מתוכנן בגיל צעיר של האם.
  • הריון לא מתוכנן כשהאם אינה מעוניינת או מסוגלת לדאוג לצורכי התינוק.
  • מומים מולדים שהתגלו בעובר.
  • היריון שיש בו סכנה לבריאות האם או לחייה.

דרכים לביצוע הפלה מלאכותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בימי קדם היו ידועות שיטות הפלה מלאכותית, אם כי הסיכון שבהן היה רב. הדרכים לביצוע הפלה היו החדרת מכשירים חדים, לחץ על הבטן, ביצוע פעילות פיזית מתישה ואף שיקויים (סמים) שהיו אמורים לבצע הפלה.

כיום יש מספר טכניקות ביצוע הפלה מלאכותית, הנובעות בעיקר מגיל ההיריון.

טיפול תרופתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הפלה תרופתית
  • "גלולת היום שאחרי" יעילה עד 72 שעות אחרי קיום יחסי מין, והיא מונעת היריון, ולכן טכנית אינה שיטה להפלה מלאכותית/תרופתית. הגלולה מכילה מינון גבוה של הורמונים מהסוג המצוי בגלולות למניעת היריון. הגלולה ניתנת לרכישה בבתי המרקחת ללא צורך במרשם רופא.
  • עד לשבוע השביעי של ההיריון (49 יום), ניתן להפסיק את ההיריון באמצעות טיפול תרופתי כדוגמת מיפפריסטון (מיפג'ין) + מיזופרוסטול (ציטוטק)‏[1].

טיפול תרופתי להפסקת הריון ניתן לקבל בבית חולים בלבד, לאחר אישור של ועדה להפסקת הריון‏[2]. הליך זה, מתבצע בשני שלבים: בשלב הראשון, נוטלת האישה 3 כדורים של מיפפריסטון (מיפג'ין), החוסמים את פעולת ההורמון פרוגסטרון שתפקידו לתמוך ולקיים את ההיריון והאישה משוחררת לביתה. לאחר 48 שעות האישה שבה לבית החולים לאשפוז יום, במהלכו היא נוטלת שני כדורים של מיזופרוסטול (ציטוטק) שמכילים פרוסטגלנדין. כדורים אלו גורמים לפתיחת צוואר הרחם, לכיווץ שריר הרחם ולפליטת תוכנו. ההליך אינו פולשני ופחות טראומטי לגוף מגרידה. הוא אינו כרוך בהרדמה מלאה. האישה עשויה לסבול מבחילות וכאבי בטן כדוגמת אלו המלווים וסת חזקה במיוחד. לאחר 14-21 יום מנטילת המיפג'ין, על האישה לחזור לבית החולים לביקורת ובדיקת אולטרא סאונד על מנת לוודא שהרחם נקי.

עוד טיפול תרופתי לסיום הריון הוא באמצעות מתותרקסט (methotrexate), תרופה שמשמשת גם לטיפול במחלות אוטו-אימוניות ומחלות ממאירות. תרופה זו מפריעה לתהליך התחלקות מהירה של תאים, ולכן גם פועלת לסיום הריון, בלי תלות במיקום ההריון. מסיבה זו, תרופה זו משומשת בעיקר לסיומם של הריונות אקטופיים (חוץ רחמיים).

גרידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרחבה וגרידה היא הליך כירורגי (ניתוח) לביצוע הפלה מלאכותית.

לפני ביצוע הגרידה יש להרחיב את צוואר הרחם על מנת לאפשר גישה למיכשור. מקובל לעשות זאת בהרחבה איטית המונעת טראומה לצוואר הרחם שעלולה להגרם בעקבות הרחבה מכשירנית מהירה. לשם כך מוחדר אל צוואר הרחם של האישה חומר אשר סופח אליו נוזלים ומתרחב, זהו מרחיב היגרוסקופי המתרחב בהדרגה (כמו ה"למינריה" שהינה אצת-ים מיובשת או ה"דליפן" הסינתטי), ובכך מרחיב את צוואר הרחם בצורה הדרגתית. במידה ולא מבוצעת הרחבה איטית מרחיבים את צוואר הרחם באמצעות מרחיבי מתכת. לאחר מכן נעשית ביקורת של דפנות הרחם באמצעות כפית גרידה קהה (Blunt Curette).

ההליך עצמו מתבצע בחדר ניתוח תחת מגוון של סוגי הרדמה, הכוללים הרדמה מקומית, אפידורלית, טשטוש, ספינלית, ועוד.

הליך כירורגי זה נמשך כשעה לכל היותר והמטופלת נשארת להשגחה כשלוש שעות באשפוז יום. עם תחילת ההתערבות הכירורגית נוטלת המטופלת תרופה אנטיביוטית למשך 4 ימים.

ככל הליך כירורגי גם הגרידה כרוכה בסיכון. בישראל מקובל לבצע את התהליך עד השבוע ה-13 של ההיריון, שכן לאחריו גדל החשש לפגיעה בבריאות האישה. למרות זאת, ישנם מוסדות רפואיים המבצעים את ההליך עד השבוע ה-20 של ההיריון.

שאיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליך השאיבה וגרידה הוא הליך שגורם לפחות טראומה פיזית מאשר תהליך גרידה, ולכן גם לסיכון מופחת, ולכן שאיבה בשאיפה או בוואקום הוא ההליך המשומש ביותר בעולם כיום, והחליף את תהליך ההרחבה והגרידה. שיטה זו נחשבת אחת השיטות הבטוחות והיעילות ביותר לסיום הריון בשלבים מוקדמים (עד 12 שבועות), וניתן להשתמש בשיטה עד 18 שבועות של הריון. בהריונות מתקדמים יותר ניתן להיעזר לעתים בהליך זה, אך ישנם הליכים אחרים המתאימים יותר.

לאחר הרחבת צוואר הרחם, מוחדרת אל חלל הרחם קנולה המחוברת למשאבה, באמצעותה נשאב התוכן של הרחם, או צינור וואקום (שיטה זו משומשת בעיקר במקרים של הפלה טבעית שלא הושלמה, או מות העובר, בהם יש צורך נוסף לפנות את תכולת הרחם). גרידה עדינה מתבצעת בהליך זה רק כדי לוודא את שלמות ההליך.

הפלה באמצעות זירוז לידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהפלה יזומה בשלבי הריון מתקדמים יותר, בהם טיפול תרופתי או שאיבה אינם מתאימים, ניתן לגרום לזירוז לידה על ידי שימוש במשפחת תרופות הנקראת פרוסטגלנדינים, אשר גורמית להתכווצויות עזות של הרחם, ולכן לאיתחול תהליך הלידה באופן מלאכותי. שם התרופה המשמש לזירוז לידה הוא מיסופרוסטול (Misoprostol; שם מסחרי ציטוטק - cytothec).

בציטוטק משתמשים במתן וגינלי מדי מספר שעות עד לתחילתה של ההפלה. כשצוואר הרחם מתרחב, תוכן הרחם נפלט החוצה. בהפלה זו אין צורך בהרדמה כללית או אזורית, והיא מתבצעת בחדרה של הפציינטית במחלקת נשים בבית החולים.

תופעות לוואי המקושרים לשיטה זו הן תוצאה מפעולת הציטוטק בגוף, הכוללות חום והפרעות למערכת העיכול.

תפוצת ההפלות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיווחי משרד הבריאות עולה‏[3] כי בשנת 2010 נרשמו בישראל 21,363 פניות לוועדות להפסקת היריון. כ-97% מהן אושרו. סך הכול בוצעו בשנה זו 19,531 הפלות.

על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) [1] נרשמו בישראל בשנת 2008 19,589 פניות לוועדות להפסקת היריון. רק כ-260 פניות לא אושרו (1.4 אחוז מהפניות). שיעורי הפניות לוועדות להפסקת היריון הגבוהים ביותר הם בגילאים 20 עד 34 והנמוכים ביותר בגילאים 40 ומעלה. בסך הכל, נרשמה ירידה של 30% במספר הפונות לוועדות בין השנים 1990 ל-2003, ואילו בשנים 2003-2008 המספר נותר יציב. קבוצת הגיל היחידה שבה נרשמה עלייה בשנים אלו היא צעירות עד גיל 19. ביותר ממחצית מהמקרים, ההפלה מאושרת עקב היריון מחוץ למסגרת הנישואין. הסיבה השנייה בשכיחותה היא סיכון לבריאות האישה.

חרף האיסור המפורש שבחוק, מתבצעות בישראל הפסקות היריון גם בקליניקות פרטיות וללא אישור, ואין הקפדה על אכיפת החוק.[דרוש מקור]אגודת אפרת פועלת בקרב נשים יהודיות בהיריון במטרה לשכנען שלא לבצע הפלות מלאכותיות. האגודה מפיצה חומרי הסברה לעמדתה ומבטיחה לנשים בהיריון עזרה כלכלית במהלך ההיריון ולאחר הלידה על מנת לשכנען שלא לבצע הפלה. האגודה טענה שבפעילותה מנעה עד שנת 2012 את ביצוען של 50 אלף הפלות‏[4].

בהשוואה לעולם, שיעור ההפלות במדינת ישראל הוא נמוך. לפי נתוני הלמ"ס, בישראל הפניות לוועדה להפסקת היריון הן בשיעור של 11.1 לכל 1,000 נשים בגיל הפיריון (או 117 ל-1,000 לידות חי) לעומת 16 בארצות הברית ו-15 בקנדה.[דרוש מקור]

הפלות ומוסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סביב השאלות המוסריות והאתיות הכרוכות בהפלה מלאכותית ניטש ויכוח עז במדינות רבות בעולם, ובהן ארצות הברית, קנדה ואחדות ממדינות אירופה. מתנגדי ההפלות טוענים שהפלה היא רצח של יצור אנושי. לטענתם, העובדה שהעובר מתפתח בגוף האשה אינה נותנת לה בעלות על חייו, ואין לראות בו חלק מזכות האשה על גופה. מנגד, תומכי ההפלות טוענים שזכות האשה על גופה חלה גם על ההיריון המתפתח בתוכה. לשיטתם, העובר עדיין אינו אדם, מאחר שאין לו יכולת קיום עצמאית. יש אסכולת ביניים הסבורה כי יש להתיר הפלות בשלבים המוקדמים של ההיריון, שבהם לעובר עדיין אין מודעות, אבל בשלבים מאוחרים יותר, כאשר כל איבריו כבר התפתחו, יש לראות בו יצור אנושי הזכאי להגנה.

בישראל הוויכוח סמוי, והחוק מאפשר ביצוע הפלה בתנאים מסוימים.

בינואר 1935 התירה איסלנד הפלה מלאכותית, ובכך הייתה למדינה השנייה שעשתה זאת, לאחר ברית המועצות (1919).

חוקיות ההפלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפלה מלאכותית נידונה בסעיפים 312-321 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ובתקנות העונשין (הפסקת היריון), תשל"ח–1978. החוק במדינת ישראל קובע כי נדרשת הסכמתה של האישה לביצוע הפסקת היריון, וזאת לאחר שהוסברו לה הסיכונים הכרוכים בביצוע פעולה זו (למעט מקרים חריגים שבהם אין לאישה יכולת שיפוט מספקת לבצע הסכמה שכזו, כגון במקרה של אישה הלוקה בשכלה, ואז ניתנת ההסכמה על ידי אפוטרופוסה של האישה). למרות כל האמור לעיל, החוק מתיר לרופא להפסיק את הריונה של אישה, גם ללא קבלת הסכמה, אם פעולה זו נדרשת באופן דחוף ומיידי כדי להציל את חייה.

בהתאם לסעיפי החוק, יוטל מאסר חמש שנים על מי שביודעין גרם להפסקת היריון, אלא אם מדובר ברופא נשים שהתקיימו בו שני תנאים:

  • הפסקת ההיריון נעשתה במוסד רפואי מוכר;
  • להפסקת ההיריון ניתן אישור על ידי ועדה שהוסמכה לכך.

בוועדה להפסקת היריון יש שלושה חברים, שלפחות אחת מהם היא אישה:

סעיף 316(א) מפרט את הנסיבות שבהן רשאית הוועדה לאשר הפסקת היריון, וזו לשונו:

הוועדה רשאית, לאחר שנתקבלה הסכמתה המודעת של האישה, לתת אישור להפסקת ההיריון אם ראתה שיש הצדקה לכך מחמת אחת מאלה:
(1) האשה היא למטה מגיל הנישואין (כיום 17), או מלאו לה ארבעים שנה;
(2) ההיריון נובע מיחסים אסורים לפי החוק הפלילי או מיחסי עריות, או שהוא שלא מנישואין;
(3) הוולד עלול להיות בעל מום גופני או נפשי;
(4) המשך ההיריון עלול לסכן את חיי האשה או לגרום לאשה נזק גופני או נפשי;

בנוסח ראשון של סעיף זה נכלל בו תת-סעיף שהתיר הפלה גם מסיבות סוציאליות, דוגמת מצוקה כלכלית. ביוזמת המפלגות הדתיות החוק שונה ותת-סעיף זה, שנקרא הסעיף הסוציאלי, נמחק. עם זאת, הוועדה גמישה, בדרך כלל, יותר מהמשתמע מלשון החוק, וכ-97% מהפניות אליה נענות בחיוב‏[5]. נשים המבקשות לבצע הפלות על רקע סוציאלי נענות בחיוב על סמך הטענה שהמשך ההיריון יגרום לנזק נפשי לאישה. למרות זאת, יש חברי כנסת הפועלים להשבת הסעיף הסוציאלי לחוק.

החוק הישראלי אינו מכיר במעמדו של העובר בסוגיית הפסקת ההיריון וכן אינו מכיר במעמד אבי העובר. כך שהחלטה על ביצועה של הפסקת היריון נתונה אך ורק לשיקול דעתה של האישה ההרה. בכל מקרה, החוק הישראלי אינו מטיל אחריות פלילית על האישה ההרה.

משרד הבריאות הוציא חוברת בשם "מידע לפונה לוועדה להפסקת ההריון" שהתמקדה בסיכונים אפשריים של הפסקת הריון. בעקבות סערה תקשורתית, החוברת אינה מחולקת יותר.

בשנת 2014 הוכנס לסל הבריאות מימון הפלות לנשים עד גיל 33, גם כאשר אין צורך רפואי בהפלה.‏[6]

ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות הברית מתקיים ויכוח חריף סביב שאלת התרתן של הפלות. אחת השאלות הראשונות הנשאלות ביחס למועמד לנשיאות או לשפיטה בבית המשפט העליון היא עמדתו בסוגיה זו. ב-1987 נכשל ניסיונו של הנשיא רונלד רייגן למנות את השמרן הקיצוני רוברט בורק לשופט בבית המשפט העליון, בין היתר על רקע התנגדותו של בורק להפלות.

נקודת שיא בוויכוח סביב ההפלות היא פסק דין רו נגד וייד, שבו קבע בית המשפט העליון של ארצות הברית, ב-22 בינואר 1973, כי חוק מדינת טקסס, הקובע כי הפלה היא מעשה פלילי, סותר את התיקון ה-14 לחוקת ארצות הברית ופוגע בזכותה של אישה להחליט האם היא רוצה להמשיך בהיריון או להפסיקו.

בית המשפט קבע כי מותר לעשות הפלה בשליש הראשון של ההיריון וכן קבע כי הגבלות מסוימות מותרות לעניין השליש השני והשלישי מתוך רצון להגן על בריאותה של האם. בית המשפט קבע כי מרבית ההגבלות שהיו קיימות עד אותה עת בטלות, והתיר רק הגבלות הנוגעות לבריאות האם (ולא הגבלות הדנות בבריאות העובר או בחייו). בית המשפט קבע כי חוקת ארצות הברית אינה מכירה ב"אדם שאינו ילוד" היינו בזכויות העובר.

בשל כך נקבע כי זכויות המדינה להגביל את החירות של האם לעשות הפלה תלויות בשלב ההיריון:

  • במהלך השליש הראשון של ההיריון - ההחלטה לעשות הפלה נתונה רק בידי הרופא המטפל של האם ואין לקבוע כל הנחיות בעניין זה.
  • במהלך השליש השני של ההיריון יכולה המדינה, אם היא רוצה בכך, לקבוע חוקים הבאים לשמור על בריאותה של האם - היינו לקבוע את הכללים הנוגעים לאופן ביצוע ההפלה מתוך רצון להגן על האם.
  • במהלך השליש השלישי של ההיריון יכולה המדינה, מתוך רצון להגן על חיי העובר, לקבוע כללים לאסור הפלה, אלא אם היא נדרשת מתוך הגנה על חייה של האם.

ב-1992 בית המשפט העליון, אף שאישר עקרונית את פסיקת רו, אפשר הגבלות נוספות, למשל חיוב פסק זמן של 24 שעות בין הפניה לרופא לבין ביצוע ההפלה עצמה.

ההחלטה בעניין רו הביאה להתפרצות יצרים בכל ארצות הברית. קבוצות דתיות רבות החלו במסעי כתיבת מכתבים המתנגדים להחלטה שנשלחו לבית המשפט העליון. הכנסיות השונות ובייחוד הכנסייה הקתולית וחלק מהכנסיית האוונגליסטיות טענו שההחלטה מתירה למעשה רצח עוברים. בנוסף נטען שהחיים נוצרים ברגע ההפריה ולכן קיימת זכות לחיים לעובר הדוחה את הזכויות השונות ועל בית המשפט לאזן זכות זו.

בשל ההתנגדות להחלטה נוצרה תנועה "בעד החיים" (Pro-Life Movement) אשר החלה בארגון הפגנות מחאה גדולות בפתח בית המשפט העליון. תנועה זו הפגינה מול קליניקות המבצעות הפלות והחלו בניסיונות לשכנע נשים להתנגד להפלות, ואגפיה הקיצוניים אף עשו שימוש בכוח (שריפת קליניקות ואף רצח רופאים).

בעקבות ההחלטה חוקקו מספר מדינות חוקים המגבילים את זכות ההפלה, ובהם חוקים הקובעים כי נדרשת הסכמת הורים להפלות בקרב קטינים, חוקים המורים לרופאים ליידע הורים של קטינים בדבר ההפלה, ליידע את האב בדבר החלטה של האם להפיל וכן חוקים הקובעים כי הפלות יש לבצע בבתי חולים בלבד ולא בקליניקות, חוקים האוסרים על מימון בתי חולים וקליניקות המבצעים הפלות וכן חוקים הדורשים מאישה הרוצה לבצע הפלה לקרוא מחקרים מסוימים וספרות מסוימת. על אף החלטת בית המשפט העליון החליט השלטון הפדרלי להימנע מלממן הפלות לנשים שאין ביכלותן לממן הפלה. צבא ארצות הברית אוסר לבצע הפלות בבתי חולים צבאיים. כמו כן, סיוע החוץ של ממשלת ארצות הברית לארגוני בריאות בינלאומיים מותנה בהסכמתם לכללי מדיניות מקסיקו סיטי האוסרת על תמיכה או עידוד הפלות מלאכותיות לצורך תכנון המשפחה. המדיניות החלה בזמן שלטון רייגן, בוטלה על ידי קלינטון והוחזרה על ידי בוש הבן.

חלק מחוקים אלה בוטלו על ידי בית המשפט העליון, אולם בשנת 1980 במקרה הריס נגד מקרי השאיר בית המשפט על כנם חוקים הנוגעים למימון הפלות.

כנגד ההתנגדות לפסק הדין קבוצות שונות החלו להפגין בתמיכת פסק הדין. תנועות נשים רבות תומכות בפסק הדין כחלק מזכותה של האישה על גופה.

בשנת 2005 הציע הנשיא ג'ורג' בוש תיקון לחוקה האוסר על הפלות בשלושת החודשים האחרונים של ההיריון.
ב-13 ליולי 2013 עבר בסנאט של טקסס חוק המונע מהאישה לעשות הפלה אחרי 20 השבועות הראשונים של ההיריון, ברוב של 19 בעד ו-11 נגד.

אירלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1967 הפכה ההפלה המלאכותית לחוקית בבריטניה. נשים איריות רבות נסעו לבריטניה מדי שנה והפילו שם את ולדותיהן הבלתי רצויים. בתגובה לכך החלו קבוצות לחץ כנגד הפלות במערכה ציבורית, ובשנת 1982 השיגו את תמיכת שתי המפלגות הגדולות פיאנה פול ופיין גייל בשינוי לחוקה האירית, שיאסור הפלות. בשנת 1983, לאחר משאל עם תוקן התיקון השמיני לחוקה האירית, וקבע כי זכותו של העובר לחיים שווה לזכותה של אמו, וכי זכותה של המדינה להגן על זכות זו של העובר. אנשי הלובי למען "הזכות לחיים" הניחו כי לא יעבור זמן רב ובתי המשפט האיריים ייתקלו ב"רו נגד וייד" משלהם, ולא רצו להשאיר את ההכרעה בידי בית המשפט. עם שדולת המתנגדים לתיקון נמנתה נשיאת אירלנד לעתיד מרי רובינסון.

בשנת 1992 פרץ לתודעה הציבורית "מקרה X", ילדה בת פחות מ-14 בעלת נטיות אובדניות, אשר נכנסה להיריון (ממגע מיני שהוגדר בחוק כ"אונס סטטוטורי"), אך נאסר עליה לעזוב את אדמת אירלנד על מנת שלא לעבור הפלה במדינה שבה ההפלה חוקית. בית המשפט העליון של אירלנד פירש את התיקון השמיני לחוקה כמעניק זכות להפלה במקרים מצומצמים מסוימים, לרבות המקרה שבו חיי האם הינם בסכנה.

פסיקות של בית המשפט בשנים 1988 ו-1990 פירשו את התיקון לחוקה כאוסר על קבוצות לתכנון המשפחה מלהציע ייעוץ בענייני הפלה, ומלתת מידע וסיוע בנסיעה לחו"ל לצורך הפלה. פסיקות אלו הפכו לבלתי-פופולריות, במיוחד לאחר "מקרה X". הועלתה השאלה האם האיסור על גישה למידע אינו מפר סעיפים באמנת מאסטריכט. שני תיקונים חוקתיים הוכנסו לחוקה האירית בשנת 1993 והבטיחו את "הזכות לצאת מאירלנד" ואת "הזכות למידע". תיקון שלישי שהיה אמור להגדיר באופן מפורש מתי תחשב הפלה לחוקית נכשל. הוויכוח באשר לחוקתיות של התיקונים נמשך כשנתיים לאחר קבלתם, והם נכנסו לתוקף רק בשנת 1995.

נראה כי כיום רובם של המצביעים באירלנד סבורים כי זכותו של העובר לחיים שווה לזכותה של אמו, ולפיכך אין מקום להפלה יזומה, אך ניסיונות לצמצם את טווח הפעולה שנתן "מקרה X" למבצעי ההפלות, באמצעות משאלי עם, נכשלו.

פולין[עריכת קוד מקור | עריכה]

פולין אוסרת על ביצוע הפלות למעט במקרים בהם האם או התינוק נמצאים בסכנה בריאותית‏[7]. מדיניותה של פולין היא תוצאה מהיותה מדינה עם רוב גדול של קתולים.

יחס הדתות להפלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מעמד העובר בהלכה

בתורה יש התייחסות להפלה רק כאשר זו תוצאה של קטטה שבה נפגע העובר. גם במשנה ובתלמוד אין התייחסות להפסקת היריון, ובסיס לדיון מאוחר יותר הוא המשנה (מסכת אוהלות, ז', ז'):

"האשה שהיא מקשה לילד, מחתכין את הולד במעיה ומוציאין אותו איברים-איברים, מפני שחייה קודמין לחייו. יצא רובו (ויש גורסים ראשו) - אין נוגעים בו, שאין דוחין נפש מפני נפש".

רש"י אומר על כך: "כל זמן שלא יצא לאוויר העולם לאו נפש הוא וניתן להורגו ולהציל את אמו". הרמב"ם מנמק הלכה זו באמצעות "דין רודף" (אף שבתלמוד נדחה נימוק זה): "הורו חכמים, שהעוברה שהיא מקשה לילד מותר לחתוך העובר במעיה... מפני שהוא כרודף אחריה להורגה" (הלכות רוצח ושמירת נפש, א', ט'). וכן פסק להלכה ר' יוסף קארו בשו"ע, חושן משפט סימן תכ"ה, ב'. מכל מקום המשנה אינה מתייחסת במפורש למקרה שבו העובר אינו מסכן את האם בעת הלידה. התלמוד מזכיר את הפלת העוברים כמעשה שגוי מתחייב בגינו מיתת בית דין כדין רוצח: "משום רבי ישמעאל אמרו אף על העוברין מאי טעמיה דרבי ישמעאל דכתיב (בראשית ט, ו) שופך דם האדם באדם דמו ישפך איזהו אדם שהוא באדם הוי אומר זה עובר שבמעי אמו".‏[8] מכאן נלמד גם שהפלה אינה חמורה כרצח, שהרי יהודי אינו מתחייב בגינה מיתת בית דין.

הפוסקים העוסקים בסוגיה זו לומדים את האיסור על הפלה באמצעות מידות שהתורה נדרשת בהן. בין הפוסקים יש דעות שונות ביחס לתקופות שונות של ההיריון. יש השוללים את ההפלה החל מהרגע הראשון להיריון, ויש הנוטים להקל בראשית ההיריון, על סמך דברי התלמוד (מסכת יבמות, ס"ט, ב') "עד ארבעים יום מיא בעלמא" (כלומר: בארבעים הימים הראשונים של ההיריון העובר נחשב כמים). יש המקלים ופוסקים שעד תום שלושה חודשים מתחילת ההיריון אין איסור מדאורייתא על ההפלה, אף זאת על-פי הנאמר בתלמוד (מסכת נידה, ח', ב'): "וכמה הכרת עובר ... שלשה חדשים".

הרב יאיר חיים בכרך, מרבני המאה ה-17 הקל באיסור הפלה מלאכותית ומצא לה היתר בנסיבות מסוימות.

הרב משה פיינשטיין, מגדולי הפוסקים של המאה העשרים, קבע שאיסור רציחה מ"לא תרצח" חל גם על עובר, ואסור להורגו, אלא רק לשם הצלת אימו, ונימוקו (בספרו "אגרות משה", ח"מ ח"ב סימן ס"ט אות ב') "מכיוון שהוא לאו נפש גמור, כי חייו תלויים בחיי אימו, לכן הוא נחשב לרודף את אימו יותר ממה שהיא רודפת אותו, ולכן רשאים להורגו כדי להציל אותה", אבל ללא צורך זה "ברור ופשוט כדכתבתי הלכה הברורה ע"פ רבותינו הראשונים המפרשים והפוסקים ממש שאסור בדין רציחה ממש כל עובר, בין כשר בין ממזר בין סתם עוברים ובין הידועים לחולי טאי-זקס שכולן אסורין מדינא ממש, ואין לטעות ולסמוך על תשובת חכם זה‏[9]".

פוסקים אחרים בני זמננו, ביניהם הרב אליעזר ולדנברג, מקלים יותר וסוברים שאין דין של רציחה בעובר, וניתן לאפשר הפלה במקרה שהאישה נזקקת לכך מאוד מסיבות נפשיות או רפואיות וכן במקרה שהוולד סובל מפגם קשה.

הרבנים הראשיים לישראל, שלמה עמאר ויונה מצגר, יצאו בתחילת 2013 בקריאה לכל הרבנים שיפעלו בדרשותיהם "לעידוד הילודה בעם היהודי ומניעת הפלות שאינן הכרחיות".‏[10]

נצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הפלה מלאכותית בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.