מרד סצומה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרד סצומה
SaigoWithOfficers.jpgסייגו טאקאמורי עם קציניו
תאריך:

ינואר - ספטמבר 1877

מקום:

יפן

תוצאה:

דיכוי המרד

עילה:

חוסר שביעות רצון עם מדיניות הממשלה

הצדדים הלוחמים
האימפריה היפנית משפחת סצומה
מפקדים

סומיושי קאוואמורה

סייגו טאקאמורי

כוחות

300,000

20,000

אבידות

כ-6,500

כ-30,000

קרב שירוימה

מרד סצומהיפנית: 西南戦争, שפירושו: "המלחמה הדרומית") היה מרד של שבט סצומה נגד הצבא הקיסרי היפני שהתחיל, 11 שנה אחרי רסטורציית מייג'י, בשנת 1877.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבט סצומה של מעמד הסמוראים לא היה מרוצה מהכיוון שאליו הלכה הממשלה היפנית. המודרניזציה של הארץ גרמה לביטול הפאודליזם שהיה נפוץ בה לפני כן. כמו כן, נוצרו בקיעים רבים במבנה החברה המסורתי. לצד ביטול הפאודליזם איבדו הסמוראים את זכויות היתר שלהם ואת הכח שנהנו ממנו. כמו כן, ביטול הפאודליזם פגע בכיסם. הצו של הייטריי משנת 1876 אסר על נשיאת כלי נשק ברחובות, כולל כלי הנשק המסורתיים של הסמוראים וכך פגע עוד יותר ביוקרת המעמד הזה, שכלי נשקו היו חשובים לו עד מאוד וסמוראים רבים חשו כי השינויים בחברה היפנית מבטאים את איבוד אלמנט ה"ג'וי" (סילוק הברברים) בסיסמה סונו ג'וי, שהייתה חרוטה על דגלם של המתנגדים לשוגונות טוקוגאווה.

בראש המרד עמד סייגו טאקאמורי שהנהיג 10 שנים קודם לכן את הכוחות שתמכו ברסטורציית מייג'י בעת מלחמת בושין. סייגו היה הגנרל שבנה את הצבא הקיסרי ועכשיו הצבא הזה עמד נגדו ונגד מה שהוא ייצג. בהתחלה, תמך סייגו ברפורמות, אך כשבוטלו זכויות היתר של הסמוראים ובגלל השקפותיו המסורתיות, החליף צד והתייצב לצד בני מעמדו נגד הממשלה.

טאקאמורי חשב ששימור מעמד היה חשוב לביסוס כוחה של יפן, אך היו לו גם השגות על הממשל החדש (הסיסמה של המורדים הייתה כביכול, "ממשלה חדשה, עשירה במוסר", אולם למעשה היא הומצאה בידי העיתונות). המורדים לא ויתרו על כלי נשק מודרניים: הם השתמשו ברובים ובתותחים וכל התיאורים בני הזמן של סייגו מציגים אותו במדים של גנרל מערבי. עם התמשכות המרד והתדלדלות התחמושת, נאלצו סייגו ואנשים להסתמך על כלי נשק מסורתיים כמו חרבות וקשתות.

הלוחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 1877 שלחה הממשלה יחידת צי לפרק את הסמוראים שישבו בקגושימה, עיר מפתח בנחלות סצומה, מנשקם. היחידה הותקפה על ידי סייגו ואנשיו והושמדה, דבר שגרם לפתיחת המרד. חודש לאחר מכן צר צבאו של סייגו, שמנה בין 25 ל-40 אלף איש, על חיל המצב הממשלתי בעיר קומאמוטו. המצור הארוך אפשר לכוחות הממשלה לגייס כוח עצום של כ-300,000 איש שבא לעזרת העיר הנצורה. בקרב שהתנהל במשך ששה שבועות הצליחו הסמוראים בהנהגתו של סייגו להרוג שני חיילים מכוחות הממשלה על כל הרוג שלהם, אך העדיפות המספרית של הכוחות הנאמנים לממשלה הייתה מכרעת והמורדים נאלצו לסגת.

המורדים שנהדפו מקומאמוטו לכיוון קגושימה ניהלו קרב מאסף נואש ליד שירויאמה, אך כוחם המדולדל, שלא עלה על 300 או 400 איש, הובס וטאקאמורי נפצע אנושות. לפני מותו, ביקש סייגו לסיים את חייו בספוקו המסורתי ואחד מהסמוראים שהיו לידו כרת את ראשו.

המרד סימל את סוף שליטתם של הסמוראים בחברה היפנית. סייגו טאקאמורי הוצג כגיבור הטראגי של הפרשה ועשר שנים לאחר מכן הוא קיבל חנינה מהממשלה ואף זכה להוקרה רבה מצדה.

המרד בסרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרד שימש כרקע לסרט הסמוראי האחרון בכיכובם של טום קרוז וקן ואטאנבי.