חטא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרט מתקרת הקפלה הסיסטינית מאת מיכלאנג'לו המציג את גירוש אדם וחוה מגן העדן בשל חטא עץ הדעת. על פי התאולוגיה הנוצרית זהו החטא הקדמון שבעקבותיו נענשת האנושות עד היום
הערצת עגל הזהב מאת ניקולא פוסן. חטא עגל הזהב הוביל למותם של 3,000 איש על פי ספר שמות, ולפי חז"ל יש קשר בינו לבין פריצת חומות ירושלים שהביאה לחורבן בית המקדש השני
על פי תפיסת הקארמה בהינדואיזם חטא היא פעולה המפרה את המוסר ובכך מביאה לקארמה שלילית

בדת, חטא הוא הפרה של נורמה מוסרית, לרוב חוק אלוהי, שנקבעה על ידי ישות עליונה. החטא יכול לנבוע מקיום או מאי קיום של מעשה מסוים או ממחשבה על או מדחף לעשיית דבר אסור. ישנן דרגות חומרה שונות של חטא, כאשר על חטאים מסוימים יש דין מיתה ואילו על אחרים יש כפרה. התפיסה הדתית של איזה מעשה נחשב לחטא משתנה בהתאם לדת, למדינה ולזמן. חטאים אחדים התגלגלו לחוקים ולאיסורים אוניברסליים, כגון רצח וגניבה, ואילו מעשים אחרים הנתפסים כחטאים על פי דתות מסוימות, כגרגרנות וכמשכב זכר מקובלים היום בצורה נרחבת יותר מבעבר בקרב חברות מסוימות.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילה חטא מקורה בפועל להחטיא. זאת כיוון שלפי תפיסת מרבית הדתות, אדם אשר מבצע חטאים החטיא את ייעודו בעולם. לכן, חטאים יכולים להיות פעולות הפוגעות באל (עבודת אלוהים אחרים) באדם אחר (רצח), או אפילו בעתיד ביתו של אדם. (שפיכת זרע לשווא)

האדם הטוב, לפי תפיסת מרבית האמונות, אמור לממש את הפוטנציאל שלו עד סופו. (מה שיביא בתורו גם להתחזקות עמו והאנושות כולה)

תפיסת החטא בדתות מונותאיסטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עבירה (יהדות)

על פי היהדות כל פגיעה באחת מתרי"ג מצוות הינה חטא, בין אם הפרת מצוות עשה או מצוות לא תעשה. החטאים החמורים ביותר דינם ארבע מיתות בית דין או כרת. החטא ביהדות נובע מהתנהגות האדם, ואינו מצב קבוע.

נצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנצרות מתייחסת לחטא הקדמון, הוא חטא עץ הדעת, שבגללו בני האדם נולדים כחוטאים, ולכן הם מנותקים מהאלוהים, והדרך לגן העדן סגורה בפניהם. לפי פאולוס ייסוריו ומותו של ישו היו על מנת לכפר על החטא הקדמון וכל המקבל את האמונה בו, ייוושע ויזכה לחיי גן עדן בעולם הבא. על פי הנצרות המערבית החטא מרחיק את החוטא מאלוהיו, ואילו על פי הנצרות המזרחית חטא הוא אי הליכה לפי תוכנית האלוהים, והוא מביע רצון להיות אלוהים.

אסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי האסלאם חטא (בערבית ذنب, דנב) הוא כל דבר העומד בניגוד לרצונו של אללה. על פי הקוראן הנפש האנושית נוטה באופן טבעי לרע. האסלאם מגדיר רמות שונות של חטאים ובהם שירכ (شرك, מילולית שיתוף), חטא האמונה ביותר מאל אחד וחראם (حرام‎, מילולית איסור).

הדת הבהאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לאסלאם, על פי הדת הבהאית האדם הוא ביסודו טוב, והאנושות נוצרה מאהבת האל. כאשר ליבו של האדם סוטה הוא אינו יכול לקבל את אהבתו של האל. על הבאהים אסור להתוודות על חטאיהם בפני אחריהם מכיוון שהמחילה היא בין האדם לאלוהיו. החטא הוא טבעי ואל לו לעצור את ההתקדמות להגשמה רוחנית.

תפיסת החטא בדתות פוליתאיסטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהינדואיזם חטא (בסנסקריט pāpa) מתאר לרוב פעולות המפרות קוד אתי או מוסרי ובכך יוצרות קארמה שלילית. בניגוד ליהדות, לנצרות ולאסלאם, החטא אינו פשע כנגד רצונו של האל אלא כנגד הדהרמה או כנגד האדם עצמו. האתיקה הבודהיסטית היא תוצאתנית בטיבה ולכן אין בבודהיזם מקבילה לחטא. בדומה גם בשינטו אין דוקטרינה של חטא, אך מעשים מסוימים יוצרים סוג של זוהמה טקסית, אשר "תנוקה" רק כדי להשקיט את נפשו של האדם ולהביא לו מזל טוב ולא כי יש פגם בלהיות "מזוהם".

תפיסת החטא באתאיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

באתאיזם נעשית הבחנה בין חטא לבין קוד התנהגות. מכיוון שחטא מקושר למערכת אמונות תאולוגית, האנטיתזה לאתאיזם, נעשה שימוש במונחים של "נכון ולא נכון" או אתי ולא אתי, כדי להימנע מהאסוציאציה למונח דתי. על פי האתאיזם הקוד המוסרי נובע מתכונות האדם ולא מחוקיו של אל כלשהו. בעוד שאסונות טבע מיוחסים לעתים על ידי אנשים מאמינים לחטאי האדם, השוללים את קיומו של אל טוענים כי ישנה נטייה אנושית לייחס תכליתיות לכל תופעה או עצם, בין אם הוא מלאכותי או טבעי כאחד וכי זו טעות לייחס תכלית כלשהי לטבע הפועל על פי חוקי המדע.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.