אלכסנדריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלכסנדריה
اسكندريه
Alexandria Logo2.png
סמל העיר
Flag of Alexandria.png
דגל העיר
Flickr - Daveness 98 - Is this really Africa.jpgקו החוף של אלכסנדריה
מדינה / טריטוריה מצרים
שטח 2,679 קמ"ר
תאריך ייסוד 334 לפנה"ס
אוכלוסייה
 ‑ בעיר

4,110,015‏  (נכון ל-2006)
קואורדינטות 31°11′N 29°55′E / 31.183°N 29.917°E / 31.183; 29.917קואורדינטות: 31°11′N 29°55′E / 31.183°N 29.917°E / 31.183; 29.917
אזור זמן UTC +2
www.alex4all.com

אלכסנדריהיוונית: Ἀλεξάνδρεια, בקופטית: Ⲣⲁⲕⲟⲧⲉ ə, בערבית: اَلْإِسْكَنْدَرِيَّة, תעתיק: אל-אִיסְכַנְדַרִיָּה, בערבית מצרית: اسكندريه) היא עיר נמל גדולה במצרים, השנייה בגודלה בערי המדינה, ובעלת היסטוריה עתיקה. היא שוכנת על חוף הים התיכון, סמוך לשפך הזרוע המערבית של דלתת הנילוס, וכ-208 ק"מ צפון-מערבית מקהיר. מספר תושביה כ-4.1 מיליון (2006).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסנדריה העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אלכסנדריה העתיקה

אלכסנדריה נוסדה בידי אלכסנדר מוקדון בשנת 334 לפנה"ס והוא קרא לה על שמו. תלמי הראשון, ששלט אחרי אלכסנדר, עשאה בירת מצרים. אלכסנדריה הייתה לפוליס יווני אופייני, מלא בגנים ובבנייני ציבור מפוארים. היום לא שרד כמעט דבר מן העיר העתיקה. סמוך לתחילת הספירה הנוצרית הייתה אלכסנדריה מרכז המדע והחכמה בעולם העתיק והעיר השנייה בגודלה באימפריה הרומית אחרי רומא. במרוצת הזמן הייתה לעיר מסחר חשובה ביותר בעולם העתיק. רציפים ארוכים השתרעו על חופה, ואניות באו אליה ממזרח וממערב. אחד ממלכי שושלת התלמיים יסד בה מעין אוניברסיטה, וגדולי המלומדים של העולם העתיק, ובהם אוקלידס, למדו והורו בה.

תלמי הראשון בנה את "המגדלור באלכסנדריה" על האי פארוס הסמוך אליה. מגדלור זה, הנחשב למגדלור הראשון בעולם, הוקם במאה השלישית לפנה"ס (285 לפנה"ס עד 247 לפנה"ס). זה היה המבנה הגבוה ביותר שהוקם אי-פעם בידי מהנדס יווני, והוא נמנה עם שבעת פלאי העולם העתיק. המבנה נהרס במאה ה-14 לספירה, ועל הריסותיו הקים מוחמד עלי בשנת 1842 את המגדלור העומד במקום היום.

תלמי הראשון גם יסד באלכסנדריה את הספרייה הגדולה הראשונה בעולם. סבורים שהכילה לא פחות מ-700,000 מגילות. הספרייה נשרפה ברובה בשנת 47 לפנה"ס, כשיוליוס קיסר כבש את העיר. מרקוס אנטוניוס חזר וחידש אותה.

ימי הביניים עד העת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 616 כבשו הפרסים את אלכסנדריה אולם הביזנטים הצליחו להחזיר לעצמם את השליטה בה אחרי זמן קצר ובשנת 640 היא נפלה לידי הערבים לאחר מצור שנמשך 14 חדשים, והספרייה נהרסה. הערבים העבירו את בירת מצרים לקהיר, ועל ידי כך פגעו במעמדה של אלכסנדריה. עם גילוי דרך ים חדשה להודו סביב יבשת אפריקה בשנת 1497 פחתה גם חשיבותה כעיר נמל ומסחר.

אלכסנדריה שבה והייתה לעיר נמל חשובה בימי מוחמד עלי (1769 - 1849), מקים מצרים החדשה. מוחמד עלי גם הביא לעיר מהנדסים אירופים לבנות בנינים גדולים בסגנון מערבי. חשיבותה המסחרית של העיר גדלה עוד יותר לאחר פתיחתה של תעלת סואץ בשנת 1869. בימי שלטון הבריטים, משנת 1882 הוסיפה העיר להתפתח. נמלה העמוק היווה תחנה חשובה לאניות סוחר וצי בדרכן בין אירופה להודו.

אלכסנדריה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם כיום מהווה אלכסנדריה עיר מסחר ונמל חשובה הנפרשת לאורך כ-32 ק"מ של חוף הים התיכון. היא אחראית על כ-80% מהיצוא והיבוא של מצרים, ומהווה מרכז מסחרי חשוב בהעברת גז טבעי ונפט מסואץ.

בשנת 2002 הוקמה בה הביבליותיקה אלכסנדרינה, ספרייה ציבורית גדולה שמטרתה להיות מעין חידוש של הספרייה הגדולה של אלכסנדריה מהעת העתיקה. מבנה חשוב נוסף בעיר הוא אוניברסיטת אלכסנדריה, האוניברסיטה השנייה בגודלה במצרים.

יהדות אלכסנדריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת אליהו הנביא

היהודים הראשונים התיישבו בעיר במאה ה-3 לפנה"ס, בימי שלטון בית תלמי. הם זכו לעצמאות רחבה בניהול ענייניהם הפנימיים. בראשם עמד אתנרך (נשיא העם) ולימים ניהלה את הקהילה מועצת הזקנים בת 71 איש. הקהילה הייתה עשירה מאוד והקימה בית כנסת מפואר. התפתחה בה ספרות יהודית-הלניסטית, ובה נעשתה ראשית מלאכת תרגום התנ"ך ליוונית ("תרגום השבעים"). בגמרא מוזכרים יהודי העיר, ונאמר שהשמן היחיד המצוי ברשות אנשי אלכסנדריה הוא שמן צנונות‏[1].

בין יהודי העיר המפורסמים מאותה התקופה היה הפילוסוף פילון האלכסנדרוני.

בתקופה הרומית היוו היהודים כ-40 אחוזים מתושביה של אלכסנדריה, והם חיו ברבעים מיוחדים משלהם (2 מתוך 5 רבעים). התושבים האחרים היו בעיקר יוונים. בשנת 38 לספירה פרעו תושבי העיר היוונים ביהודים, בסיועו של הנציב הרומאי. בשנת 66, בפרוץ מרד היהודים ברומאים בארץ ישראל, התמרדו גם יהודי אלכסנדריה. המרד דוכא ביד קשה, ורבבות יהודים נהרגו. מרד נוסף פרץ ב-115. בשנת 414 גורשו כל היהודים מאלכסנדריה בידי שליטיה הביזנטיים.

במאה ה-12 ישבו בה רק 300 יהודים. במאה ה-19, עם חדירת האירופאים למצרים, שבה הקהילה היהודית וגדלה. בין השאר כיהנו בה כרבנים ראשיים הרב ישראל משה חזן, הרב פרופ' דוד פראטו והרב ד"ר משה ונטורה. במקורות יהודים נהגו באותה תקופה לכנות את אלכסנדריה "נא אמון"‏[2]. אחרי מלחמת העולם השנייה ישבו באלכסנדריה כ-15,000 יהודים. בשנים שלאחר קום מדינת ישראל עלו רובם לישראל. בית הכנסת אליהו הנביא קיים עד היום בעיר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"ו, עמוד א'
  2. ^ ד"ר רחל שרעבי, 'היישוב הספרדי בירושלים בשלהי התקופה העות'מאנית', עמוד 14