מועצה אזורית האלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מועצה אזורית האלה הייתה מועצה אזורית באזור עמק האלה שבשפלת יהודה. ב-1964 אוחדה עם שכנותיה ליצירת מועצה אזורית מטה יהודה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 1953 הוקמה "מועצה אזורית הרי חברון"[1], אך השם "הרי חברון" לא אושר בשל המרחק הגיאוגרפי בין הרי חברון לתחומי המועצה[2], והוחלט (בניגוד לרצון התושבים) שהיא תיקרא "מועצה אזורית עציונה", לזכר יישובי גוש עציון הסמוך שנפלו במלחמת העצמאות[3]. כמה חודשים לאחר מכן הוכרז שמה הסופי "מועצה אזורית האלה"[4], על שם עמק האלה שבתחומיה, שבו נערך קרב דוד וגולית[5].

שלושה דו"חות של מבקר המדינה זיגפריד מוזס מהשנים 19531960 חשפו ליקויים בתחום הניהול הכספי במועצה[6].

עד ראשית שנות ה-60 מצב הכבישים היה רעוע ואוטובוסים להסעת תלמידים התקשו להתנייד בהם[7][8]. באותה תקופה בוצעו עבודות סלילה רחבות[9]

ב-1963 הוקמה במועצה ספרייה אזורית ראשונה מסוגה בארץ[10].

ב-1963 הועלתה הצעה לאחד את ארבע המועצות האזוריות במחוז ירושלים: הרי יהודה, גיזו, אבן העזר והאלה. ועדה שבחנה את הנושא קיבלה את דעתם של ראשי ארבע המועצות והמליצה לשר הפנים לאחד את המועצות. ביולי 1964 הוקמה מועצה אזורית מטה יהודה, וראש מועצת האלה, בנימין כהן נבחר לעמוד בראשה[11].

יישובי המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המועצה כללה את היישובים שבאזור עמק האלה וחבל עדולם: נתיב הל"ה, צפרירים, בר גיורא, מבוא ביתר, מטע, נס הרים, עגור, נווה מיכאל, רוגלית, אדרת, גבעת ישעיהו, לוזית, אביעזר וכן המרכזים האזוריים שריגים (לי-און) וצור הדסה. בשנת 1960 צורף אליה היישוב נחושה שהשתייך לפני כן למועצה האזורית לכיש.

משרדי המועצה שכנו בצור הדסה[12].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]