מטא-סקס 94, זהות, גוף ומיניות
מטא-סקס 94, זהות, גוף ומיניות הייתה תערוכת אמנות שהתקיימה ביוני-יולי 1994 במשכן לאמנות בעין חרוד ובאוקטובר-נובמבר באותה שנה במוזיאון בת ים לאמנות עכשווית. האוצרות הראשיות של התערוכה היו תמי כץ-פרימן ותמר אלאור.[1][2][3]
משמעות התערוכה מבחינה היסטורית[עריכת קוד מקור | עריכה]
"מטאסקס" עסקה ישירות בנושאים הנוגעים לזהות המינית: אתגור גבולות המין, הזיקה בין גוף למיניות, ונגעה בייצוגן של תכונות המזוהות בחברה כנשיות (פיתוי, יופי, קישוט, הזנה, אורגניות, טבעיות, שבריריות). היא שיקפה את המהלכים הפמיניסטיים הבולטים של ראשית שנות התשעים, ועסקה בקונבנציות ובסטריאוטיפים מגדריים שקשורים לחלוקת עבודה מגדרית: לאישה כאם, כרעיה, כמי שסמוכה לטבע, לבית, למטבח וכמי שמופקדת על מלאכות הניקוי.
התערוכה היוותה אבן דרך עבור אמניות רבות שהחלו את דרכן בעולם האמנות הישראלי, אך מעבר לכך, היא היוותה אבן דרך ביצירה של קול נשי ייחודי, ובהכרה כי יש חשיבות למגדר היוצר/ת באמנות.[4] התערוכה הייתה אחת משתי תערוכות מרכזיות בתחילת שנות ה-90, שתרמו לסימונו של הפמיניזם כערך וכמגמה נראית בשיח האמנותי בישראל.[4] התערוכה שקדמה לה נאצרה על ידי אלן גינתון, ונקראה "הנוכחות הנשית: אמניות ישראליות בשנות השבעים והשמונים" (מוזיאון תל-אביב לאמנות, 1990).[5]
בשנות ה-90, בעקבות מחלת האיידס בעולם המערבי, החלו לעסוק באמנות בעולם בנושאים שקשורים לגוף, למיצי הגוף ולהפרשות. אמנים כמו קיקי סמית (ארצות הברית), גילברט וג'ורג' (לונדון) מישירים מבט לתכנים אלו. התערוכה לקחה חלק גם במגמה זו, בכך שנתנה מקום לאמנות העוסקת בגופניות, מיניות, בזהות הנשית וזהות מינית (ג'נדרית) בכלל.
בשנת 2022 היתה התערוכה חלק מקורס של בית לאמנות ישראלית "קיצור תולדות התערוכות", אשר כלל תערוכות קבוצתיות פורצות דרך.[6][7]
על התערוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האוצרת תמי כץ-פרימן הגתה את התערוכה ב-1993 וחברה אל האנתרופולוגית פרופ' תמר אלאור לאוצרות משותפת במשכן לאמנות בעין חרוד, בניהולה של גליה בר-אור. בשנים אלו כבר הוכרה האמנות הנשית והפמיניסטית ברחבי עולם האמנות הפוסט-מודרני, כעוד ביטוי של ה"אחר" שחדר אל מרכז השיח האמנותי. בישראל זו היתה הפעם הראשונה שבה ניתנה התייחסות מובהקת לנושא זה. באותם ימים לא היתה בעברית מילה למושג ג'נדר. את התמונה על קטלוג התערוכה צילם קריסטוף ברטולוסי.
השתתפו בתערוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האמנים והאמניות שנבחרו להציג בתערוכה יצרו בטכניקות וחומרים שונים - עבודות וידאו, מיצג, מיצב, צילום, פיסול, ציור וקולאז'. כולם עסקו בדרכים שונות בגוף וגופניות, במיניות במובן של סקס, במובן של ג'נדר או טרנסג'נדר.
האמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גלית אילת
- ענת בצר-שפירא
- טירנית ברזילי
- ניר הוד
- איילת השחר כהן
- מרים כבסה
- מרילו לוין
- אריאן ליטמן-כהן
- הילה לולו לין
- גנית מייזליץ-כסיף, כיום אדריכלית[8]
- תמרה מסל
- מקס פרידמן
- ענת צחור
- מיכל שמיר
- מאירה שמש
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תמי כץ-פרימן; תמר אלאור, מטא-סקס 94, זהות גוף ומיניות, המשכן לאמנות עין חרוד, 1994
- שרי גולן, פמיניזם ומגדר באמנות הישראלית - שני מקרי מבחן אוצרותיים, המדרשה, 2007
- גליה יהב, מה מקומה של אמנות פמיניסטית בישראל, באתר הארץ, 9 במרץ 2012
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מטא-סקס - זהות גוף ומיניות, באתר מוזיאון בצפון |המשכן לאמנות, 2016-07-27
- ^ מוזיאון ישראל מרכז מידע לאמנות ישראלית - עבודות, באתר museum.imj.org.il
- ^ Meta-Sex 94: Identity, Body and Sexuality, Tami Katz-Freiman (באנגלית אמריקאית)
- ^ 1 2 דוד שפרבר, לנפש אין מין?, באתר www.bac.org.il בית אבי חי
- ^ קובי הראל, המין המצייר, מעריב, 29 ביוני 1990
- ^ מה זו תערוכה פורצת דרך?, באתר ערב רב Erev Rav
- ^ התערוכות "מטא-סקס 94" ו-"אנטיפאתוס": קיצור תולדות התערוכות | בית לאמנות ישראלית, באתר לימודי אמנות, קורסים באמנות, לימודי אוצרות | בית לאמנות ישראלית
- ^ Mayslits Kassif Roytman | מייזליץ כסיף רויטמן אדריכלים, 2019-10-25 (באנגלית אמריקאית)