מהומות הלחם (מצרים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מהומות הלחם הוא כינויה של התקוממות עממית ספונטנית שזיעזעה את הערים הגדולות במצרים ב-18 וב-19 בינואר 1977. במהומות אלה נטלו חלק כמיליון וחצי מצרים מהמעמד הנמוך, במחאה על החלטת שר הכלכלה להפסיק את התמיכה הכספית במוצרי המזון בסיסיים. בהפגנות נהרגו כ-79 איש, והם הסתיימו רק לאחר התערבות הצבא המצרי.

מאז עלייתו לשלטון בתחילת העשור, ביקש הנשיא סאדאת להנהיג מדיניות כלכלית ליברלית. בשנת 1976 ביקש סאדאת הלוואות מהבנק העולמי על מנת להקל על נטל החוב של המדינה, אולם הבנק מתח ביקורת על מדיניות הממשלה לסבסד מוצרי מזון בסיסיים. בעקבות זאת הכריז סאדאת בינואר 1977 על קיצוץ של 250 מיליון דולר בסובסידיה לקמח, לאורז ולשמן לבישול וכן על ביטול הבונוסים לעובדי המדינה.

ב-18 וב-19 בינואר התפרעו בני המעמד הנמוך שהיו צפויים להיפגע בצורה הקשה ביותר מביטול התמיכה. המהומות פרצו בכל רחבי הארץ, מאסואן במצרים העילית ועד לאלכסנדריה שעל שפת הים התיכון. במשך יומיים תקפו המתפרעים מטרות שסימלו את השחיתות של המשטר ואת השגשוג של בני המעמד הבינוני. הושמעו סיסמאות כגון: "יא בטל אלעבור, פין אלפטור?" ("גיבור הצליחה, איפה ארוחת הבוקר שלנו?"), ו"גנבי האינפיתאח (קרי, מדיניות הפתיחות הכלכלית), העם רעב ללחם". נשמעו גם קריאות "נאצר, נאצר". כ-79 בני אדם נהרגו ו-800 נפצעו במהלך המהומות.

המהומות אילצו את סאדאת ואת סגנו חוסני מובארכ לבטל את המדיניות החדשה. לדעת משקיפים, המהומות גם הובילו את סאדאת למסקנה שאין טעם לחסוך מפת לחמם של הנתינים עבור תקציבי הביטחון והכנות למלחמה עם ישראל, וכי הגיעה העת להגיע עמה להסדר.‏[1]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]