לגאטוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

לגאטוס (לטינית: Legatus) היה תואר צבאי ברומא העתיקה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משרת הלגאטוס נוצרה במהלך המאה השנייה לפנה"ס בתקופת הרפובליקה הרומאית. לגאטוס היה סגנו של מושל פרובינקיה, ותפקידיו העיקריים היו לשמש כשליחו של המושל לקהילות המקומיות שהיו נאמנות לרומא, ולפקד על הצבא המקומי בפרובינקיה.

בזמן מלחמת גאליה בהנהגתו של יוליוס קיסר (58 - 50 לפנה"ס) הפך התואר לגאטוס לבעל אופי צבאי מובהק. תפקידו של הלגאטוס כמפקד לגיון נהיה מקובל במלחמת האזרחים שהשתוללה ברפובליקה עד שנת 27 לפנה"ס.

בתקופת האימפריה הרומית המשיך עדיין הלגאטוס לפקד על לגיון, גם אחרי הארגון מחדש של הצבא הרומאי על ידי אוגוסטוס, אולם במקרים שהפיקוד על הלגיון הועבר למושל הפרובינקיה, הוא היה מקבל את התואר לגאטוס.