מפלגת הפועלים הסוציאליסטית ההונגרית

מפלגת הפועלים הסוציאליסטית ההונגרית
Magyar Szocialista Munkáspárt
מדינה	הרפובליקה ההונגרית ; הרפובליקה העממית ההונגרית
מנהיגים	"מזכירים ראשונים": ; יאנוש קאדאר (1988-1956); קארוי גרוס (1988)
תקופת הפעילות	31 באוקטובר 1956 – 7 באוקטובר 1989 (33 שנים)
אידאולוגיות	מרקסיזם, מרקסיזם-ליניניזם
מטה	1087 Köztársaság tér (היום כיכר האפיפיור יוחנן פאולוס השני), בודפשט
מיקום במפה הפוליטית	שמאל קיצוני
ארגונים בינלאומיים	קומינפורם

מפלגת הפועלים הסוציאליסטית ההונגרית (בהונגרית: Magyar Szocialista Munkáspárt; בקיצור: MSZMP) הייתה מפלגה מרקסיסטית-לניניסטית בהונגריה שהפעילה את השלטון באופן בלעדי כמפלגת מדינה בין נובמבר 1956 לבין אוקטובר 1989 במסגרת מערכת חד-מפלגתית בתמיכה ובפיקוח של ברית המועצות. במהלך חילופי המשטר בהונגריה, בשנת 1989 היא לא נעלמה לחלוטין, אלא עברה טרנספורמציה, ליתר דיוק התפצלה לשני חלקים: הנוקשים והדוגלים בקו המסורתי הקימו את "מפלגת הפועלים ההונגרית", ואילו אלה שתמכו בתהליך הדמוקרטיזציה הקימו את המפלגה הסוציאליסטית ההונגרית. (MSZP), האחרון הוא גם היורש המשפטי של המפלגה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך המרד ההונגרי של 1956 (בהונגריה נקראת המהפיכה של 1956) החל בפתאומיות ייסוד של מפלגות דמוקרטיות. ב-31 באוקטובר כמה מנהיגים לשעבר של מפלגת העובדים ההונגרית, מפלגת המדינה היחידה דאז, הכריזו על פירוקה והקימו מפלגה חדשה. באותו היום הוקמה ועדה להכנת הקונגרס המייסד בהשתתפות פרנץ דונאט, יאנוש קאדאר, שאנדור קופאצ'י, גזה לושונצי, ג'רג' לוקאץ', אימרה נאג' וזולטאן סאנטו.^[1]

ב-2 וב-3 בנובמבר 1956 גם קאדאר וגם פרנץ מיניך היו במוסקבה (למעשה ברחו). ההנהגה הסובייטית הפקידה לבסוף בידי יאנוש קאדאר את ניהול המדינה מתוך כמה מועמדים. לאחר תבוסת המרד, שמרה המפלגה שעמדה אז מאחורי ממשלת הפועלים והאיכרים המהפכנית ההונגרית את השם מפלגת הפועלים הסוציאליסטית ההונגרית. ב-26 בפברואר 1957 נבחר קאדאר ליושב ראש הוועד המרכזי של ה-MSZMP.

פעילות המפלגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-MSZMP מילאה אותו תפקיד כמו מפלגות המדינה של מדינות סוציאליסטיות אחרות: הבטחת המונופול השלטוני של אליטה צרה באמצעות מבנה מפלגתי היררכי נרחב שהוקם גם במקומות העבודה והיה בעל השפעה משמעותית ברמה המקומית. למפלגה הייתה כוח בלעדי לבחור חברי פרלמנט וחברי ממשלה. היא שלטה במערכת המשפט, ולמנהיגיה הייתה המילה האחרונה בכל הרמות והתחומים של הפוליטיקה הלאומית והמקומית. בקצרה, ה-MSZMP היה הגוף הביצועי העליון של ההנחיות והמגמות האידאולוגיות שהוציאה המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות למדינה הכבושה ושנשלטה על ידי המשטר הסובייטי. עד 1989, כמפלגה הפוליטית החוקית היחידה במדינה, היא שלטה בניהול המדינה ובחקיקה, נאסרה הקמת מפלגות אחרות, התנגדות פוליטית דוכאה ונרדפת.

תפקידו של יאנוש קאדאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיסטוריה של המפלגה שזורה בשמו של המנהיג מספר אחד שלה, יאנוש קאדאר. התקופה שסימנה אותו, כמו גם פעילותו האישית, נמצאים בעיבוד ונותרים באש הצולבת של מחלוקת. לאחר 1956, ה-MSZMP בראשותו של קאדאר השיגה חופש כלכלי פנימי גדול יותר בהשוואה לרוב המדינות הסוציאליסטיות (אך הרבה פחות מיוגוסלביה, בעקבות מסלול הניהול העצמי הסוציאליסטי, וכמובן לאין ערוך פחות ממדינות קפיטליסטיות מערביות), אך במקביל במדיניות החוץ שלו, הוא היה כפוף יותר לרצון הסובייטי.

קאדאר, שקבע את מדיניות המפלגה, פעל ברובו ב"עבדות" על פי הוראות הסובייטים, ביצע את הוראותיהם ללא התנגדות, אך הייתה לו גם מידה מסוימת של חופש תזוזה עצמאי. הוא השתמש בכך כדי לבודד את מתנגדי מפלגתו, לחנוק את השאיפות הדמוקרטיות של העם, ובמקביל להבטיח רמת חיים גבוהה יותר בהשוואה לשאר מדינות הגוש המזרחי.

המהפך של 1989[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפשר לדבר על המשטר החד-מפלגתי המקורי עד 1989, סופה של מדינת המפלגה, אם כי רק בתקופה האחרונה שלה, ככל שהתקרב שינוי המשטר, האירועים יצאו יותר ויותר משליטתה. במאי 1988, בוועידת המפלגה הלאומית של ה-MSZMP, קאדאר איבד את כוחו, קארוי גרוס שפרץ למעלה במפלגה והחוג שלו השאירו אותו מחוץ לוועדה המדינית והוא גם לא נבחר למזכיר הכללי של המפלגה. במקום זאת קיבל תפקיד של נשיא המפלגה, שלא היה כרוך בו עוד כוח ממשי. בבחירות החופשיות הראשונות לפרלמנט בשנת 1990, המפלגה החדשה (MSZP) שהוקמה נבחרה לפרלמנט החדש, זכתה ב-33 מושבים, והשיגה תוצאה של 8.5% מהקולות.^[2]

אלה שלא הצטרפו ל-MSZP באמצע דצמבר 1989 המשיכו את ה-הקונגרס ה-14, ודיולה טירמר נבחרה לנשיא המפלגה. שני פוליטיקאים מהמפלגה לשעבר, קארוי גרוס ויאנוש ברץ, הפכו גם הם חברים בוועד המרכזי. עם התוצאה של 3.68% בבחירות ה-MSZMP לא נכנסה לפרלמנט החדש.

מבין שתי המפלגות, המפלגה הסוציאליסטית ההונגרית (MSZP) זו שירשה את הון מפלגת המדינה, בעוד מפלגת הפועלים המשיכה את האידאולוגיה. לכך מרמזת הבדיחה העכשווית ש "ה-MSZP קיבלה את ההון (הקפיטל), ואילו מפלגת הפועלים ה-MSZMP קיבלה את מרקס". ב-1992 המשיכה המפלגה (MSZMP) את המורשת הפוליטית של משטר קאדאר, אך שינתה את שמה ל"מפלגת הפועלים" והמשיכה בפעילותה בשם זה.