הצבא הרומי

		יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
		הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.	עריכה

לגיונרים בחימוש מלא (שיחזור)

הצבא הרומי כלל את הכוחות המזוינים של רומא העתיקה. הוא כלל יחידות צי, לגיונות, כוחות העזר שלהם וגב לוגיסטי ששירתו את המלוכה הרומית, הרפובליקה הרומית ומאוחר יותר את האימפריה הרומית. הצבא הרומי היה הכלי העיקרי בו שלטו הרומים על מרבית ארצות הים התיכון, ובשיאה של האימפריה, אף על בריטניה ופרת.

הצבא הרומי התפתח לאורך הזמן החל ממבנים פשוטים בתקופת השלטון האטרוסקים ( המאות ה-6 וה-8 לפנה"ס) עד שיא פריחתה של מכונת הלחימה הרומית בתקופת הרפובליקה המאוחרת והקיסרות. אופיו של הצבא השתנה גם הוא, מצבא מיליציה המבוסס על בני השכבות העליונות של אזרחי רומא, המממנים את כלי הנשק שלהם, דרך צבא המבוסס ברובו על מתנדבים מקרב בני המעמד התחתון, ועד לצבא מקצועי של שכירי חרב, שנתמך באפן מאסיבי על ידי חיילים זרים ובני חסות למיניהם.

אחד הקווים המאפיינים של התפתחות של הצבא הרומי היה יכולת להסתגל למציאות חדשה, לאמץ תורת לחימה וכלי נשק זרים ולשכלל את אומנות המלחמה שלו. כבר מהמאה החמישית למדו הרומאים דרך האטרוסקים להשתמש בכלי הנשק ובשיטות הלחימה של ההופליטים והפלאנקס היוונים. מאוחר יותר אימצו הרומאים כלי נשק סאמניטיים ואיברים כגון החרב והפיליום, ובמכונות המצור של הצבאות ההלניסטיים. הצבא הרומי פיתח ושיכלל גם רעיונות מקוריים כגון מערכת הקרב המאניפולארית, הטקטיקה של הקהורטות, וחשיבותו של שימוש במחנה מסודר כמרכיב יסוד בשדה הקרב.

גורם חיוני נוסף בהצלחתה של המערכת הצבאית ברומא, לפחות עד לתקופת הקיסרות, היה ביצוע רעיון שירות החובה של האזרח בצבא בצורה המקיפה והיעילה ביותר עד אז. מערכת זו הוביל לעליונותה של רומא בתחום כוח האדם מול יריבותיה. עליונות זו, יחד עם שימושה הנכון בכוחם של בעלות בריתה, פתיחותה לחידושים צבאיים מפנים ובחוץ, ושיטת לחימה ואימונים שהתבססה על משמעת חמורה, יסודיות ושיטתיות, הובילו ליצירתה של מכונת מלחמה אימתנית שהייתה בעלת האמצעים לנצח את רוב מלחמות רומא.

ענפים עיקריים

כוחות היבשה

קליגה - סנדלים שנעלו חיילי הצבא הרומי

כוחות היבשה של הצבא הרומי היוו את מוקד הכוח של צבא זה ושל המדינה הרומית בכלל. כבר משלב מוקדם בהיסטוריה של רומא התבססה מכונת הלחימה הרומית על חיל רגלים כבד. החיילים הרומים נלחמו במסגרת הלגיון, ובמסגרת יחידות המשנה של הליגיון, הקנטוריה, הקוהרטה והמניפול. הלגיונרים הרומים היו חיילים רגליים מצוינים שאומנו באופן נוקשה והיו בעלי משמעת סדר וכוח סיבולת גבוה במיוחד.

חיל הפרשים הרומי היווה באופן מסורתי זרוע משנית ולא מפותחת בקרב הצבא הרומי. בשלבים מאוחרים של התפתחותו של הצבא הרומי גויס צבא זה מקרב בעלי הברית של רומא, כגון הפרשים הנומידים וההיספנים.

במקביל לכוחות של אזרחי רומא, שלחמו במסגרת הלגיונות, עמדו לרשות רומא גדודי צבא שגויסו מקרב בעלות הברית הלאטיניות והאיטלקיות. מספרם של אלה נקבע ככול הנראה לפי כוח האדם הפנוי של מדינות אלה וצרכיה המלחמתיים של הרפובליקה. כוחות אלו באו לעתים קרובות בתור חיילים קלים, פרשים וקשתים, אם כי גויסו לגיונות גם מקרבם.

במאה הראשונה לספירה הוכנסו חיילים זרים קלי נשק כגון זורקי כידונים, קלעים וקשתים לתוך מערך הלחימה הרומי. הלגיון הרומי נשאר היסוד השליט בכוחות הקרקע, אבל מימיו של יוליוס קיסר הוא החל להלחם בכוחות משולבים של רגליים כבדים קלים ופרשים.

גודלו של הצבא היבשתי של רומא השתנה באופן דרסטי במהלך ההיסטוריה. בעוד בראשיתו כוח זה היה מבוסס על לגיון אחד, שכלל כ-3300 איש וגויס רק במקרה הצורך ולמשך עונת המלחמה, בשיאה של האימפריה הרומית מנה הצבא הרומי כ-28 לגיונות קבע, שמנו כל אחד בסביבות 5000 עד 8000 חיילים רגלים. בנוסף לגיונות אלו לוו בכוחות עזר, שגודלם הכולל היה שווה לזה של הלגיונות.

הצי הרומי

ערך מורחב – הצי הרומי

התפתחותו של הצבא הרומי לאורך ההיסטוריה

תקופת המלוכה והרפובליקה

הצבא הרומי התאפיין מאז ראשית דרכו ביכולת להשתנות, ולהסתגל בצורה טובה לתנאים חדשים שנוצרו בשדה הקרב. לעתים קרובות, השינויים והרפורמות התבצעו בעקבות תבוסות גדולות שנחל הצבא. הכמות העצומה של כוח האדם שעמד לרשותה, נתנה לרומא את היכולת להשתקם גם לאחר תבוסות גדולות (כמו למשל בקרב קאנאי), ולהשמיד לבסוף את האויב.

בתקופת המלוכה, ובתחילת דרכה של הרפובליקה, הצבא הרומי היה מבוסס על המעמדות החברתיים-כלכליים הגבוהים בחברה. המשרתים בצבא היו אזרחים רגילים, והתגייסו למספר שנים קטן לשירות צבאי. החיילים היו אחראים על קניית החימוש והציוד, ורק אלו שיכלו להרשות זאת לעצמם יכלו להצטרף לצבא. הצבא בתקופה זו היה מבוסס על מבנה הפלאנקס, שהיה מקובל בעולם העתיק באותה תקופה.

במאה הרביעית לפני הספירה, לאחר מספר תבוסות שספג הצבא הרומי (וביחוד לאחר ביזת רומא בידי הגאלים) נעשתה רפורמה בשיטת הלחימה. המבנה שבו נעשה שימוש החל מתקופה זו נקרא המבנה המאניפולרי, על שם המאניפולוס, שהיווה את יחידת הבסיס בצבא. המאניפולוס הורכב מקבוצת חיילים רגלים הומוגנית, בת 60 או 120 חיילים (כתלות בסוג החיילים בקבוצה). בתקופה זו התפתחו בצבא ארבעה סוגי חיילים. האסטאטים, פרינקיפים וטריאריים, שהיו מאורגנים במאניפולים, ווליטים, ששימשו כחיל רגלים קל. הלגיון היה מאורגן בארבעה קווים, בקו הקדמי היו הוליטים, ומאחוריו שלושה קווים, כאשר כל קו מורכב מעשרה מאניפולים זהים.

המבנה המאניפולרי הוכיח את עצמו במשך למעלה ממאתיים שנה, עד לקרבות נגד חניבעל במלחמה הפונית השנייה. למרות כל גמישותו, המאניפולוס היה פגיע להתקפה מן האגף והיה קטן מכדי לעמוד במשימה עצמאית. הכמות הגדולה של האבדות גרמה למחסור חמור בכח אדם בצבא, מה שגרם להורדה משמעותית של הסטנדרטים הנדרשים לגיוס לצבא. בתקופת המלחמה הפונית השנייה הופיע לראשונה הקוהורטה, כתחליף למאניפולוס. לאחר מכן, התפתחה הקוהורטה ליחידת המשנה העיקרית של הצבא. הקוהורטה הייתה יחידה הומוגנית, ונתנה ללגיון את היכולת להיערך במספר קווים משתנה.

בשנת 107 לפני הספירה, ביצע גאיוס מריוס מספר רפורמות משמעותיות במבנה הצבא וביחס שבין צבא לחברה. גאיוס מריוס נתן לכל אזרח רומאי את הזכות להתנדב לצבא, והאריך את תקופת השירות ל- 25 שנים. הוא נתן להמונים את היכולת לשפר את מצבם, ולשרת כחיילים מקצועיים. מכיוון שהחיילים העניים לא יכלו לרכוש לעצמם את הציוד, מריוס הנהיג שיטה שבה המדינה נתנה לחייל את ציודו. כמו כן, הוא הנהיג שיפורים בחימוש ובשיטת הלחימה. לבסוף, מריוס נתן אזרחות רומית לכל האזרחים של בעלות הברית האיטלקיות, לאחר השלמה של תקופת השירות בצבא.

ערך מורחב – הצבא הרומי בתקופת המלוכה והרפובליקה

תקופת הקיסרות

ערך מורחב – הצבא הרומי בתקופת הקיסרות

טכנולוגיה והנדסה

קווי הביצורים הרומיים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

כלי נשק בצבא הרומי

קטפולטה אופיינית לצבא הרומי

ערך מורחב – כלי נשק בצבא הרומי

הצבא הרומי השתמש במגוון רחב של כלי נשק. כלי הנשק האישיים היו עשויים פלדה ובתקופות השיא של האימפריה הרומית היו טובים בהרבה מכלי הנשק של יריבהם. רומאים אמצו כלי נשק שונים מעמים שכבשו ושיכללו אותם. אחת הדוגמאות המפורסמות היא החרב הרומית המפורסמת - גלדיוס שהגיעה מספרד. גם הקסדה הרומית לא עוצבה בלאטיום, אלא הגיעה מגאליה.

העליונות הטכנולוגית של כלי הנשק הרומיים, ביחד עם פתיחותו של הצבא הרומי לחידושים צבאיים מפנים ובחוץ, היו מהגורמים החשובים בהפיכתו לצבא יעיל ואימתני, בעל האמצעים לנצח במלחמות הרפובליקה והאימפריה הרומית.

הטקטיקה והאסטרטגיה הרומית

ערך מורחב – הטקטיקה והאסטרטגיה הרומית

בהתחלה הצבא הרומי לא היה שונה בהרבה מצבאות האטרוסקים והיוונים. המערך הרומי האופייני היה פלנקס. עם הזמן הפיתוחים הטכנולוגיים שיכללו את תורות הלוחמה הרומיות ונוצר הלגיון.

קרב התחילו הולטיס שהתגרו באויב על ידי זריקת אבנים וכידונים, יחידות ההסטאטי ופרינציפה זקופים, והטריארי כרעו ברך והתכסו במגינהם. הראשונים שתקפו היו ההסטאטי. אם האויב גבר עליהם הם נסוגו והשאירו את הפרינציפה בקו הראשון. אם גם הפרינציפה נכשלו הם נסוגו והטריארי התקדמו לחזית. בינתיים השאר נערכו מחדש ועלו שוב לחזית. אחרי הניצחון הולטיס והפרשים רדפו אחרי האויב.

לאחר הקרב הרומאים ערכו בדרך כלל מרדף, שסייע להגדיל את אבדות הצד השני. במהלך המלחמה הרומים בדרך כלל ניסו להתיש את האויב. הם שלחו צבאות חזקים המונים בדרך כלל כמה עשרות אלפי לוחמים.

בתקופת הרפובליקה הרומית והשושלת היוליו-קלאודית הכוחות הרומים היו מפוזרים במעגל רחב סביב איטליה, בריכוזים של מספר לגיונות בכל כוח. משנת 69 לספירה ועד אמצע המאה ה-3 לספירה החלה להתבסס מערכת אסטרטגית חדשה. הכוחות הצבאיים היו ממוקמים בגבולות (לימס), והגמישות הקודמות שלהם נעלמה.

מפקדים בולטים

• פובליוס קורנליוס סקיפיו אפריקנוס
• פובליוס קורנליוס סקיפיו אימיליאנוס
• לוקיוס קורנליוס סולא פליקס
• גאיוס מריוס
• גאיוס יוליוס קיסר
• פומפאוס מגנוס

ראו גם

• דרגות הצבא הרומי

לקריאה נוספת

• פוליביוס, ההיסטוריות, ספר שישי, 19-42
• טיטוס ליוויוס, תולדות רומא
• כתריאל בן ארי , קרבות מופת , הוצאת מערכות

• Benjamin Isaac, The Limits of Empire: The Roman Army in the East, Oxford, 1990 pp. xiv, 495; revised edition 1992;

קישורים חיצוניים

• מילון מונחים (באנגלית)
• אתר שמוקדש לצבא הרומי
• ד"ר גיא שטיבל, ‏"החייל הרברבן?" קווים לדמותו של החייל הרומי, באתר הערוץ האקדמי, 06/03/2008