פטרוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פטרוס
(; בית צידה
 - 64 או 67; רומא)
Pope-peter pprubens.jpg

פטרוס
שם בשפת המקור Petrus
האפיפיור ה-1
תקופת כהונה 30 - 64 או 67 (?)
הקודם בתפקיד ראשון
הבא בתפקיד לינוס הקדוש
"צליבתו של פטרוס", ציור מאת קרוואג'ו.

פטרוס הקדוש, במקור שמעון בר-יונה (? - 29 ביוני 67 או 13 באוקטובר 64), היה אחד משנים עשר שליחיו של ישו בברית החדשה, והוא נחשב לאפיפיור הראשון. ידוע גם בשם "כיפא", המקבילה הארמית ל"פטרוס" (סלע, צור). על שמו הוקמה בזיליקת פטרוס הקדוש בקריית הוותיקן שברומא. בעולם הנוצרי ישנם מעל 700 שמות שונים הנגזרים משמו של פטרוס.‏[1]


השם פטרוס (Petrus) ניתן לו כאשר הכריז לראשונה כי ישו הוא המשיח ובנו של אלוהים. ישו ענה: "אשריך שמעון בר־יונה, כי לא בשר ודם גילה לך, אלא אבי שבשמים. וגם אני אומר לך כי אתה כיפא (ביוונית: Πετρος - פטרוס) ועל הצור (ביוונית: πετρα - פטרה) הזה אבנה את קהילתי ושער שאול לא יגברו עליה" (מתי ט“ז 19-17).

פסקה זו מופיעה בכל ספרי הבשורה, אך רק מתי מוסיף שפטרוס יקבל לידיו את "מפתחות מלכות השמים". זו הסיבה לכך שניתן לזהות ביצירות אמנות רבות זוג מפתחות בידיו של פטרוס: מפתח זהב המסמן את מלכות השמיים (פונה לעתים קרובות כלפי מעלה) ומפתח ברזל או כסף המייצג את מלכות הארץ (ומצביע מטה). מאפיין בולט נוסף של פטרוס, המופיע ביצירות אמנות רבות, הוא זקנו האפור.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערכים בנצרות
נצרות
P christ2.png
פורטל נצרות
מושגים בנצרות
השילוש הקדוש:
האל האבישורוח הקודש

מקורם של מרבית הפרטים הידועים על פטרוס הוא בברית החדשה. שמעון בר-יונה, דייג יהודי, יליד בית צידה, הצטרף לישו לאחר שפגש בו בעת שדג בכנרת עם אחיו, אנדריאס (מתי ד:18-22; מרקוס א: 16-20; לוקאס ה:1-10; יוחנן א:40-42).

ספרי הבשורה מתארים את ישו מרפא את חמותו של שמעון, בביתם אשר בכפר נחום (מתי ח:14-17; מרקוס א:29-31; לוקס ד:38-41). מכך ניתן להסיק ששמעון היה נשוי, אף כי שמה של אשתו אינו מוזכר בספרי הבשורה. על פי מסורות מסוימות, אף היה אב לבת.

ספרי הבשורה מציינים שישו צפה מראש שפטרוס יתכחש להיכרותו עמו לאחר שייעצר. על פי הבשורה על פי מתי, בסעודה האחרונה, חזה ישו כי "כלכם תכשלו בגללי הלילה". פטרוס ענה לו: "אם הכול יכשלו בגללך, אני לעולם לא אכשל!". ישו ענה, "אמן אומר אני לך כי בלילה הזה, בטרם יקרא התרנגול, שלוש פעמים תתכחש לי". לאחר מעצרו של ישו, פטרוס אכן התכחש להכרותו עמו, על מנת שלא ייעצר אף הוא. כאשר שמע את קריאת התרנגול, נזכר בדבריו של ישו, התחרט ו"בכה בכי מר". (מתי כ"ו:31-35, 69-75; מרקוס י"ד:26-31, 66-72; לוקאס כ"ב:31-34, 54-62; יוחנן י"ח:15-18, 25-27.)

מחבר הספר "מעשי השליחים" תיאר את פטרוס כדמות חשובה בימיה הראשונים של הנצרות, שני רק לפאולוס. פטרוס הנהיג את בחירת מחליפו של יהודה איש־קריות (1:15); הוא נשפט פעמיים, עם יוחנן, על ידי הסנהדרין (4:7-22; 5:18-22); הוא נסע למסע הטפה בלוד, יפו וקיסריה (9:32-10:2); והוא נכח באספת ירושלים, שם טען פאולוס למען המרת דתם של הלא־יהודים.

ניתן ללמוד מכתביה הקדומים של הנצרות כי פטרוס היה אחד מחבריה החשובים ואף המובילים של הכנסייה הקדומה. ניתן להבין ממרבית הבשורות כי פטרוס היה התלמיד המועדף על ישו. מאחר שאין בבשורה על פי מתי כל איזכור לפטרוס לאחר בגידתו, יש חוקרים הטוענים כי מתי ראה בפטרוס כופר.

לאחר שמחברו של "מעשי השליחים" הפנה את תשומת לבו מפטרוס למעשיו של פאולוס, נעלמו עקבותיו של פטרוס. ברור למדי שהוא חי באנטיוכיה לתקופת מה, שם לא רק פגש בפאולוס (אגרת שאול אל הגלטים, 2:11), אלא גם נתמנה לבישוף העיר, ולפיכך לפטריארך של אנטיוכיה. יש חוקרים המפרשים את אזכורו של פטרוס באיגרת הראשונה אל הקורינתים 1:12 כהוכחה לכך שפטרוס ביקר בקורינתוס.

ע"פ המסורת הנוצרית, הפך לבישוף הראשון של רומא ולאפיפיור הראשון. בשנת 67 לספירה נתפס על ידי הרומאים ונצלב. לפי המסופר, הוא נצלב הפוך. לכן הצלב ההפוך כיום נקרא "צלב פטרוס".

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הברית החדשה כוללת שתי איגרות שנכתבו על ידי פטרוס, האגרת הראשונה לפטרוס, והאגרת השנייה לפטרוס. ישנם כמה כתבים, אשר מעוררים ספקות על זה שפטרוס הוא מחברם, או שנכתבו על פטרוס. הם כוללים:

הכנסייה הקתולית ופטרוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטרוס נחשב הבישוף הראשון של אנטיוכיה, ומאוחר יותר הבישוף של רומא, לכן נחשב גם האפיפיור הראשון. באותה עת האפיפיור היה רק ראש הקהילה הנוצרית, וכיום הקהילה גדלה לדת שלמה. לכן האפיפיורים נחשבים ליורשיו של פטרוס, ולהם את סמכויותיו וזכויותיו. הם עונדים את טבעת הדייג, שמציינת את פטרוס כדמות הצדיק הדייג בעל המפתחות למלכות השמיים, שקיבל מישו. לכן המפתחות הם עד היום הסמל לסמכויותיו של האפיפיור. בזיליקת פטרוס הקדוש נבנתה בנקודה שבה נצלב. תחת המזבח העיקרי ישנו עוד מזבח המוקדש לפטרוס.

מקום קבורתו של פטרוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחפירות הארכאולוגיות האחרונות שנעשו ברומא נתגלה חדר קבורה שבו היה קבור שלד אחד, אך ללא רגליו. ישנם ארכאולוגים המשערים שהשלד הוא שלדו של פטרוס, מכיוון שהתקופה המשוערכת לקבר היא בין שנת 60 לשנת 70 לספירה, והמקום הוא בזיליקת פטרוס הקדוש. על פי גרסה זו, במטרה להביא את הגופה לקבורה במהירות מחשש שתאבד, נכרתו רגליו של הקדוש הנצרי שנצלב הפוך. והעובדה הקובעת היא שהייתה בקבר רצועת טיח שיש עליו חריטה יוונית שבה כתוב "PETROS ENI", כלומר: "פטרוס נמצא שם". עם זאת כנסיות רבות ברחבי העולם (איטליה, צרפת, גרמניה, ארצות הברית, ישראל ואפילו ניתן לרכוש חלקי גופה ב-E-Bay) טוענות כי ברשותן חלקי גופה של פטרוס, כמו למשל כנסיית הלטראן ברומא, מקום מושב האפיפיורות במשך מאות שנים טוענת כי ברשותה גולגולת של פטרוס שממוקמת שם למעלה מ-1000 שנה. בשנת 1953 נתגלה בהר הזיתים בית קברות עתיק, על ידי הארכיאולוג בלרמינו בגאטי עם גלוסקמאות רבות הנושאות סמלים ושמות של נוצרים קדומים. באחת הגלוסקמאות מצוין שמו העברי של פטרוס: "שמעון בר יונה". גלוסקמה זו נמצאת היום בכנסיית ההלקאה בירושלים.

פטרוס במקורות יהודיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל של פטרוס הקדוש בכנסיית סנט פטרוס בטבריה

המקור היהודי הקדום הידוע המתייחס לפטרוס הוא ספר חסידים, שם‏[2] מכונה פטרוס "צדיק שטעו אחריו רבים ומצוה לכנותו 'פטר חמור'".
יחס דומה מוצאים בספרי מדרשים שונים, שם מתואר שמעון כיפא כשליח של חז"ל לנתק את הנצרות מהיהדות. לפי אותם מדרשים, בראשית הנצרות חז"ל ראו צורך לנתק את יהדות מהנצרות ולשם כך גייסו את שמעון כיפא. חכמי אותו דור לקחו אותו לבית המקדש ושם נשבעו לו שהם מקבלים עליהם את כל העוונות שהוא יעשה. לפי אותה מסורת, שמעון כיפא קיבל את השליחות ועמד בה בהצלחה: הוא הרחיק את היהדות מהנצרות (למשל, העביר את יום המנוחה מיום שבת ליום ראשון), והציל יהודים מאלימות, למשל בקובעו את הקביעה שכאשר נוצרי מוכה על ידי יהודי עליו להפנות את הלחי השנייה.

ויאמר להם שמעון כיפא: ... ועתה הוא (ישו) מזהירכם ומצווה לכם: - שלא תעשו עוד רעה לשום יהודי - ואם יאמר יהודי לנוצרי לך עמי פרסה ילך עמו שתי פרסאות, - ואם יכנו יהודי על הלחי השמאל יטה לו גם הלחי הימין כדי שיאכלו שכרם בעוה"ז ובעולם הבא יהיו נדונים בגיהנום, - ואם תעשו כך תזכו לשבת עמו במחיצתו,

והנה הוא מצווה עליכם: שלא תחוגו את חג המצות אך תחוגו את יום מיתתו, ובמקום חג השבועות תחוגו ארבעים יום משנסקל ועלה לרקיע אחר כך, ובמקום חג הסוכות תחוגו יום לידתו וביום השמיני ללידתו תחוגו היום אשר נמול בו.‏[3]

לפי אותן מסורות, השם "כיפא" (סלע) הגיע מכך ששמעון כיפא התבודד על סלע ברומא, שם כתב פיוטים ושלח אותם לחכמי ישראל שבאותו דור.
יש המונים בין פיוטים אלו את נשמת כל חי ואת הפיוט אתה כוננת הנאמר ביום הכיפורים.
עם זאת, ישנם ששללו בתוקף טענות אלו, ביניהם המחזור ויטרי שכתב ש"כל האומר דבר זה, כשיבנה בית המקדש יביא חטאת שמנה".

בספר תולדות ישו, מתואר פטרוס כדמות חיובית מבחינת היהודים.

כמו כן, יש המזהים אותו עם החכם בן פטורא,[דרוש מקור] המוכר ממאמרו בתלמוד "שנים שהיו מהלכין בדרך וביד אחד מהן קיתון של מים, אם שותין שניהם - מתים, ואם שותה אחד מהן - מגיע לישוב. דרש בן פטורא: מוטב שישתו שניהם וימותו, ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו. עד שבא ר' עקיבא ולימד: "וחי אחיך עמך", חייך קודמים לחיי חבירך." (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא סב א)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
-
אפיפיור
(רשימה)
הבא:
לינוס