מוחמד איברהים כאמל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוחמד איברהים כאמל
محمد إبراهيم كامل
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 6 בינואר 1927
קהיר, מצרים עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 22 בנובמבר 2001 (בגיל 74)
קהיר, מצרים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה מצרים עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת קהיר עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הלאומית דמוקרטית עריכת הנתון בוויקינתונים
שר החוץ של מצרים
15 בדצמבר 1977 – 17 בספטמבר 1978
(39 שבועות ו־4 ימים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מוחמד איברהים כאמלערבית: محمد إبراهيم كامل; 6 בינואר 1927 – 22 בנובמבר 2001) היה דיפלומט ופוליטיקאי מצרי. כיהן כשר החוץ של מצרים בתקופת קמפ דייוויד אך התפטר בשל התנגדותו לחלקים מן הסכם השלום בין ישראל למצרים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמל נולד ב-6 בינואר 1927.[1] הוא למד משפטים באוניברסיטת קהיר וסיים את לימודיו ב-1947. הוא ואנואר סאדאת, לימים נשיא מצרים, נכלאו שניהם בשל חלקם לכאורה ברצח אמין עוסמאן, שר האוצר לשעבר, בינואר 1946.[2] כאמל הצטרף לשירות הדיפלומטי המצרי ב-1956 ושימש כשגריר בזאיר, שוודיה וגרמניה המערבית.

כאמל ירש את איסמעיל פהמי כשר החוץ בדצמבר 1977 כשפהמי התפטר מהמשרד.[3] הוא מונה לתפקיד ב-24 בדצמבר 1977 וכיהן כשר החוץ עד 16 בספטמבר 1978, אז גם התפטר מהתפקיד. [4] כשר החוץ, הוא השתתף במשא ומתן לקראת הסכמי קמפ דייוויד, אך התפטר בספטמבר 1978[5] מבלי לחתום על האמנה.[3]

כאמל היה נשוי והיו לו שני בנים. הוא נפטר ב-22 בנובמבר 2001 בגיל 74.

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמל פרסם ספר בשם "השלום האבוד של הסכמי קמפ דייוויד" בשנת 1984.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Abdul Hadi Jiad (11 בדצמבר 2001). "Mohammed Ibrahim Kamel". The Guardian. נבדק ב-7 בנובמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ "British Embassy Cairo Documents" (PDF). Gamal Abdel Nasser Digital Archive - Bibliotheca Alexandrina. 30 בנובמבר 1946. אורכב מ-המקור (PDF) ב-7 בנובמבר 2021. נבדק ב-7 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 Bahgat Korany (Autumn 1983). "The Cold Peace, the Sixth Arab-Israeli War, and Egypt's Public". International Journal. 38 (4): 653. doi:10.2307/40202205. JSTOR 40202205.
  4. ^ Adel El Adawy (17 באוקטובר 2013). "Egypt's Evolving Foreign Policy". The Washington Institute. נבדק ב-7 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ איברהים כאמל יתמנה לשגריר, מעריב, 19 בספטמבר 1978