מחבואים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלושה ילדים משחקים מחבואים ביער
מחבוא בתוך השיחים
ילדה מתחבאת מאחורי גדר

מחבואים הוא משחק ילדים ידוע ופופולרי מאוד.

כללי המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

משתתף אחד משחק בתפקיד "העומד". הוא עומד צמוד לעץ, קיר או כל עצם גבוה אחר, עוצם עיניים, וסופר עד מספר מוסכם מראש בקול, בקצב ידוע. בזמן הזה שאר המשתתפים מתחבאים, לעתים בגבולות שטח עליו הוסכם מראש. בתום הספירה הוא פותח את עיניו ומתחיל לחפש את המתחבאים. כאשר הוא מוצא מישהו הוא רץ במהירות לעץ, נוגע בעץ וקורא "אחת שתיים שלוש" ונוקב בשמו של המשתתף שמצא, וכך פוסל אותו (בסלנג "דופק" אותו). המטרה של המתחבאים היא לגעת בעץ ולקרוא "אחת שתיים שלוש" ואת שמו של "העומד" לפני "העומד". משך הספירה משתנה כתלות בגבולות השטח הנתון, או השטח בו צפוי שהמשתתפים יבחרו להתחבא. גם גיל השחקנים משפיע על משך הספירה. ייתכן משא ומתן בתחילת המשחק על משך הספירה. כדי לקבוע את קצב הספירה, וגם לעתים כחלק מן המשא ומתן הראשוני, מתבצעת הספירה ב"עשר-עשרים", דהיינו במקום להתקדם בקפיצות של אחד, מתקדם הסופר בקפיצות של עשר, וסופר בניגון ובקצב מוסכמים, כך שהספירה הופכת למעין שיר, שהמתחבאים יכולים לפזמו לעצמם, גם אם אינם שומעים את ה"עומד".

בסיום הספירה נוהג ה"עומד" לומר, בטרם הסב פניו מן העצם הגבוה ובטרם פקח עיניו:" כל העומד מאחורי ומצדדי הוא העומד: אחת שתיים שלוש". אמירה זו, שהיא מעין סעיף בחוזה בין ה"עומד" לבין המתחבאים, באה להגן על העומד מתרגיל, בו ממתין אחד המתחבאים לצידו, ו"דופק" אותו ברגע בו סיים לספור.

העומד יכול לבקש ממתחבא להשמיע קול, באמצעות הפזמון "דני, השמיע קול", עליו התשובה המקובלת הנה "קוקוריקו תרנגול", בניגון דומה.

כאשר נשאר מתחבא אחד (לדוגמה - אברהם), שאר המתחבאים שנחשפו יכולים לצעוק את הקריאה: "אברהם, להצלה!", כך שידע שהוא האחרון ורק הוא נשאר כדי לספור (להגיד אחד שתיים שלוש ואת שם העומד) את העומד.

גרסאות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מחבואי קופסה (שמות נוספים: קופסה במלעיל, בעט בפחית (Kick the Can)) - כמו "תופסת" רק עם קופסת פח במקום "בית". מי שנתפס ממתין באזור המיועד בסמוך לקופסה. כאשר אחד מאלה שלא נתפסו מצליח להגיע לקופסה לפני "העומד" הוא בועט בה, וכל המשתתפים שנתפסו יכולים שוב לברוח ולהתחבא, והמשחק מתחדש עם אותו עומד. על פי יעקב וייס, בספרו "ילדות נשכחת - הווי ונוסטלגיה בסמטאות חיפה" (ע' 56), לאחר שחרור התפוסים, העומד היה אוסף את הקופסה בהליכה לאחור (חיפה, שנות החמישים).
  • מחבואים הפוך (שם נוסף: סרדינים) - משתתף אחד מתחבא וכל האחרים מחפשים אותו. כל מי שמוצא את המתחבא מצטרף אליו בשקט, עד שנשאר רק מחפש אחד.
  • שוטרים וגנבים - שניים-שלושה שחקנים ("גנבים") מתחבאים, והיתר ("שוטרים") מחפשים אותם.
  • הנדז אפ (ידיים למעלה) - מטרת השחקנים להפתיע ראשונים את מתחריהם בקריאה "הנדז אפ".
  • מחבואים וגנבים - "שוטר" אחד מחפש את ה"גנבים" המתחבאים. כל "גנב" שמאותר הופך ל"עד מדינה" העוזר ל"שוטר" למצוא את שאר ה"גנבים".
  • "חבושים"- החוקים הם כמו מחבואים חוץ משלושה כללים :1.הסופר אינו חייב לחזור לעץ, אלא לצעוק בשם הילד ולהוסיף את המילה "חבוש". 2. אם הסופר התבלבל בשם הילד, כל החבושים משתחררים, ועל הסופר להתחיל מהתחלה. 3.אי אפשר לספור את החבוש, אלא רק לתת "כיף" לחבוש כדי לשחררו.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

"גוגואים ודודס,
יו-יו מחבואים
היינו ילדודס
ולא סתם ילדים"