ממלכת אנגליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ממלכת אנגליה
Kingdom of England
דגלסמל
מוטו לאומי "Dieu et mon droit"
("אלוהים וזכותי שלי")
ממשל
משטר

מונרכיה נבחרת (927-1066)
מונרכיה אבסולוטית (1066-1215)

מונרכיה חצי-חוקתית פרלמנטרית (1215-1649, 1660-1707)
ראש מדינה מלך אנגליה
מלך אנגליה
שפה נפוצה

נורדית עתיקה (עד המאה ה-11)
וולשית
קמברית (עד המאה ה-12)
אנגלו-נורמנית
צרפתית (מאות 11-15)

לטינית אמצעית (עד המאה ה-15)
עיר בירה

וינצ'סטר (927-1045)

לונדון (1045-1707)
רשות מחוקקת הפרלמנט האנגלי
גאוגרפיה
יבשת אירופה
היסטוריה
הקמה איחוד אנגליה
תאריך 12 ביולי 927
פירוק איחוד עם סקוטלנד
תאריך 1 במאי 1707
ישות קודמת

הפטרכיה
ממלכות בחבל הארץ וויליס

חבר העמים (1649-1660)
ישות יורשת

חבר העמים (1649-1660)

ממלכת בריטניה הגדולה
כלכלה
מטבע לירה שטרלינג

ממלכת אנגליה הייתה מדינה במערב אירופה, בחלקו הדרומי של האי הבריטי בו נמצאות כיום אנגליה וויילס. בית המלוכה ישב בווינצ'סטר, המפשיר אך ללונדון ולגלוסטר היה מעמד כמעט שווה - בעיקר לונדון, שבתחילת המאה ה-12 הפכה לעיר הבירה.

המלך הנוכחי של הממלכה המאוחדת, צ'ארלס השלישי, הוא ממשיך דרכם של מלכי ומלכות אנגליה משושלת וסקס. תואר המלך והמלכה באנגליה יצאו מהחוק דה יורה ב-1707 אך למרות זאת הוא השם המקובל בציבור.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – היסטוריה של אנגליה

לממלכת אנגליה אין תאריך ייסוד מדויק. מקורותיה של הממלכה בהפטרכיה, איחוד של שבע ממלכות קטנות שלבסוף הפכו לאנגליה: נורת'מבריה, מרסיה, מזרח אנגליה, אסקס, קנט, סאסקס ווסקס.

מלכי וסקס הפכו בצורה הדרגתית לדומיננטיים ביותר והשפיעו רבות על הממלכות האחרות במאה השמינית. אלפרד הגדול (שלט 899-871) היה מלך וסקס הראשון שקרא לעצמו "מלך אנגליה". בנו אדוארד הזקן (שלט 899-924) המשיך את הישגיו הצבאיים של אביו כשביסס את שליטתו על הדנלו. בעקבות מות אחותו אתלפלדה ממרסיה ב-918, גזל את שלטון מרסיה מאחייניתו אלפווין. ב-927 הממלכה הקדומה האחרונה באנגליה, נורת'מבריה, נפלה לידי מלך וסקס אתלסטאן, בנו של אדוארד הזקן. אתלסטאן היה ראשון שמלך על אנגליה המאוחדת. הוא לא היה מלך אנגליה הראשון דה יורה, אך בהחלט היה הראשון דה פקטו. איחודה של אנגליה במישור הפוליטי נשמר עד ימינו.

בשלהי המאה העשירית סבלה הממלכה מפלישות ויקינגים מדנמרק. בתגובה, הורה אתלרד השני על טביחת כל הדנים שחיו באנגליה בשנת 1002. בעקבות זאת גברה העוינות כלפי אנגליה מצד סוון הראשון, מלך דנמרק שיזם ארבע פלישות נוספות לאנגליה בחייו וטען להיות מלך אנגליה האמיתי ב-1013. הוא מת ב-2 בפברואר 1014. בנו, קאנוט הגדול המשיך את המלחמה. אתלרד השני מת ב-23 באפריל 1016 ויורשו, אדמונד השני, הובס בידי קאנוט. קאנוט הסכים לשלוט בצוותא עם אדמונד השני, אך האחרון מת ב-30 בנובמבר 1016 והשאיר את אנגליה מאוחדת תחת שלטון דני, שהמשיך עד מותו של הארדיקאנוט ב-8 ביוני 1042. הוא היה בנם של קאנוט ואמה מנורמנדיה, אלמנתו של אתלרד השני. להארדיקאנוט לא היו ילדים ויורשו היה אחיו-למחצה, אדוארד המודה. ממלכת אנגליה הייתה שוב עצמאית.

השלום החזיק מעמד עד למותו של אדוארד ב-5/4 בינואר 1066. אדוארד היה חשוך ילדים וגיסו הוכתר כהרולד השני, מלך אנגליה. אך שני אנשים נוספים טענו לכתר האנגלי: הראלד הארדראדה, מלך נורווגיה וויליאם הממזר, דוכס נורמנדיה. השניים פלשו לאנגליה לאחר מותו של אדוארד המודה. מלך נורווגיה הובס בידי הרולד בקרב גשר סטמפורד. ויליאם הגיע לסאסקס ב-28 בספטמבר 1066, ימים ספורים לאחר מכן. צבאותיהם של ויליאם והרולד נפגשו בקרב הייסטינגס, במהלכו הובס צבאו של הרולד, שטרם התאושש מהקרב נגד הנורווגים. הרולד נהרג בקרב וויליאם הוכרז כמנצח. ויליאם כבש את שאר המדינה ונתקל בהתנגדות מעטה, והמשיך לשלוט בו בזמן גם על דוכסות נורמנדיה. הוא הוכתר כמלך אנגליה ב-25 בדצמבר 1066 (ראו גם: ממלכת אנגליה הנורמנית).

ממלכת אנגליה ודוכסות נורמנדיה נשארו מחוברות עד 1204. ג'ון, מלך אנגליה, צאצא מדור רביעי של ויליאם הראשון, הפסיד את החלק היבשתי של הדוכסות לפיליפ השני, מלך צרפת באותה שנה. החלקים האחרים של הדוכסות נשארו בשליטת ג'ון וצאצאיו. כיום הם ידועים כאיי התעלה.

נכדו של ג'ון, אדוארד הראשון הביס את הנסיך ליואלין אפ גרופיד וכבש את ויילס ב-1282. הוא יצר את התואר נסיך ויילס למען בנו הבכור אדוארד השני ב-1301.

טענתו של אדוארד השלישי, בנו של אדוארד השני, לכתר הצרפתי, גרמה למלחמת מאה השנים. במלחמה הובסה אנגליה ובסופה שלטה רק בעיר אחת בצרפת, קאלה.

לממלכה היה זמן קצר להתאושש מהתבוסה לפני שנכנסה למלחמות השושנים (14551485); מאבק השושלות באנגליה אשר התנהל בין בית לנקסטר, שסימלו היה השושנה האדומה, ובית יורק, שסימלו היה השושנה הלבנה. תוצאת המלחמה הייתה השמדה פיזית של רוב בתי האצולה הגדולים באנגליה, עלייתו לשלטון של בית טיודור הריכוזי והחזק, וסיום מאות שנים של סכסוכים בין המלך ובין האצילים באנגליה. מייסדי בית טיודור, ששלט בממלכה עד 1603, היו הנרי השביעי ואליזבת מיורק.

בינתיים, בוויילס נשמרה האוטונומיה החוקית והאדמיניסטרטיבית אותה יצר אדוארד הראשון בסוף המאה ה-13. המלך השני מבית טיודור, הנרי השמיני חיבר את ויילס לאנגליה בחוקי ויילס 1535–1542. ויילס חדלה להיות פייף אישי של מלך אנגליה, סופחה לאנגליה וקיבלה ייצוג בפרלמנט של אנגליה. ב-1541, זמן שלטונו של הנרי השמיני, הכריז עליו הפרלמנט האירי כמלך אנגליה. מה שלמעשה חיבר את ממלכת אירלנד עם ממלכת אנגליה.

ב-7 בינואר 1558, זמן שלטונה של מרי הראשונה, בתו הבכורה של הנרי השמיני, כבש פרנסואה דה גיז את העיר קאלה. תקופת שלטונו של בית טיודור הסתיימה עם מות מלכתו האחרונה, אליזבת הראשונה ב-24 במרץ 1603. יורשה היה ג'יימס השישי, מלך סקוטלנד, שהוכתר באנגליה בשם ג'יימס הראשון. שתי הממלכות הבריטיות נשארו עצמאיות ומופרדות עד לאיחודן ב-1707.

ב-1707 חוקי האיחוד איחדו את שתי הממלכות וב-1 במאי אותה שנה קמה ממלכת בריטניה הגדולה (1707–1801). המלכה אן הייתה המלכה האחרונה של אנגליה והראשונה של הממלכה החדשה. שני הפרלמנטים, האנגלי והסקוטי, חוברו לפרלמנט של בריטניה הגדולה בווסטמינסטר, לונדון. בנקודה זו, חדלה אנגליה מלהתקיים כיישות פוליטית נפרדת.

חבר העמים האנגלי והפרוטקטורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנגליה הייתה מונרכיה לאורך כל תקופת קיומה מסביבות שנת 927 עד לאיחוד ב-1707, מלבד אחת עשרה השנים לאחר מלחמת האזרחים האנגלית (16491660).

צ'ארלס הראשון מלך אנגליה הוצא להורג ושלטונו הוחלף ברפובליקה שנקראה חבר העמים האנגלי (16491653). מנהיג הרפובליקה הדומיננטי ביותר היה אוליבר קרומוול שהצליח להרחיב את שלטונו גם לאירלנד וסקוטלנד.

לבסוף פנה קרומוול נגד הרפובליקה ויצר צורת ממשל חדשה, הפרוטקטורט, כשהוא הלורד פרוטקטור עד מותו ב-3 בספטמבר 1658. יורשו היה בנו ריצ'רד קרומוול. לאחר עלייתו לשלטון לא הצליח לבסס את מעמדו ונוצר אי-סדר, הוא התפטר מהתפקיד. המלך המוגלה צ'ארלס השני מלך אנגליה נקרא מחדש לכתר ב-1660 ברסטורציה האנגלית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקודם:
הפטרכיה
500927
היסטוריה של אנגליה
ממלכת אנגליה
9271707
הבא:
ממלכת בריטניה הגדולה
17071801