מישל פיקולי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מישל פיקולי בקאן בשנת 2000

מישל פיקולי (צרפתית: Michel Piccoli; נולד ב-27 בדצמבר 1925) הוא שחקן צרפתי. פיקולי נולד בפריז כבן למשפחה מוזיקלית; אימו הייתה פסנתרנית ואביו היה כנר. הוא נישא שלוש פעמים, בראשונה לאלינור הירט, כעבור אחת עשרה שנים לזמרת השאנסונים ז'ולייט גרקו ולבסוף ללודיבין קלרק. יש לו בת אחת מנישואיו לאשתו הראשונה, אן-קורדליה.

פיקולי פעיל פוליטית בשמאל, והוא מתנגד חריף לחזית הלאומית הצרפתית.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • La mort en ce jardin, 1956.
  • Le Doulos, 1962.
  • Le journal d'une femme de chambre, 1964.
  • La Chance et l'Amour, 1964.
  • Compartiment tueurs, 1965.
  • Dom Juan ou le Festin de Pierre, 1965, טלוויזיה.
  • Paris brûle-t-il?, 1966.
  • La Curée, 1966.
  • La Guerre est Finie, 1966.
  • Demoiselles de Rochefort, 1967.
  • Danger: Diabolik, 1968.
  • La Chamade, 1968.
  • Dillinger è morto, 1969.
  • La Voie Lactée, 1969.
  • Les Choses de la vie, 1970.
  • Max et les ferrailleurs, 1971.
  • Themroc, 1973.
  • Le fantôme de la liberté, 1974.
  • Vincent, Paul, François, et les Autres, 1974.
  • Sept morts sur ordonnance, 1975.
  • La Dernière femme, 1976.
  • Mado, 1976.
  • Des enfants gatés, 1977.
  • Cet obscur objet du désir, 1977.
  • Espion Lève-toi , 1981.
  • La Fille prodigue, 1981.
  • Une étrange affaire, 1981.
  • Passion, 1982.
  • Une chambre en ville, 1982.
  • Viva la vie, 1984.
  • Péril en la demeure, 1985.
  • Partir, revenir, 1985.
  • Mon beau-frère a tué ma soeur‎, 1986.
  • Le Paltoquet, 1986.
  • Mala Sangre de Leos Carax, 1986.
  • Les Cent et une Nuits de Simon Cinéma, 1995.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]