נשיא מצרים
| ממשל ופוליטיקה של מצרים |
נשיא הרפובליקה הערבית של מצרים הוא ראש המדינה הנבחר של מצרים. על פי החוקה של מצרים הנשיא הוא גם המפקד העליון של הכוחות המזוינים וראש הרשות המבצעת, ממשלת מצרים. הנשיא המצרי הראשון היה מוחמד נגיב, ממנהיגי מהפכת הקצינים החופשיים של 1952. הוא נכנס לתפקידו ב-18 ביוני 1953, באותו היום שבו מצרים הכריזה על עצמה כרפובליקה.
נשיא מצרים הרביעי והאחרון היה חוסני מובארכ, שנכנס לתפקיד ב-14 באוקטובר 1981 והתפטר ב-11 בפברואר 2011. נכון לעכשיו אין הגבלות חוקיות וחוקתיות על מספר הקדנציות שיכול הנשיא לכהן. הארמון הנשיאותי הוא ארמון עבּדין בקהיר. בבחירות לנשיאות מצרים, שהתקיימו בחודשים מאי–יוני 2012, נבחר מוחמד מורסי לנשיא, והוא ניכנס לתפקיד ב-30 ביוני 2012.
תוכן עניינים |
סמכויות[עריכה]
מאז התיקונים לחוקה ב-1981 הנשיא וראש ממשלת מצרים הם האנשים החזקים ביותר במדינה. אולם לנשיא סמכות למנות ולפטר כל פקיד ממשלתי ולמנות כל אדם שיחפוץ, לרבות אנשים מהמגזר הפרטי, שלא עבדו בשירות המדינה.
נשיאי מצרים המודרנית[עריכה]
| # | שם | תקופת כהונה | מפלגה | הערות | |
|---|---|---|---|---|---|
| התחלה | סיום | ||||
| 1 | מוחמד נגיב | 18 ביוני 1953 | 14 בנובמבר 1954 | צבא מצרים/סיעת השחרור | התפטר מתפקידו |
| 2 | גמאל עבד אל נאצר | 14 בנובמבר 1954 | 28 בספטמבר 1970 | סיעת השחרור, האיחוד הסוציאליסטי הערבי (נאצריזם) | היה נשיא קע"ם מ-1958 עד 1962. נפטר בעת כהונתו |
| 3 | אנואר סאדאת | 28 בספטמבר 1970 | 6 באוקטובר 1981 | האיחוד הסוציאליסטי הערבי, המפלגה הדמוקרטית הלאומית | נרצח על ידי מתנקש |
| סופי אבו טאלב | 6 באוקטובר | 14 באוקטובר 1981 | המפלגה הדמוקרטית הלאומית | ממלא מקום הנשיא | |
| 4 | חוסני מובארכ | 14 באוקטובר 1981 | 11 בפברואר 2011 | המפלגה הדמוקרטית הלאומית | התפטר בעקבות הפגנות המוניות |
| מוחמד חוסיין טנטאווי (נשיא בפועל) |
11 בפברואר 2011 | 30 ביוני 2012 | צבא מצרים | הפך לראש המדינה מתוקף תפקידו כיושב ראש המועצה העליונה של הצבא המצרי שקיבל לידיו את מושכות השלטון עם התפטרותו של מובארכ | |
| 5 | מוחמד מורסי | 30 ביוני 2012 | מכהן | מפלגת החופש והצדק | |