קהיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קהיר
القاهرة
Flag of Cairo.svg
דגל העיר
קהירפוטומונטז' של קהיר
מדינה / טריטוריה Flag of Egypt.svg מצרים
מחוז מחוז קהיר
ראש העיר עבדול עזים וזיר
שטח 214 קמ"ר
גובה 68 מטרים
תאריך ייסוד 969
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ במטרופולין
 ‑ צפיפות

8,026,454‏  (נכון ל-2009)
16,254,102‏  (נכון ל-2009)
35,047 נפש לקמ"ר (נכון ל-2009)
קואורדינטות 30°2′0″N 31°13′0″E / 30.03333°N 31.21667°E / 30.03333; 31.21667קואורדינטות: 30°2′0″N 31°13′0″E / 30.03333°N 31.21667°E / 30.03333; 31.21667
אזור זמן UTC +2
http://www.cairo.gov.eg/default.aspx
קהיר ההיסטורית
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
אתר מורשת עולמית
אוניברסיטת אל אזהר, שבמרכז קהיר המוסלמית
מדינה Flag of Egypt.svg מצרים
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1979, לפי קריטריונים 1, 5, 6
שער המוזיאון המצרי בקהיר

קָהִירערבית: القاهرة – המנצחת, תעתיק מדויק: אלְקָאהִרַה) היא עיר הבירה של מצרים, בה מתגוררים כ-17 מיליון תושבים (7 מיליון בשטח העירוני, וכ-10 מיליון בפרוורים). היא העיר הגדולה ביותר באפריקה ובמזרח התיכון, ואחת מהערים הגדולות בעולם.

האתרים ההיסטוריים של קהיר המוסלמית הוכרזו כאתרי מורשת עולמית על ידי אונסק"ו בשנת 1979, והעיר שימשה כבירת התרבות הערבית הראשונה בשנת 1996.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת קהיר בספר קוסמוגרפיה

קהיר ממוקמת בצפון מצרים, לגדות נהר הנילוס החוצה אותה. העיר מתחלקת לשני חלקים לא שווים: העיר העתיקה והעיר החדשה. העיר החדשה בנויה בסגנון אירופי מודרני, בתים גדולים, מלונות, בנייני משרדים ועוד, בעוד העיר העתיקה בנויה בצפיפות, ניכרים בה שברי חומות ושרידים עתיקים, יש בה מסגדים רבים מימי הביניים (כשהחשובים ביניהם הם מסגד אל אזהר, מסגד אבן טולון, מסגד אל-חוסיין ומסגד מוחמד עלי שבמצודת קהיר-ה'סיטאדל'), וכן בניינים גבוהים שחלקם העליון מיועד למגורים וחלקם התחתון - למסחר.

מאז עלייתו של נאצר לשלטון החלה קהיר לגדול במהירות, דבר שהשפיע קשות על התשתיות בעיר שלא עמדו בעומס. קהיר הפכה לעיר צפופה (השנייה בגודלה בעולם) בעלת זיהום אוויר גבוה, עומסי תנועה קשים וכן לכלוך ועוני רב. מאז שנות ה-80, עושים השלטונות מאמצים רבים לפזר את האוכלוסייה מקהיר לערי שדה כמו גם לנסות ולשפר את המצב התברואתי שלה. לאור תוכניות אלו, הורחבו כבישים ונבנתה רכבת תחתית יחסית מודרנית, כמו גם קניונים ובתי מלון מפוארים.

בקהיר מספר אתרים חשובים, חלקם ברמה בינלאומית: המוזיאון המצרי, הפרלמנט, מצודת קהיר (ה'סיטאדל'), שוק חאן אל-חלילי, קהיר העתיקה ובית הכנסת בן עזרא, וכן הפירמידות של גיזה אשר נמצאות בשולי העיר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיר הבירה הראשונה של מצרים תחת השלטון הערבי הייתה פוּסְטָט אשר נוסדה בשנת 641 על ידי הערבים שכבשו את מצרים באותה תקופה.

העיר קהיר ('אל-קאהִרה' שפירושו "עיר הניצחון") נוסדה בשנת 969 מצפון לפוסטט ובסמוך לערי בירה קדומות כמו גיזה, ממפיס ואון (הליופוליס). קהיר הייתה מקום מושבו של הח'ליף הפאטימי, אולם לא שימשה כבירה עד לשנת 1168 או 1169 כאשר הח'ליף ציווה לשרוף את פוסטט במטרה למנוע את נפילתה בידי הצלבנים.

במהלך השנים, קהיר התרחבה ו"בלעה" ערים סמוכות כולל פוסטט, אולם עדיין מציינים את 969 כשנת הווסדה.

ב-972 נוסד המסגד אל-אזהר, שהפך למרכז דתי מהחשובים בעולם המוסלמי. העיר נשלטה על ידי צלאח א-דין ועל ידי השושלת האיובית החל ב-1171. גם תחת הכיבוש הממלוכי, שהתחיל ב1250 והסתיים ב1517, נשארה קהיר עיר הבירה.

ב-22 בינואר 1517 כבשו חיילי האימפריה העות'מאנית את העיר, שנשלטה על ידי העותמאנים עד 1882, עם הפסקה בין השנים 1798 - 1801 כאשר נכבשה על ידי נפוליאון בונפרטה.

בתקופה העות'מאנית חולק האזור לחלקים הנמצאים תחת אחריותו של ביי, הכפוף על פי השיטה הפיאודלית לפאשה השולט על כל מצרים. בקהיר עצמה הושאר כוח יניצ'ארים לשמור מפני מרידה.

הבריטים כבשו את מצרים בשנת 1882, והפכו את קהיר למרכזם השלטוני. העיר התפתחה במהירות, ונבנו בה מבנים רבים בסגנון קולוניאלי בריטי, אשר בולטים בנוף מרכז העיר גם כיום. אף שמצרים זכתה לעצמאות בשנת 1922, חיילים בריטים נותרו בקהיר עד לשנת 1956. בין השנים 1882-1937 אוכלוסיית העיר יותר משילשה את עצמה, והגיעה לכ-1.3 מיליון בני אדם. בתקופת גמאל עבדל נאצר המשיך הפיתוח של העיר ופרבריה, נבנתה הכיכר המרכזית מידאן תהריר, ושופרה מערכת התחבורה. קהיר הפכה למרכז הכלכלי העיקרי של צפון אפריקה ומדינות ערב- דבר שהתבטא למשל בהקמת מרכז הליגה הערבית בעיר.

קהיר הינה אחת הערים הצפופות. בשנת 1987 בעיר הופעלה רכבת תחתית. היא מגיעה עד לעיר שוברא אלח'ימה שמעשית מהווה פרבר של קהיר.

כיום, בנוסף לחשיבותה הכלכלית העולמית, מהווה העיר גם מרכז תיירותי חשוב (בין היתר בשל קרבתה למתחם הפירמידות בגיזה). עם זאת היא סובלת מצפיפות אוכלוסין, מפקקי תנועה ומזיהום אוויר כבד. כמו כן במהלך שנות ה-2000, בוצעו מספר נסיונות של קיצונים איסלמיסטים לפגוע בתיירים בעיר, בין היתר כמחאה על מדיניות מדינת ישראל.

אתרים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היות שמצרים היוותה מאז ומעולם מרכז תרבותי בו ניפגשו עמים ודתות שונות, נותר בעיר חותם תרבותי משמעותי. מצרים, ובכללה קהיר, נחשבת ל"מוזיאון פתוח" הודות לאתרים הרבים הפזורים בה ומעידים על עברה ההיסטורי העשיר.

  • המוזיאון המצרי - מוזיאון זה הנו משכנם של אוצרות מצרים העתיקה. המוזיאון כולל 136,000 פרטים מוצגים. החלל הידוע ביותר במוזיאון הנו "אולם המומיות" הכולל 27 מומיות מלכותיות מימי הפרעונים המצרים.
  • ח'אן אל חלילי - מתחם הכולל את אחד מאזורי המסחר הססגוניים והקדומים ביותר בעולם, המצוי בקרבת האתרים המוסלמיים המרכזיים בעיר. לצד חלק מהחנויות, מצויים עדיין המפעלים ובתי המלאכה המקוריים בהם מייצרים את הסחורה הייחודית למקום. הבזאר במקום מתוארך לשנת 1382, עת הוקם במקום החאן לצד מרכז מסחרי. בשנת 2005 ו-2009 התבצעו באזור מספר פיגועי טרור שכוונו בעיקר נגד תיירים.
  • קהיר העתיקה - האזור העתיק בעיר כולל את הרובע הקופטי ופוסטאט. באזור זה שוכנים האתרים המוזיאון הקופטי שהוקם בשנת 1910, נמל בבל שהיווה חלק ממפעל המים המצרי הקדום ונועד למדוד את גבוה מי נהר הנילוס, כנסיית האחיזה השייכת לקהילה הקופטית ומתוארכת למאה ה-3 לספירה ובית הכנסת בן עזרא בו נתגלתה הגניזה הקהירית בה נחשפו למעלה מ-200,000 מסמכים קדומים של הקהילה היהודית בעיר.
  • מגדל קהיר - מגדל תקשורת המתנשא לגובה של 187 מטר. המגדל הוקם בשנת 1956 ובראשו מצויה מסעדה המשמשת גם כנקודת תצפית מרהיבה על העיר.
  • פארק אל-אזהר - פארק עירוני מודרני שהוקם בשנת 2005 לרווחת הציבור המצרי בקהיר בהשקעה של 30 מיליון דולר. במהלך הקמת הפארק, נחשפו מספר אתרים ארכאולוגים במקום המשתלבים כיום באתרי הפארק. האתר נמצא בקרבת מסגד אל-אזהר ואוניברסיטת אל אזהר וח'אן אל חלילי.
  • כיכר א-תחריר - כיכר מרכזית בקהיר, בכיכר מתנהלות הפגנות רבות ואירועי שמחה לאומיים. הכיכר ממוקמת בסמיכות למרכזי השלטון בקהיר, והתפרסמה רבות בעקבות ההפגנות שנערכו בה בתחילת 2011 והובילו לפרישתו של הנשיא חוסני מובארכ.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהדות קהיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד בזמן פוסטט התיישבו יהודים קראים בקהיר. אמנם היו זמנים שהם סבלו מרדיפות וגזירות קשות, אולם בדרך כלל נהנו מיחס סובלני. קהילת היהודים בקהיר פרחה במאה השתים עשרה, אותה תקופה שבה חי בעיר הרמב"ם. אך תחת שלטונם של הממלוכים הידלדלה קהילת קהיר והעיר כמעט נהרסה לחלוטין. כשכבשו הטורקים את קהיר התאוששה העיר וקלטה מגורשי ספרד רבים. במאה התשע עשרה גם הגיעו יהודים רבים מאירופה, ולצד הקהילה הספרדית והקראית קמה גם קהילה אשכנזית. עם חדירת ההשפעה האירופאית, ובעיקר עם הכיבוש הבריטי, השתפר מצבם הכלכלי של יהודי קהיר. בתי מסחר שפתחו קרוב למרכז העיר תפסו מקום משמעותי במסחר העירוני, ומוקד הקהילה יצא מחומות העיר העתיקה.

לפני הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, הגיע מספר היהודים בעיר ל-40,000 והם תפסו משרות ועבודות חשובות בעיר. אך לאחר שהפסידו הערבים במלחמת העצמאות, הם החלו לגזור גזירות קשות על היהודים בקהיר ובמצרים בכלל. במחצית שנות החמישים חלה החמרה נוספת במעמדם של יהודי קהיר עקב תפיסת מרגלים יהודיים לטובת ישראל במסגרת 'עסק הביש' ובעקבות מבצע קדש אז איבדה מצרים חיילים רבים והפסידה למשך כמה חודשים את חצי האי סיני לישראל. עקב האירועים עזבו רוב היהודים את העיר עד למלחמת ששת הימים, וכיום נותרו בעיר רק כמה עשרות יהודים, רובם קשישים.

בקהיר קיימים כיום כתריסר בתי כנסת אשר עומדים על תילם ומשמשים בעיקר כמוקדי תיירות, וכמבנים לשימור. הראשי שביניהם הוא בית הכנסת העתיק 'בן עזרא' שנמצא בקהיר העתיקה, ובו נמצאה הגניזה הקהירית. מסמכים נוספים נתגלו בבית הקברות העתיק של קהיר העתיקה. מרבית המסמכים מצויים כיום במוסדות אקדמיים בבריטניה ובאמריקה. בית כנסת זה משמש מוקד עליה לרגל לתיירים רבים. בית כנסת נוסף הוא בית הכנסת שער השמיים ברחוב עדלי שבמרכז העיר. בית כנסת זה פעיל בחלק מהחגים וניתן לבקר בו גם בימים רגילים. בית כנסת נוסף, אשר משמש את עובדי השגרירות הישראלית, נמצא בשכונת מע'אדי, בדרום קהיר.

מאז חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים, ממוקמת ברובע דוקי שבעיר השגרירות הישראלית. למרות הסכמי השלום בין המדינות, כיום מספר התיירים הישראלים בעיר נמוך ביותר.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטרו של קהיר

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגל מצרים
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית במצרים

אבו מנהתבאי העתיקה והנקרופוליס שלה (כולל כרנך, דיר אל-בחרי, דיר אל-מדינה, מדינת האבו, מקדש לוקסור, פסלי הענק של ממנון, עמק המלכים, עמק המלכות, ורעמסאום) • קהיר ההיסטוריתאזור סנטה קתרינהואדי אל-חיתאן • המונומנטים הנוביים מאבו סימבל לפילהממפיס והנקרופוליס שלה - שדות הפירמידות ממתחם הפירמידות בגיזה (הכולל את הספינקס הגדול והפירמידות של ח'ופו, חאפרו ומנכאור) עד דחשור (כולל מזע'ונה) • המקדשים הפרעוניים במצרים העליונה מהתקופה התלמיית והרומית (קום אומבו, דנדרה, אדפו ואיסנא)

בירות מדינות אפריקה

אוגנדה: קמפלהאלג'יריה: אלג'יראנגולה: לואנדהאריתריאה: אסמרהאתיופיה: אדיס אבבהבורונדי: בוג'ומבורהבורקינה פאסו: ואגאדוגובוטסואנה: גאבורוןבנין: פורטו נובוגבון: ליברווילגאנה: אקרהג'יבוטי: ג'יבוטיגינאה: קונאקריגינאה ביסאו: ביסאוגינאה המשוונית: מלאבוגמביה: בנג'ולדרום אפריקה: קייפטאון, פרטוריה, בלומפונטייןדרום סודאן: ג'ובההרפובליקה הדמוקרטית של קונגו: קינשאסההרפובליקה המרכז אפריקאית: בנגיהרפובליקה של קונגו: ברזווילזימבבואה: הארארהזמביה: לוסקהחוף השנהב: יאמוסוקרו, אבידג'אןטוגו: לומהטנזניה: דודומה, דאר א-סלאםכף ורדה: פראיהלוב: טריפוליליבריה: מונרוביהלסוטו: מסרומאוריטניה: נואקשוטמאוריציוס: פור לואימאלי: במקומדגסקר: אנטננריבומוזמביק: מפוטומלאווי: לילונגווהמצרים: קהירמרוקו: רבאטניז'ר: ניאמייניגריה: אבוג'הנמיביה: וינדהוקסאו טומה ופרינסיפה: סאו טומהסודאן: חרטוםסווזילנד: מבבנה, לובמבהסומליה: מוגדישוסיישל: ויקטוריהסיירה לאונה: פריטאוןסנגל: דקרצ'אד: נג'מנהקומורו: מורוניקמרון: יאונדהקניה: ניירובירואנדה: קיגאליתוניסיה: תוניס


שטחי חסות: הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי: דייגו גרסיהמיוט: מאמודזוסהרה המערבית: לעיוןסנט הלנה: ג'יימסטאוןראוניון: סן-דני
אפריקה
הערים הגדולות בעולם: ערים המונות לפחות חמישה מיליון תושבים

איבדאןאיסטנבולבגדאדבואנוס איירסבוגוטהבייג'ינגבנגלורבנגקוקג'קרטהדאקהדלהיהונג קונגטהראןטוקיוטורונטויאנגוןכלכותהלאגוסלאהורלונדוןלימהמומבאימוסקבהמנילהמקסיקו סיטיניו יורקסאו פאולוסיאולסינגפורסנטיאגו דה צ'ילהקראצ'יקהירקינשאסהריו דה ז'ניירושאנגחאי