מלחמת האזרחים הקסטיליאנית
 | ||||||||||
| קרב נאחרה, מכתב יד מהמאה ה-15, האנגלים ופדרו נמצאים משמאל ואילו הצרפתים ואנריקה מימין. | ||||||||||
| תאריכים | 1351–1369 (כ־18 שנים) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום |
כתר קסטיליה  | |||||||||
| תוצאה | ניצחון של אנריקה השני, מלך קסטיליה | |||||||||
| ||||||||||
  | ||||||||||
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
מלחמת האזרחים בקסטיליה הייתה מלחמת ירושה על כתר קסטיליה שנמשכה בין 1351 ל-1369. הסכסוך החל לאחר מותו של המלך אלפונסו האחד עשר, מלך קסטיליה במרץ 1350. הוא הפך לחלק מהסכסוך הגדול יותר שהתחולל אז בין ממלכת אנגליה לממלכת צרפת: מלחמת מאה השנים. היא התרחשה בעיקר בקסטיליה ובמימי החוף שלה בין הכוחות המקומיים ובעלות הברית של המלך השליט, פדרו, ואחיו הבלתי חוקי אנריקה מטראסטמארה על הזכות לכתר.
הגורמים למלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פדרו כונה על ידי תומכיו "הצודק" ועל ידי מתנגדיו "האכזר". לדרגים הגבוהים של האצולה, הוא היה עריץ, שכפה את הרצון המלכותי על אנשים חופשיים עד כה. הוא הרחיב מאוד את הסמכות המלכותית ונכנס למלחמה עם כתר אראגון ("מלחמת שני הפדרואים").
אחיו הבלתי חוקי אנריקה השיג במהירות את תמיכתם של לא רק האצולה הבכירה, אלא גם צרפת, אראגון והאפיפיור. בשנת 1366, הוא הדיח רשמית את אחיו כמלך קסטיליה, לאון, טולדו וסביליה והכריז על עצמו כמלך במנזר לאס הולגאס.
הסכסוך[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1366, אנריקה, שחי אז בצרפת, כינס במונפלייה צבא גדול, עם מרכיבים צרפתיים וגם אראגונים, ופלש לקסטיליה בתמיכת מלכי צרפת ואראגון (שארל החמישי ופדרו הרביעי בהתאמה). הוא הכריח בהצלחה את פדרו לברוח.
פדרו ברח לבאיון, עיר בגסקוניה שבידי האנגלים. שם, הוא עתר לאדוארד, הנסיך השחור, לסיוע ובתמורה לאדמות בקסטיליה, קיבל אותו. עם חיילים אנגלים בראשות הנסיך, הוא חזר לקסטיליה והחזיר את כוחו המלכותי ב-1367, מה שאילץ את אנריקה לחזור לצרפת לאחר הקרב המוצלח על נאחרה (נווארט). עם זאת, הוא סירב להיטיב בעסקיו עם האנגלים ובני בריתו, כולל הנסיך מוויילס עצמו, עזב במהרה. בשנת 1368, חתמו אנריקה ושארל מצרפת על הסכם טולדו לפיו הקסטיליאנים השאילו צי במפרץ ביסקאיה לצרפתים בתמורה לסיוע צבאי ביבשה.
אנריקה נכנס לגליסיה, כבש כמה עיירות ואז כבש את העיר לאון באפריל. לאחר מכן, כל מחוז גליסיה עבר לצדו של אנריקה. הוא נכנס שוב לקסטיליה ב-1369 ורצח את פדרו לאחר קרב קמפו דה מונטיאל. הוא הוכר כאנריקה השני ומיד חיזק את שלטונו על ידי הדחת יהודים ממשרות גבוהות. קסטיליה הפכה, בשלב זה, לבת ברית חזקה של הצרפתים במלחמותיהם המתמשכות.