מבקר המדינה
מבקר המדינה הוא המוסד המרכזי בישראל לביקורת המדינה. מבקר המדינה עורך ביקורת חיצונית על מגוון פעולותיהם של מינהל המדינה וגופים ציבוריים שונים, כדי להבטיח פיקוח על כספי ציבור ונשיאה באחריות (Accountability). תפקידו וסמכויותיו של מבקר המדינה נקבעו בחוק יסוד: מבקר המדינה.
בישראל, מבקר המדינה מבקר את משק הכספים של מדינת ישראל, את חוקיות אופן השימוש במשק הכספים, ההכנסות וההוצאות ואופן החזקת הרכוש הציבורי. כמו כן, המבקר בוחן את מידת החיסכון והיעילות שבה נוהגת הרשות המבצעת ואת טוהר המידות של אנשיה, אם לא מעלו בתפקידם או נטלו לכיסם מן הרכוש הציבורי המופקד בידם, ניהולם התקין של גופים אלו וכל עניין אחר שהמבקר רואה לנכון לבדוק ולבחון – הרשות נתונה בידו. למבקר אין סמכות לחייב את הגופים המבוקרים לפעול על פי המלצותיו. מתוקף תפקידו, החל מ-1971, משמש המבקר גם כאומבודסמן – נציב תלונות הציבור.
הגוף הנתון לפיקוחו של המבקר הוא הרשות המבצעת, הכוללת את משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות וכל מפעל, מוסד, קרן ותאגיד המתוקצבים על ידי המדינה, או שהממשלה שותפה באופן כלשהו בניהולם, או תומכת בהם במישרין או בעקיפין. כמו כן, כל גוף, מוסד, קרן ותאגיד שהכנסת החליטה שהם נתונים לביקורת המדינה – המפלגות השונות, מגן דוד אדום וחברת החשמל.
המבקר נבחר על ידי הכנסת בהצבעה חשאית לתקופת כהונה אחת של שבע שנים, ובאפשרותה גם להדיחו מתפקידו והיא אף קובעת את שכרו – בהחלטת ועדת הכנסת. כדי להבטיח את אי תלותו ברשות המבצעת, שעליה הוא מפקח, תקציבו נקבע על פי הצעת המבקר עצמו על ידי ועדת הכספים של הכנסת, ולא על ידי משרד האוצר. כמו כן, המבקר אחראי בפני הכנסת בלבד – מקיים עימה קשרים והתיעצויות, ופעמיים בשנה – מגיש לה דין וחשבון על ממצאיו כפי שנתגלו בתוך תהליך הביקורת הנמשך, לעתים, מעבר לשנה אחת, וכן המלצותיו לתיקון הליקויים ולמניעת הישנותם בעתיד. הדו"ח מוגש לידי יושב ראש הכנסת וליושב ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת, ועוד בטרם פרסומו ליו"ר ועדת השרים לענייני ביקורת ולגופים המבוקרים, כדי שיוכלו לתקן את מה שהמבקר המליץ לתקן.
כדי להעביר את מבקר המדינה מתפקידו נדרשת הצבעה בכנסת שבה יושג רוב של שני שלישים מן המצביעים. בשנת 2004 עבר חוק בקריאה ראשונה בכנסת ישראל שדורש רוב מיוחס של 70 חברי כנסת לשם העברת מבקר המדינה מתפקידו.
תוכן עניינים |
[עריכה] מבקרי המדינה
| שם | התחלת כהונה | סיום כהונה |
| זיגפריד מוזס | 1949 | 1961 |
| יצחק ארנסט נבנצל | 11 בדצמבר 1961 | 10 בדצמבר 1981 |
| יצחק טוניק | 14 בינואר 1982 | 7 בינואר 1987 |
| יעקב מלץ | 5 בפברואר 1987 | 30 ביוני 1988 |
| מרים בן פורת | 4 ביולי 1988 | 4 ביולי 1998 |
| אליעזר גולדברג | 5 ביולי 1998 | 3 ביולי 2005 |
| מיכה לינדנשטראוס | 4 ביולי 2005 | מכהן |
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- מיכל טמיר, ומרדכי קרמניצר (מנחה). מבט ביקורתי על מבקר המדינה, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2009.
- גד ברזילי, דוד נחמיאס, מוסד ביקורת המדינה: סמכות ואחריות. המכון הישראלי לדמוקרטיה, 1998.
- שלומית לביא, "ביקורת המדינה ברשויות המקומיות בראי התקשורת". בתוך "הביקורת ברשויות המקומיות בישראל" הוצאת משרד הפנים, 1999.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- אתר מבקר המדינה
- חוק יסוד: מבקר המדינה, באתר מבקר המדינה
- השערוריות בממשלה התחילו מהיום הראשון, באתר ynet
- עמוס הראל, יוסי מלמן ואנשיל פפר, דו"ח מבקר המדינה 2009: רוב האזרחים אינם מוגנים מהתקפה כימית, מערכת ההגנה מטילים אינה נראית באופק, באתר הארץ, 02/03/09
- סיקור מיוחד: דו"ח מבקר המדינה 2011, באתר וואלה!
- מבקר המדינה, באנציקלופדיה ynet