משל העבד שלא מחל
משל העבד שלא מחל (הידוע גם כ"משל העבד כפוי הטובה", או "משל העבד חסר הרחמים", או "משל העבד הרע" אין לבלבל אותו עם משל שני בעלי החוב) הוא אחד ממשלי ישו המופיע בבשורה על פי מתי. לדברי ישו במתי י"ח 35-21 חיוני לסלוח לאחרים כפי שאנחנו נסלחים על ידי אלוהים, כמודגם בדוגמה השלילית של העבד שלא סלח.
סיפור המשל[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשל בא כתשובה לשאלתו של שמעון כיפא (פטרוס) בנושא המחילה
וַיִּגַּשׁ אֵלָיו פֶּטְרוֹס וַיֹּאמֶר לוֹ אֲדֹנִי כַּמַה פְּעָמִים יֶחֱטָא־לִי אָחִי וּמָחַלְתִּי לוֹ הַעַד שֶׁבַע פְּעָמִים׃ 22 וַיֹּאמֶר אֵלָיו יֵשׁוּעַ לֹא־אֹמַר לְךָ עַד־שֶׁבַע פְּעָמִים כִּי עַד־שִׁבְעִים וָשֶׁבַע׃ 23 עַל־כֵּן דּוֹמָה מַלְכוּת הַשָׁמַיִם לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁהָיָה יוֹרֵד לְחֶשְׁבּוֹן עִם־עֲבָדָיו׃ 24 וְכַאֲשֶׁר הֵחֵל לְחַשֵׁב הוּבָא לְפָנָיו אִישׁ אֲשֶׁר הָיָה חַיָּב לוֹ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכְּרֵי כָסֶף׃ 25 וְלֹא הָיָה־לוֹ לְשָׁלֵּם וַיְצַו אֲדֹנָיו לִמְכֹּר אוֹתוֹ וְאֶת־אִשְׁתּוֹ וְאֶת־בָּנָיו וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ וִישַׁלֵּם׃ 26 וַיִּפֹּל הָעֶבֶד עַל־פָּנָיו וְיִּשְׁתַּחוּ לוֹ לֵאמֹר אֲדֹנִי הַאֲרֶךְ־לִי אַפֶּךָ וַאֲשַׁלֵּם לְךָ הַכֹּל׃ 27 וַיֶּהֱמוּ מְעֵי אֲדֹנֵי הָעֶבֶד הַהוּא וַיִּפְטְרֵהוּ וַיִּמְחֹל לוֹ אֶת חוֹבוֹ׃ 28 וַיֵּצֵא הָעֶבֶד הַהוּא מִלְּפָנָיו וַיִּמְצָא אֶחָד מֵחֲבֵרָיו וְהוּא חַיָּב־לוֹ מֵאָה דִינָרִים וַיַּחֲזֶק־בּוֹ וַיַּחְנְקֵהוּ לֵאמֹר שַׁלֵּם אֵת אֲשֶׁר אַתָּה חַיָּב לִי׃ 29 וַיִּפֹּל חֲבֵרוֹ לִפְנֵי רַגְלָיו וַיְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לֵאמֹר הַאֲרֶךְ־לִי אַפֶּךָ וַאֲשַׁלְּמָה לְּךָ הַכֹּל׃ 30 וְהוּא מֵאֵן וַיֵּלֶךְ וַיַּנִּיחֵהוּ בַּמִּשְׁמָר עַד שֶׁיְּשַׁלֶּם־לוֹ אֶת־חוֹבוֹ׃ 31 וְהָעֲבָדִים חֲבֵרָיו רָאוּ אֶת־אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וַיֵּעָצְבוּ מְאֹד וַיָּבֹאוּ וַיַּגִּידוּ לַאֲדֹנֵיהֶם אֶת־כָּל־אֲשֶׁר נַעֲשָׂה׃ 32 וַיִּקְרָא אֵלָיו אֲדֹנָיו וַיֹּאמֶר לוֹ אַתָּה עֶבֶד בְּלִיַּעַל אֶת־כָּל־הַחוֹב הַהוּא מָחַלְתִּי לְךָ יַעַן אֲשֶׁר־בִּקַּשְׁתָּ מִמֶּנִּי׃ 33 הֲלֹא הָיָה גַם־עָלֶיךָ לְרַחֵם עַל חֲבֵרֶךָ כַּאֲשֶׁר רִחַמְתִּי־אֲנִי עָלֶיךָ׃ 34 וַיִּקְצֹף אֲדֹנָיו וַיִּתְּנֵהוּ בְּיַד הַנֹּגְשִׂים עַד כִּי־יְשַׁלֵּם אֶת־כָּל־חוֹבוֹ׃ 35 כָּכָה יַעֲשֶׂה לָכֶם גַּם־אָבִי שֶׁבַּשָׁמָיִם אִם־לֹא תִמְחֲלוּ אִישׁ לְאָחִיו בְּכָל־לְבַבְכֶם (עַל־חַטֹּאתָם)׃
פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
סליחה ומחילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמעון פטרוס (כיפא) שאל את ישו כמה פעמים עליו לסלוח לאחיו אם חטא כנגדו, שבע פעמים? ותשובות ישו הייתה לא שבע פעמים, אלא שבעים ושבע (מעשית - תמיד!). וכדוגמה לכך מביא ישו את משל העבד שלא מחל. המלך מייצג כאן את אלוהים. והעבדים את בני האדם, המאמינים. אלוהים מרחם ומוכן לסלוח לכל אדם המבקש זאת ממנו. ברור שחטאם של בני האדם כלפי אלוהים כבדים ורבים ביחס לחטאם של בני אדם אחד כלפי השני. באותה העת הוא מצפה מבני האדם שיסלחו זה לזה גם כן. ומי שאינו מוכן לסלוח ישלם על כך עד שיכופר חטאו שלו כלפי שמים.
סיפור ההתרחשות לפני שסופר המשל עצמו מזכיר את דברי ישו לגבי מחילה וסליחה, כמסופר בבשורת לוקאס י"ז 4-3: "3 הִשָּׁמְרוּ לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם כִּי־יֶחֱטָא לְךָ אָחִיךָ הוֹכַח לוֹ וְאִם־יִנָּחֵם מְחֹל לוֹ׃ 4 וְכִי־יֶחֱטָא לְךָ שֶׁבַע פְּעָמִים בַּיּוֹם וְשָׁב אֵלֶיךָ שֶׁבַע פְּעָמִים בַּיּוֹם וְאָמַר נִחָמְתִּי וּמָחַלְתָּ לּוֹ׃"
כיכר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכיכר במשל זה היה שווה ערך לכ-6,000 דינרים, כך שהחוב של העבד שלא מחל גדול פי 600,000 פעם מזה של חברו העבד. באופן משמעותי יותר, המספר 10,000 ( רבבה) נחשבה לספרה היוונית הגבוהה ביותר[1], והכיכר נחשבה ליחידת המטבע הגדולה ביותר, כך ש 10,000 כיכרות מדגימות היטב את גודל החוב (לשם השוואה, המס השנתי של מחוזות יהודה, שומרון וחבל אדום במשולב באותה תקופה, עמד סביב 600 כיכרות בלבד[2], ודינר אחד היה שווה ערך לשכר עבודה של יום אחד, כך ש 10,000 כיכרות היו שווים לשכר עבודה של 200,000 שנים[3]. נראה שמדובר בתרחיש המתרחש בחצר מלוכה במדינה אחרת, אשר בה יכול היה עבד (רם מעלה) להגיע לדרגת מושל מחוז.
הקשרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי התורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי התורה, עברי (חוקי עבד עברי) שהיה חייב חוב שלא יכול היה לשלם, עלול היה להימכר לעבד, עד שגואלו, מישהו מקרובי משפחתו שלמו את החוב (ויקרא כה' 25 "כִּי-יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו", ויקרא כה' 39 "וְכִי-יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר-לָךְ לֹא-תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד".) בשנת השמיטה ובשנת היובל הייתה קיימת החובה להשמיט חובות לחייבים ולשחרר עבדים ושפחות (שמות כ"א 2: "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם")
לפי החוקה הרומית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי החוקה הרומית שנהגה בתקופת ישו ברחבי האימפריה הרומית בעולם הקדום של אז, (חוקה המכונה "חוקי שנים עשר הטבלאות"), קיים מערך מפורט של חוקים, שבין השאר מתייחסים לבעלי חוב והחזרי חובות. חוקים אלה מראים מידה רבה של דמיון לתרחיש במשל הנוכחי. בית משפט רשאי לכבול את החייב אשר אינו יכול לשלם, בכבלים בכוח, תוך כפיית הסדרי תשלום. אם הוא או בני משפחתו, היו מסוגלים לסלק את החוב, הוא היה יכול להשתחרר מהכלא. ואילו אם לא היה אפשרי לשלם את החוב, ניתן היה למכור אותו לכיסוי חובו, כעבד בשוק העבדים.
תיאורים אמנותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
היו תיאורים רבים של המשל הזה באמנות, כולל:
- דומניקו פטי משל את העבד הרע ( משנת 1620 ), Gemäldegalerie, ברלין
- קלוד ויניון, משל העבד שלא מחל (משנת 1629), Musée des Beaux-Arts de Tours
- וילם דרוסט, העבד חסר הרחמים (משנת 1655), אוסף וולאס, לונדון
- ג'ון אוורט מיליי, העבד חסר הרחמים (משנת 1864), גלריית טייט
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בשורת מתי
- הברית החדשה
- ישו
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אבי ורשבסקי, מתי משתחרר העבד המקראי?, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- המקרא אמנות WWW: עבד חסר רחמים
- פירושי משלים - BibleTools.org
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ R. T. France, The Gospel According to Matthew: An introduction and commentary, Eerdmans, 1985, ISBN 0-8028-0063-7, p. 277.
- ^ Craig S. Keener, A Commentary on the Gospel of Matthew, Eerdmans, 1999, ISBN 0-8028-3821-9, pp. 456–461.
- ^ 60,000,000 דינרים מחולקים לשישה ימי עבודה לשבוע מחולק ב 50 שבועות=200,000 שנות שכר.
