לואי בלריו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לואי בלריו
Louis Blériot
לידה 1 ביולי 1872
קמברה, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 באוגוסט 1936 (בגיל 64)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי הנדסת אווירונאוטיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות דה גונר עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
פרסים והוקרה
  • מפקד בלגיון הכבוד (25 ביולי 1929)
  • קצין במסדר הכתר של איטליה (1910)
  • מפקד במסדר הכתר של רומניה (1910)
  • officier d'académie
  • מדליית זהב של החברה לעידוד הקדמה
  • Grande médaille de l'Aéro-Club de France עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
פיתוח כלי טיס, מחלוצי התעופה
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לואי בלריוצרפתית: Louis Blériot‏; 1 ביולי 18722 באוגוסט 1936) היה מהנדס, ממציא וטייס צרפתי מחלוצי התעופה.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלריו נולד בקמברה ולמד הנדסה בפריז. בשנת 1900 ניסה את כוחו בתכנון ובניית מטוס. הוא בנה מטוס שאמור היה לטוס תוך כדי נפנוף בכנפיו (אורניתופטר), אך כמו אחרים שניסו לבנות מטוס מסוג זה, הוא נכשל.

עיקר פרסומו בא לו בעקבות טיסתו מעל תעלת למאנש ב-25 ביולי 1909. טיסה זו הייתה הטיסה המאוישת המוצלחת הראשונה בכלי טיס הכבד מהאוויר (מטוס) מעל תעלת למאנש בפרט, ומעל מקווה מים גדול בכלל. את הטיסה ביצע בלריו במטוסו "בלריו-XI" מקאלה שבצרפת לדובר שבאנגליה תוך 36 דקות וחצי. לאחר שנחת בשלום בדובר הוא זכה ב-1000 ליש"ט שהוצעו כפרס על ידי הדיילי מייל לראשון שיצליח לחצות את תעלת למאנש במטוס.

טיסה מפורסמת נוספת ביצע בלריו מפריז לוינה ולימים תאר אותה בזכרונותיו יוסף קרוק, ששהה אז בוינה במסגרת פעילותו הפוליטית ששילבה סוציאליזם ולאומיות רוסית, פולנית ויהודית:

בווינה נתפרסמה ידיעה, כי טייס צעיר נודע מצרפת, לואי בלריו, יגיע מפאריס לווינה במטוס שהוא עצמו המציאו. זו עמדה להיות הטיסה הבין־ארצית הראשונה באווירון ביבשת אירופה. קהל עצום התאסף מאחורי העיר, במקום שהוכן לשם כך במיוחד. מובן, שגם כל הקבוצה שלנו רצה לשם, בקוצר־רוח היינו מסתכלים כל רגע בשעונינו — יבוא, או לא יבוא? והאם יבוא בדיוק בזמן המיועד? וכאשר בלריו נחת אמנם בדיוק במועד, הגיעה ההתלהבות לרום הפיסגה. רבים בקהל נראו כשעיניהם נוצצות מדמעות. לאצקי הטיל מרוב התלהבות את כובעו אל על — הורא! הידד! היתה זו הפעם הראשונה שראינו אדם יורד מן השמים בתוך ציפור מיכאנית ונוחת על האדמה. סוף סוף זכינו להתגשמות החלום בדבר "הציפור הכחולה"! וכאשר חזרנו משדה־התעופה, קראנו דרור לדמיוננו. בפינה שקטה של בית־הקפה "צנטראל" עמדנו לדון בענין שנקבע בתחילה. אך מי היה מסוגל לדון במשהו תוך יישוב־הדעת לאחר תופעה כה דמיונית? לאצקי התלהב: "כלום מבין אתה משמעותו של דבר זה בשביל האנושות? בשביל הקידמה, הסוציאליזם? התבין איזה סיכויים נפתחים כאן בשביל העם היהודי? אפשר יהיה לטוס אל המדינה היהודית העתידה לקום! לטוס כדרך שטס היום בלריו! הרצל לא זכה לראות זאת — אך סירקין שלנו כבר יזכה". וברוב התלהבות כתבנו בבית־הקפה גלויית־דואר נלהבת אל סירקין, בה תיארנו את טיסתו של בלריו, וכולנו חתמנו עליה: לאצקי, ראטנר, קפלנסקי, בורוכוב, לבוביץ' ואנוכי. עד שעה מאוחרת ישבנו בבית־הקפה ושוחחנו, ניתחנו את הקשר שבין האמצאה הטכנית החדשה לבין העתיד היהודי.[1]

זמן קצר לאחר מכן, הפנה בלריו את כל תשומת לבו להנדסת ותכנון אווירונאוטיקה, והפך לנשיא חברת SPAD. הוא הפך את SPAD ליצרנית הצרפתית הגדולה ביותר של מטוסי קרב בתקופת מלחמת העולם הראשונה. לאחר סיום המלחמה, שינה בלריו את ייעוד החברה והפך אותה ליצרנית מטוסי נוסעים.

בלריו-XI, המטוס שבו חצה בלריו את תעלת למאנש

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לואי בלריו בוויקישיתוף
  1. ^ יוסף קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות - כרך ב', תל אביב: מחברות לספרות, 1972, עמ' 58