מרת'ה צ'ייס
 | |
| לידה |
30 בנובמבר 1927 קליבלנד הייטס, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
8 באוגוסט 2003 (בגיל 75) לוריין, ארצות הברית |
| ענף מדעי |
גנטיקה |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות |
מעבדות Cold Spring Harbor |
  | |
מרת'ה צ'ייס (באנגלית: Martha Cowles Chase) (30 בנובמבר 1927 - 8 באוגוסט 2003) היא מדענית אמריקאית. הניסוי שערכה בתחום הביולוגיה המולקולרית עזר לאשר ש-DNA, הוא החומר הגנטי הנושא מידע תורשתי אצל וירוסים. עבודתה של צ'ייס מילאה תפקיד מכריע בקידום ההבנה שלנו בגנטיקה והניחה את הבסיס למחקרים נוספים בתחום. היא נפטרה ב-8 באוגוסט 2003, ונותרה דמות מפתח בהיסטוריה של המדע, במיוחד בחקר הגנטיקה.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרתה צ'ייס גדלה עם אחותה- רות, בקליבלנד אוהיו, הייתה נשואה לזמן קצר בסוף שנות ה-'50, אביה- היה מרצה באוניברסיטת ווסטר. היא קיבלה את התואר הראשון שלה במכללת ווסטר באוהיו בשנת 1950. עם סיום הלימודים, המשיכה לעבוד לצד אלפרד הרשי במעבדת "Cold Spring Harbor", שם חקרו את הקשר בין DNA להעברת המידע עבור אורגניזמים. [2]
אחרי הניסוי שלה עם הרשי, צ'ייס עזבה את קולד ספרינג הארבור ("Cold Spring Harbor") ב-1953 כדי לעבוד במעבדה הלאומית אוק רידג' ("Oak Ridge") בטנסי ולאחר מכן באוניברסיטת רוצ'סטר ("Rochester University"). היא חזרה לנמל קולד ספרינג בכל קיץ במהלך שנות ה-50 כדי להשתתף במפגשים של קבוצת הביולוגים המשפיעים ה- פאג'ים ("Phage"). ב-1959 היא החלה לעבוד על הדוקטורט שלה במיקרוביולוגיה באוניברסיטת דרום קליפורניה. לאחר שקיבלה אותו ב-1964, היא חזרה לקליבלנד. בשנת 1969, זכה הרשי בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה. עם זאת, צ'ייס לא זכתה להכרה בייעוד הפרס. בזמן שעבדה כגנטיקאית בשנים מאוחרות יותר, צ'ייס אובחנה כחולת דמנציה, ולבסוף נפטרה בשנת 2003 עקב זיהום בדלקת ריאות. [3]
פעילות מחקרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1952, ערכו מרתה צ'ייס (Martha Cowles Chase) ואלפרד הרשי (Alfred Day Hershey) שורה של ניסויים שאישרו שה- DNA הוא החומר התורשתי, ולא החלבונים, כפי שהרבה מדענים היו סבורים עד אז. לסדרת הניסויים קוראים: "ניסויי הרשי- צ'ייס".[4]
בניסוי שלהם, הרש וצ'ייס ערכו על הנגיף "Enterobacteria phage T2" (בקטריופאג' או בקיצור T2 phage). שיטת ההפצה של נגיף הבקטריופאג' היא באמצעות היצמדות לקרום החיצוני של חיידקים והזרקת החומר התורשתי שלו לתוכם. הנגיף גורם למנגנון התורשה של החיידק לייצר עוד נגיפים מסוגו, במקום לייצר עוד חיידקים. הבקטריופאג' בנוי ממעטפת חלבון, ובתוך המעטפת, יש את החומר התורשתי שלו, מבנה הבקטריופאג' התגלה לא הרבה לפני הניסוי בעזרת מיקרוסקופ אלקטרוני ונחשב כמבנה יחסית פשוט. אחרי שהבקטריופאג' מסיים לרוקן את מעטפת החלבון שלו מהחומר התורשתי לתוך החיידק, המעטפת נשארת ריקה וצמודה לחיידק.[4]
הניסוי הראשון נערך באופן שבו הרשי וצ'ייס סימנו את ה-DNA של הבקטריופאג'ים ביסוד הקיים רק ב-DNA- זרחן רדיואקטיבי (P32), החומר הזה אינו קיים באף אחת מ־20 חומצות האמינו המרכיבות את החלבונים, לכן החומר מאפיין רק את ה-DNA. לאחר מכן, הם אפשרו לבקטריופאג'ים לתקוף את החיידק "Escherichia coli" (או בקיצור E.coli). אחרי כן הם הסירו באמצעות בלנדר וצנטריפוגה את מעטפת החלבון של הנגיפים מהחיידקים שהותקפו ומצאו כי החומר הרדיואקטיבי, המאפיין רק את ה-DNA של הבקטריופאג'ים, לא היה קיים בקליפת החלבון, אלא רק בתוך תאי החיידקים.[4]
צ'ייס והרשי ערכו ניסוי נוסף, בו הם סימנו את החלבונים במעטפת הבקטריופאג'ים באמצעות גופרית רדיואקטיבית (S35), יסוד שאינו קיים ב-DNA, אלא רק בחומצות האמינו המרכיבות את החלבונים, כך שהחומר הזה מאפיין רק את החלבונים בנגיף. הרשי וצ'ייס חזרו על תהליך הדבקת החיידקים על ידי הנגיפים ולאחר ההפרדה בצנטריפוגה ובבלנדר- החומר המאפיין את החלבונים נמצא רק במעטפות החלבון, ולא בחיידק הנגוע. ובכך אישרו כי החומר שגורם לחיידקים להידבק הוא החומר התורשתי- ה-DNA.[4]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ P A Gibson, A research clearinghouse for family practice., Bulletin of the Medical Library Association 74, 1986-04, עמ' 135–138
- ^ Martha Chase, Project Biodiversify, 2020-12-13 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Lavietes, Stuart (2003-08-13). "Martha Chase, 75, a Researcher Who Aided in DNA Experiment". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2023-12-30.
- ^ 1 2 3 4 The Hershey-Chase Experiments (1952), by Alfred Hershey and Martha Chase | Embryo Project Encyclopedia, embryo.asu.edu