חוסני מובארכ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "מובארכ" מפנה לכאן. לערך העוסק באישים אחרים ששם משפחתם מובארכ, ראו מובארכ (פירושונים).
מוחמד חוסני מובארכ
נשיא  מצרים ה-4
Egypt.HosniMubarak.01.jpg
קודם אנואר סאדאת
תחילת כהונה 14 באוקטובר 1981
סוף כהונה 11 בפברואר 2011
תאריך לידה 4 במאי 1928
מקום לידה אל-מוסולוחה שבמצרים
בת זוג סוזאן מובארכ

מוחמד חוסני סייד אבראהים מובארכ (כתיב נפוץ: מובארק, בערבית: محمد حسني سيد إبراهيم مبارك, תעתיק מדויק: מחמד חסני סיד אבראהים מבארכ; נולד ב-4 במאי 1928) הוא נשיא מצרים לשעבר, שכיהן מ-14 באוקטובר 1981 עד 11 בפברואר 2011. הוא ירש את מקומו של הנשיא הקודם, אנואר סאדאת, שנרצח שבוע קודם לכן על ידי הג'יהאד המצרי. בתקופת כהונתו בנשיאות, נחשב מובארכ לאחד המנהיגים החזקים והמשפיעים ביותר במזרח התיכון ובעולם הערבי. מובארכ התפטר מכהונתו בעקבות ההפגנות העממיות נגדו, ולאחר מכן נעצר, הועמד למשפט על הרג מפגינים, הורשע ונדון למאסר עולם, אך התקבלה בקשת ההגנה למשפט חוזר[1]. ב-22 באוגוסט 2013 שוחרר מובארכ למעצר בית.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעוריו ותחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוסני מובארכ נולד ב-4 במאי 1928 בכפר אל-מוסולוחה שבמחוז אל-מונופייה, צפונית לקהיר. הוא נולד למשפחת איכרים. אביו, עבד במחלקה המשפטית של משרדי הפרובינציה, חלם שבנו ילמד באוניברסיטת קהיר ויהיה מורה, אולם מובארכ הצעיר נמשך לקריירה צבאית. בגיל 19, עם סיום לימודיו בתיכון, החל את לימודיו באקדמיה הצבאית הלאומית של מצרים, שם רכש תואר ראשון במדעי הצבא.

שירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סיום לימודיו ב-1949, הצטרף לשורות חיל האוויר המצרי. במסגרת הכשרתו כטייס סיים תואר נוסף באווירונאוטיקה ועבר השתלמות ארוכה בבית הספר הסובייטי לטיסה בעיר פרונזה (כיום בישקק, קירגיזסטן). במהלך השנים התקדם בסולם הדרגות, ושימש בין היתר טייס, מדריך טיסה, מפקד טייסת ובגיל 31 מונה להיות מפקד בסיס. ב-1964 מונה לנספח הצבאי המצרי בברית המועצות.

עם פרוץ מלחמת ההתשה נגד ישראל, מונה מובארכ למפקד האקדמיה של חיל האוויר המצרי, שם למד בצעירותו. בעקבות ההפסד הצורב במלחמת ששת הימים ב-1967, שגרם לאובדן רוב מטוסי חיל האוויר המצרי, הכין מובארכ תוכניות מרחיקות לכת בעניין הכשרת טייסי העתיד של החיל. הוא קיצר את משך ההכשרה של הטייסים הצעירים והפך את ההכשרה לקשה, אינטנסיבית ומקיפה הרבה יותר. עבודתו הניבה פירות, וב-1969 מינה אותו נשיא מצרים, גמאל עבד אל נאצר, לראש מטה חיל האוויר המצרי.

ב-1972 מונה מובארכ למפקד חיל האוויר המצרי, ועמד בראשו במלחמת יום הכיפורים נגד ישראל. ב-1975, שנתיים לאחר המלחמה‏[2], קודם לדרגת Air Chief Marshall‏[3].

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מובארכ מארח בשארם א-שייח' את מזכירת המדינה הילארי קלינטון, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, וראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, ספטמבר 2010
מפגינים וחיילים בקהיר, 29 בינואר 2011

עם סיום שירותו הצבאי באפריל 1975, מונה מובארכ לסגנו של נשיא מצרים, אנואר סאדאת. במהלך שש שנות כהונתו כסגן נשיא, לקח חלק פעיל בחתימת הסכם השלום עם ישראל ב-1979. עם הירצחו של סאדאת ב-6 באוקטובר 1981, מונה מובארכ ליו"ר המפלגה הלאומית הדמוקרטית של מצרים. שבוע מאוחר יותר מונה לנשיא. במקביל למינויו כנשיא, כיהן במשך חמישה חודשים, עד 2 בינואר 1982, גם כראש ממשלת מצרים[4].

מובראכ כיהן בתפקיד נשיא מצרים 31 שנים, במהלכן נבחר בארבע מערכות בחירות נוספות בהן היה המועמד היחיד (אורכה של כל כהונה הוא שש שנים). הוא ניצח ברוב של 88% בבחירות דמוקרטיות לכאורה לנשיאות, בשנת 2005. עם תחילתה של מלחמת לבנון בשנת 1982, הקפיא מובארכ את יחסיו עם ישראל. למרות לחצים חוזרים ונשנים מצד מדינות ערב סירב מובארכ לבטל את הסכם השלום עם ישראל. ארבע שנים לאחר מלחמת לבנון החזיר את שגריר מצרים לתל אביב. צעד נוסף שמיוחס לרצונו להצטייר כמנהיג כלל-ערבי, הוא הימנעותו מביקור בישראל לאורך כל שנות שלטונו. מלבד ביקור אחד, בהלווייתו של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין, ביקור שהגדיר "חברי".

בשנת 1993 היה שותף לשיחות השלום החשאיות בין ישראל לאש"ף. בעקבות האינתיפאדה השנייה הנהיג שורה של צעדים לצינון היחסים בין שתי המדינות, ובהם החזרת השגריר המצרי בחודש אוקטובר 2000.

ניסיון ההתנקשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-7 ביולי 1995 הגיע מובארכ לבירת אתיופיה, אדיס אבבה, על מנת להשתתף בכנס של ארגון אחדות אפריקה. בדרכו למרכז העיר, חדרה חוליית טרוריסטים, ככל הנראה מארגון הג'יהאד האסלאמי המצרי (אימן א-זוואהירי סגנו של בן לאדן נמנה בעבר עם ראשי הארגון), לכביש בו נסעה שיירת המכוניות של הנשיא. הטרוריסטים החלו לירות באמצעות רובי קלצ'ניקוב לכיוון אחת מלימוזינות המרצדס של השיירה. במהרה התעשתו מאבטחיו של הנשיא ההמום, פגעו בחלק מחברי החוליה והניסו את היתר. ההתנקשות בנשיא המצרי נכשלה, ככל הנראה בגלל שהטרוריסטים לא הספיקו להפעיל את מטולי האר.פי.ג'י שהביאו עמם, או שהם ירו על כלי הרכב הלא נכון. בעיצומם של חילופי האש הצליחה השיירה לשוב על עקבותיה לכיוון שדה התעופה הבינלאומי של הבירה האתיופית. מובארכ שב למצרים ולא השתתף בכינוס לשמו הגיע לאתיופיה.

ההתנקשות עוררה הד גדול בעולם בכלל ובעולם הערבי בפרט. ההתנקשות הייתה למעשה פיגוע אסטרטגי, אחת מהתקפות הטרור הראשונות שבוצעה על ידי מה שכונה לימים "הג'יהאד העולמי"‏[5].

סיום שלטונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מובארק לאחר מעצרו
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ההפיכה במצרים (2011)

בחודש ינואר 2011 החלו, בהשראת המהפכה בתוניסיה, הפגנות ברחבי מצרים נגד מובארכ ושלטונו, בטענה לכישלון בתחום החברתי, המדיני והכלכלי. בהפגנות נהרגו עשרות אזרחים מירי של הצבא והמשטרה. בעקבות המהומות פיזר מובארכ את ממשלתו והרכיב ממשלה חדשה, ומינה את עומר סולימאן לסגן הנשיא.

ב-1 בפברואר הודיע מובארכ כי יסיים כהונתו בספטמבר 2011 ולא יתמודד בבחירות. ב-10 בפברואר הודיע מובארכ בנאומו כי יעביר את סמכויותיו לסגנו סולימאן. יום לאחר מכן, הודיע סגן הנשיא סולימאן כי מובארכ העביר את כל סמכויותיו לידי הצבא ובכך התפטר למעשה מתפקידו כנשיא מצרים לאחר 30 שנה.

מובארכ עזב את קהיר ועבר לגור בבית הנופש שלו בשארם א-שייח'. באפריל 2011 נעצר יחד עם שני בניו בחשד לשחיתות ולירי על מפגינים בימי המהומות. בחודשים לאחר מכן פורסמו דיווחים סותרים על מצבו הבריאותי. ב-3 באוגוסט 2011 החל משפטו של מובארכ בקהיר באשמת שחיתות והרג מפגינים. יחד עמו נשפטו שני בניו, שר הפנים לשעבר, חביב אל-עאדלי וקצינים נוספים. מובארכ עצמו הובל באמבולנס לאולם בית המשפט, שם הושכב על מיטה בתוך כלוב הנאשמים. ב-2 ביוני 2012 נגזר דינו למאסר עולם[6].

בחודש יוני 2012 פורסמו דיווחים שהתבררו כשגויים לפיהם מובארכ שרוי בתרדמת או מת מוות קליני. באוגוסט 2013 שוחרר למעצר בית.

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוסני מובארכ נשוי לסוזאן (נולדה ב-28 בפברואר 1941) בת לאם סקוטית ואב מצרי. ולהם שני בנים - גמאל ועלאא'.

סוזאן מובארכ למדה לתואר ראשון במדע המדינה באוניברסיטה האמריקאית בקהיר, ולאחר מכן השלימה תואר שני בסוציולוגיה. את רוב זמנה הקדישה לפעילות בעמותות צדקה ופיתוח של החברה המצרית.

גמאל מובארכ, בנו הצעיר, קרוי על שמו של גמאל עבד אל נאצר, נשיא מצרים לשעבר, שהיה מושא הערצתו של אביו. שני בניו, גמאל ועלאא' הועמדו לדין על עבירות שחיתות, וביוני 2012 הסתיים משפטם בזיכוי מחמת התיישנות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Court in Egypt orders retrial for Mubarak after appeal באתר BBC
  2. ^ במצרים נחשבות תוצאות מלחמת יום הכיפורים כניצחון גדול על צה"ל, למרות האבידות הכבדות שספג הצבא המצרי.
  3. ^ הדרגה השנייה בחשיבותה בחיל האוויר המלכותי של בריטניה, שסולם הדרגות בצבא המצרי מבוסס עליו.
  4. ^ http://www.worldstatesmen.org/Egypt.html
  5. ^ חלק מהמידע נלקח מספרו של ד"ר רונן ברגמן, "נקודת האל-חזור". (בהוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2007)
  6. ^ רועי קייס, מארמון הנשיא לכלא: מאסר עולם לחוסני מובארק, באתר ynet‏, 2 ביוני 2012


הקודם:
אנואר סאדאת
נשיא מצרים הבא:
בפועל: מוחמד חוסיין טנטאווי מתוקף תפקידו כיו"ר המועצה העליונה של הכוחות המזוינים במצרים