לוטיקה סארקאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לוטיקה סארקאר
לידה 4 בינואר 1923
מערב בנגל עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 בפברואר 2013 (בגיל 90)
דלהי עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הודו
כינויים נוספים לוטיקאדי (Lotikadee)
פעילות בולטת יסדה את האגודה ההודית ללימודי נשים; הביאה לשינוי בחוק הפלילי בהודו בנושא אונס
ידועה בשל ההודית הראשונה לסיים דוקטורט במשפטים בקיימברידג', הפרופסורית הראשונה למשפטים באוניברסיטת דלהי
השכלה
תקופת הפעילות 1953–2013 (כ־60 שנה)
מקצוע משפטנית, פרופסור, אקטיביסטית פמיניסטית
מעסיק אוניברסיטת דלהי עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד דיקנית הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת דלהי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לוטיקה סארקאר (באנגלית: Lotika Sarkar ‏4 בינואר 1923 – 23 בפברואר 2013) הייתה פמיניסטית, עובדת סוציאלית, מחנכת, ועורכת דין הודית. היא הייתה חלוצה בתחום לימודי נשים וזכויות נשים בהודו. היא יסדה את המרכז ללימודי התפתחות נשים (CWDS) בדלהי, בשנת 1980, וגם את האגודה ההודית ללימודי נשים, ב-1982. החל משנת 1951, היא לימדה משפטים בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת דלהי, עד 1983, ואז הייתה לדיקנית הפקולטה. היא הייתה האישה ההודית הראשונה שסיימה תואר ראשון באוניברסיטת קיימברידג', ולאחר מכן, ב-1951 היא גם הייתה האישה הראשונה לקבל תואר דוקטור במשפטים מהאוניברסיטה. בתנועת הנשים הייתה ידועה כ"לוטיקאדי" (Lotikadee).[1]

ילדות ולימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוטיקה נולדה בשנת 1923 למשפחת אצולה במערב בנגל, שם אביה, סר דרן מיטרה, היה אחד מעורכי הדין המובילים של הודו.[2]

היא למדה משפטים באוניברסיטת קיימברידג', והייתה האישה ההודית הראשונה אישה הודית לסיים שם תואר,[3] ולאחר מכן גם הייתה הראשונה לסיים דוקטורט במשפטים, בשנת 1951.[4] במהלך לימודיה בקיימברידג' פגשה את צ'נצ'אל, לו נישאה ב-1957. לאחר מכן, בשנת 1960, היא נסעה לאוניברסיטת הרווארד כדי ללמוד משפט בינלאומי. בהרווארד היא הייתה אחת מתוך ארבעה סטודנטים הודים בקמפוס. השניים חזרו להודו ב-1961.[4][5]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1953, כאשר סארקאר התחילה ללמד בפקולטה למשפטים באוניברסיטת דלהי, היא הייתה האישה המרצה הראשונה בפקולטה. בהודו, באותה תקופה, תחום המשפטים היה חדש עבור נשים. בהתחלה, היו רק כעשר סטודנטיות בקורס, מספר אשר גדל ל-80 עד 100 בשנות ה-60.[2] היא לימדה בפקולטה עד 1983, שם למדו תחת הדרכתה מגדולי המשפטנים בהודו. לאחר מכן, מונתה לתפקיד הדיקנית של הפקולטה למשפטים.[4]

בשנת 1971, היא הצטרפה כחברה בוועדה למעמד האישה בהודו (CSWI), שם, יחד עם עמיתתה וינה מזומדר, אשר הצטרפה ב-1973 כמזכירת הוועדה, היא פרסמה את הדו"ח שנחשב לראשון מסוגו, "לקראת שוויון: הדו"ח של הוועדה למעמד האישה בהודו".[6][7]

ב-1979, בית המשפט העליון של הודו זיכה שני שוטרים שהורשעו בערכאה נמוכה יותר באונס של קטינה. החלטת בית המשפט לא גררה תגובה ציבורית, עד אשר שלוש פרופסוריות למשפטים מאוניברסיטת דלהי - רַגהונאת קֶלקאר, אוּפנדרה באקסי, וסארקאר - יחד עם ואסוּדהַא דהאגמוואר מאוניברסיטת פונה, כתבו מכתב גלוי לבית המשפט העליון אשר מחה נגד הביטויים של בית המשפט בנוגע להסכמה בפסק הדין. בפסק הדין, השופטים העלו היפותזות שהמתלוננת הייתה "מורגלת ליחסי מין" הנחת היסוד היא שהיא הסכימה ליחסי מין עם השוטרים, ואולי אפילו "הסיתה" אותם ליחסים עמה. ובנוסף, שהיעדר חבלות על גופה הוא סממן להסכמתה. המכתב סחף את רגשות הציבור, והחלו לקום קבוצות פמיניסטיות וועדות נגד אונס, כאשר את הראשונה בהן הקימה סארקאר בינואר 1980, "הפורום נגד אונס", אשר הובילה מחאות ברחבי הודו. בעקבות הרעש שנוצר, חוק העונשין ההודי תוקן.[8][9]

ב-1980, הייתה סארקאר לחברה-מייסדת של המרכז ללימודי התפתחות נשים (CWDS) בדלהי, שנוסד על ידי וינה מזומדאר, ואשר היה למוסד בעל השפעה על התפתחות התחום של לימודי נשים בהודו.[10] במהלך שנות השמונים והתשעים, היא לימדה משפט פלילי במכון למשפט הודי בדלהי. היא גם הייתה אחת המייסדות של האגודה ההודית ללימודי נשים, שהוקמה ב-1982.[11]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היא פגשה את צ'נצ'אל סארקאר ב-1951, שגם הוא היה סטודנט בקיימברידג', והם נישאו ב-1957.[4][5] צ'נצ'אל היה לעיתונאי בולט בהודו; הוא היה עורך המשנה של כתב העת "The Statesman", והיה המנכ"ל המייסד של מכון העיתונות של הודו, שהקים ב-1963. לזוג לא היו ילדים.

צ'נצ'אל נפטר ב-10 באוקטובר 2005 בדלהי.[12][13] סארקאר בת ה-82 חוותה את אובדנו באופן קשה במיוחד, ושקעה בדיכאון ומצב של חוסר תפקוד. הטבחית שלה, בסיוע שוטר לו הזוג סארקאר סייע במימון לימודיו בעבר, ניצלה את המצב, ובהונאה העבירה את ביתה של סארקאר ונכסים נוספים על שמם. 

כאשר התגלה דבר המרמה, הדבר דווח נרחבות בתקשורת, וקבוצת אינטלקטואלים מובילים, ביניהם משפטנים, שופטים, פרופסורים, עיתונאים, פעילי זכויות אדם וכן יותר מתריסר ארגונים ומוסדות חתמו על מכתב גלוי שדרש שייעשה עמה צדק, חלקם אפילו נפגשו עם נשיא הודו כדי לקדם את העניין. בנובמבר 2009, בית המשפט החזיר את הבית על שמה, ואיפשר לה לחיות את שנותיה האחרונות בביטחון.[14][15][16]

סארקאר נפטרה בניו דלהי ב-23 בפברואר 2013, בגיל 90.[4]

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • New Perspectives for Third World Women (The E. V. Mathew memorial lectures), with Brigalia H. Bam. Christian Institute for the Study of Religion and Society, 1979.
  • National Policies and Legal Reform: Impact on Women, Indian Council of Social Science Research, Programme of Women's Studies, 1980.
  • Constitutional Guarantees: The Unequal Sex Centre for Women's Development Studies, 1986.
  • National Specialised Agencies and Women's Equality: Law Commission of India. Centre for Women's Development Studies, 1988.
  • Legislative Measures and Policy Directions for Improving the Lot of Farm Women, with Vina Mazumdar, Kumud Sarma. Indian Council of Agricultural Research.
  • Handbook on Women and Law, Vol. 1. Legal Literacy Project, Department of Adult Continuing Education and Extension, University of Delhi, 1990.
  • Women's Movement and the Legal Process, Centre for Women's Development Studies, 1995.
  • Engendering Law: Essays in Honour of Lotika Sarkar, ed. Amita Dhanda, Archana Parashar. Eastern Book Company, 2005. ISBN 8170129540.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Surendra P. Agrawal; J. C. Aggarwal (1992). Women's Education in India: 1986–1987. Concept Publishing Company. ISBN 8170223180.
  • Mala Khullar; Ihwa Yŏja Taehakkyo (2005). Writing the Women's Movement: A Reader. Zubaan. ISBN 8186706992.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ India: Lotika Sarkar 1927 – 2013 - Tributes, South Asia Citizens Web, 25 February 2013
  2. ^ 1 2 "In Remembrance: Professor Lotika Sarkar (1923–2013)".
  3. ^ "In memoriam: Lotika Sarkar 1923 – 2013". feministsindia.com.
  4. ^ 1 2 3 4 5 "Latika Sarkar, former head of DU law faculty, no more".
  5. ^ 1 2 "Lawyer Here From India". The Age, Australia. 26 ביולי 1961. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ Indu Agnihotri (18 במאי 2013). "Remembering Lotika Sarkar (1923–2013)". Economic and Political Weekly. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ Urvashi Butalia (31 במאי 2013). "Rolling stone who anchored the women's movement". The Hindu. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ "The Mind And Heart of Lotika Sarkar, Legal Radical, Friend, Feminist". MSN News India. 7 במרץ 2013. אורכב מ-המקור ב-2013-10-01. נבדק ב-2016-11-15. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ Indira, Jaising (20 בינואר 1999). "Slamming the doors of justice on women". The Indian Express. אורכב מהמקור ב-2 ביוני 2012. {{cite news}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: unfit URL (link)
  10. ^ Nagarajan, Rema (8 במרץ 2010). "Educated middle class women are selfish". The Times of India. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ "Founding Members". Indian Association for Women's Studies.
  12. ^ "Chanchal Sarkar dead". The Hindu. 11 באוקטובר 2005. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ "OBITUARY: Chanchal Sarkar (1926–2005)". The Telegraph. Kolkota. 17 באוקטובר 2005. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ "150 notables demand justice for Lotika Sarkar". The Times of India. 17 במרץ 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ "Demand to transfer Lotika's property back to her". The Hindu. 17 במרץ 2009. a pioneer in the field of women's studies and human rights,.. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ "Lotika Sarkar gets her house back after all". The Hindu. 27 בנובמבר 2009. {{cite news}}: (עזרה)
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "לוטיקה סארקאר".
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=לוטיקה_סארקאר&oldid=37003097"