עבדות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עבדות או שעבוד הנו מונח המציין משטר עבודה המאופיין בבעלות ושליטה רבה של אדם על אדם אחר שנחשב לרכושו. בעבדות האדם המשועבד איננו חופשי ובן חורין לקבוע את התנהלותו וסדר היום שלו, ואדונו הוא שקובע בעבורו את כל או רוב סגנון חייו ודרכי התנהלותו.
תוכן עניינים |
[עריכה] כללי
מושא העבדות מכונה עבד. העבד מקבל את מזונו וצרכיו האחרים מידי אדונו, ועליו לבצע כל עבודה שתידרש ממנו. פירותיה של עבודה זו יהיו לאדון.
העבד שונה מהצמית הפיאודלי. שעבוד הצמית לאדונו מתבטא בתשלום מס, והוא אחראי לאספקת צרכיו. העבד, לעומת זאת, נטול כל בעלות על תוצרי מלאכתו, ואף את צורכי הקיום המינימליים שלו אין הוא משיג בעבודתו, אלא כלחם חסד מבעליו.
סעיף ד' של ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם אוסר על קיום עבדות, שעבוד בני אדם, וסחר בעבדים. העבדות הוצאה מחוץ לחוק בכל מדינות העולם, אך בפועל מתקיימות גם כיום צורות של עבדות, שקורבנותיהן הן בעיקר ילדים ונשים, בכמה ממדינות העולם השלישי.
העבדים בהיסטוריה היו בדרך כלל ממוצא גזעי, אתני או דתי השונה מזה של משעבדיהם. תקופת עבדותם החלה בחטיפה או בנפילה בשבי במלחמה. סיבות לעבדותם של אנשים לבני עמם היו בדרך כלל הרשעה בפשע או חוסר יכולת לפרוע חוב. לעתים נאסף תינוק נטוש לבית משפחה שגידלה אותו כעבד. ילדיהם של עבדים נעשו לרוב לעבדים בעצמם.
[עריכה] עבד מול שכיר
השכיר, כמו העבד, עושה מה שהאדון/מעסיק מבקש. העבד מקבל פקודות ומבצע אותן, והעובד מקבל הנחיות ומבצע אותן. את תוצר העבודה העבד והשכיר אינם מקבלים, אלא האדון/מעסיק. בזה מסתיים הדמיון בין עבד לבין שכיר, משום שעבד נותן את עבודתו לאדון נגד רצונו - העבדות נכפתה עליו, ואילו השכיר עושה זאת מרצונו, משום שהוא חפץ בשכר שהוא מקבל בתמורה לעבודה.
העבד מצוי בשליטת האדון גם מעבר לשעות עבודתו. האדון הוא שקובע לו את צורת המגורים, התזונה וכו'. המעסיק "משוחרר" ממחויבות זו, ולכן בידי השכיר אוטונומיה בחייו מחוץ לעבודתו (לעומת זאת - חייו בזמן עבודתו נקבעים במידה רבה על ידי המעסיק).
השכיר שותף פעיל בבחירת המעסיק, ומדובר בהסכם דו-צדדי - הוא יכול להתפטר ולהחליף מעסיקים לפי הכרעתו. לעומת זאת, העבד אינו בוחר את אדונו ואינו יכול "להתפטר" (כלומר, הוא עשוי למרוד, אך כל עוד הוא לא עושה זאת המצב נשאר בעינו), וההכרעה הפעילה בדבר עתידו נתונה לאדון בלבד.
[עריכה] עבדות ביוון וברומא
 |
ערך מורחב – עבדות ביוון העתיקה, עבדות ברומא העתיקה |
מקורות העבדות ברומא הקדומה לא היו שונים מאלה שבכל מקום אחר. דיו כריזוסטומוס ידע כי אפשר היה לקבל עבדים בירושה או כמתנה; היה אפשר לקנות שבויי מלחמה; כן אפשר היה לקנות ילדים עזובים או חטופים או את קורבנותיהם של שודדי ים. חטיפת בני אדם בידי שודדי ים היה נוהג עתיק יומין. לחופי הים השחור חיו שבטים שעיקר פרנסתם היה על שוד ימי. והמלכה טאוטה הסבירה לשליחי רומא כי משלח יד זה מעוגן היטב במסורת של השבטים האיליריים. ודאי היו גם עבדים שנולדו בבתי אדוניהם וגודלו שם. אחרים הגיעו לעבדות בגין אי פרעון חוב או כעונש על מעשי פשע שעשו.
הפילוסופים הגדולים של יוון לא מצאו פסול בעבדות. אריסטו הכריז כי יש ברברים, הראויים לעבדות "מטבעם". ברומא היו העבדים נטולי כל זכויות. ניתן היה לענותם ולהורגם על פי גחמות האדון. היו בין האדונים שניצלו זאת ונהגו באכזריות רבה. על אחד מהסנאטורים מסופר שהיה משליך לאקווריום מלא בדגים טורפים עבדים שהתרשלו והפילו כלי חרס. על פי נוהג עתיק, הריגתו של אדון בידי עבדו הביאה להמתת כל העבדים שבבית, גם החפים מפשע שבהם.
לעבדים ביוון וברומא היה, עם זאת, סיכוי להשתחרר. כמשוחררים הוטלו עליהם מגבלות מסוימות, ואף על פי כן הצליחו להגיע לעתים לעמדות גבוהות בחברה.
במכרות שועבדו העבדים בתנאים קשים מנשוא:
- "הם מכלים את גופם בחפירות מתחת לפני האדמה, ביום ובלילה, ומתים במספרים רבים בשל הסבל הקיצוני שבו עליהם לעמוד. אין הם זוכים להפסקה בעבודתם או למנוחה, ועליהם לסבול את מלקות המשגיחים ולעמוד בקשיים הנוראיים ביותר, וכך לעמוד בחייהם האומללים" (דיודורוס)
רוב הגלדיאטורים היו עבדים. אחד מהם, ספרטקוס אסף סביבו חבורת עבדים, הצליח לקרוא תיגר על צבאות רומא ולהטיל עליה אימה במשך כמה שנים. בסופו של דבר הובס בידי המצביא הרומי קראסוס. שבויי המלחמה הוקעו על צלבים לאורך הדרך עד רומא.
גם עליית הנצרות לא ערערה את מוסד העבדות, ונראה שהמעבר מעבדות לצמיתות בימי הביניים נבע ממניעים כלכליים ולא מוסריים. אוגוסטינוס כתב כי עבדות היא שלילית, אך היא בין העונשים הנובעים מהחטא הקדמון.
העבדות מעולם לא תפסה מקום עיקרי באירופה בעת החדשה, ובתחילת המאה ה-19 נאסרה בפועל בידי המדינות הגדולות ביבשת.
[עריכה] עבדות באפריקה
בעת העתיקה העבדות הייתה נפוצה גם באפריקה, כמו גם במקומות אחרים בעולם. עם התפשטות האסלאם לאפריקה, פעלו סוחרי עבדים ערבים מוסלמים לאספקת עבדים ממזרח אפריקה לחצי האי ערב וליתר ארצות האסלאם. שודדי ים מצפון אפריקה חטפו גם אירופאים רבים לעבדות בתקופת האימפריה העות'מאנית. באפריקה התקיים גם סחר עבדים פנימי, ועבדים שועבדו גם בידי שחורים.
באפריקה, כנראה יותר מאשר בכל יבשת אחרת, נמשכת עבדות גם כיום. בסודאן היא קשורה למלחמת האזרחים המתמשכת שם. במאוריטניה היא הוצאה מחוץ לחוק רק ב-1981, אך כנראה לא נפסקה כליל. בבנין ובניגריה קיים סחר בילדים.
[עריכה] עבדות באמריקה
עם כיבוש יבשת אמריקה, נעשה ניסיון בידי הכובשים לרתום את האינדיאנים לעבדות, אך אלו מתו בהמוניהם במחלות, והתבררו כלא כשירים לשעבוד. בנוסף, הם זכו להגנת הכתר הספרדי והכנסייה. במקומם שימשה אפריקה כמאגר עבדים עבור העולם החדש, אשר דרישתו הגבוהה לעבדים הביאה לעלייה משמעותית בסחר ולפגיעה במרקם החברתי במקומות רבים במערב אפריקה. העבדים היו נחטפים בידי סוחרים מקומיים או על ידי בני שבטים יריבים, ולעתים נמכרו גם בידי בני משפחתם. עבור שבטים שחורים רבים הייתה אספקת העבדים דרך פרנסה עיקרית. בסופו של דבר הגיעו הנמכרים לעבדות לסוחרי עבדים אירופאיים, בעיקר מאנגליה ומפורטוגל, והובלו בספינות בתנאים בלתי אנושיים, בעיקר לאיים הקריביים ולברזיל, שם נמכרו תמורת זהב או סחורות. בשלבים מאוחרים יותר של סחר העבדים נשלט הסחר בידי ברזילאים והולנדים. מעריכים שלמעלה מ-12.5 מיליון עבדים הובלו לאמריקה, וכ-15% מהם נספו במסע.
עבדות הייתה נפוצה בארצות הקריביים ובאמריקה הדרומית. לעבדים הייתה חשיבות רבה בכלכלת ברזיל, שבה עבדו במטעי הסוכר והקפה בתנאים קשים. העבדות בארצות הברית הייתה, מבחינה היקפה, קטנה יחסית לארצות אחרות ביבשת אמריקה.
על פי מסד הנתונים על סחר העבדים הטרנס אטלנטי, התחלקו העבדים שהובאו מאפריקה בין החלקים השונים באמריקה כדלקמן:
אפריקאים שעזבו את חופי היבשת במסגרת סחר העבדים הטרנס אטלנטי לעבדות בתקופה שבין 1501 ו-1866
| תקופה | אירופה | צפון אמריקה | הקאריביים הבריטיים | הקאריביים הצרפתיים | אמריקה ההולנדית | איים דניים | אמריקה הספרדית | ברזיל | אפריקה | סה"כ |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| המאה ה-16 | 903 | 0 | 0 | 0 | 0 | 0 | 241,917 | 34,686 | 0 | 277,506 |
| המאה ה-17 | 3,639 | 19,956 | 405,117 | 50,356 | 145,980 | 22,610 | 313,301 | 910,361 | 4,312 | 1,875,631 |
| המאה ה-18 | 6,256 | 358,845 | 2,139,819 | 1,178,518 | 339,559 | 81,801 | 175,438 | 2,210,931 | 3,451 | 6,494,619 |
| המאה ה-19 | 0 | 93,581 | 218,475 | 99,549 | 28,654 | 25,455 | 860,589 | 2,376,141 | 171,137 | 3,873,580 |
| סה"כ | 10,798 | 472,381 | 2,763,411 | 1,328,422 | 514,192 | 129,867 | 1,591,245 | 5,532,118 | 178,901 | 12,521,336 |
כאמור, כ-15% מהעבדים לא שרדו את המסע הכרוך בחציית האוקיינוס האטלנטי. על פי המחקר, בסה"כ הגיעו לאמריקה 10,702,656 עבדים, או 85.48% מהיוצאים לדרך. למעלה ממחצית העבדים הגיעו לנמלי היעד בברזיל ואילו בריטים היו הקבוצה הגדולה ביותר המעורבת בארגון ומימון הסחר, והיוו כשליש מנפחו הכולל.
ב-1807, לאחר מאבק פוליטי ממושך, נחקק בבריטניה חוק האוסר על סחר עבדים, אם כי הותרה עדיין בעלות על עבדים. בעשורים שלאחר חקיקתו יצאה בריטניה, באמצעות הצי הבריטי החזק, למאבק בסחר העבדים הטרנס אטלנטי. ב-1833 נאסרה העבדות במושבות האימפריה הבריטית (בעיקר נגע הדבר למטעי הסוכר באיים הקריביים), ובריטניה החלה ללחוץ על מדינות אחרות לבטלה כליל.
בעשורים הראשונים של המאה ה-19 הסתיימה העבדות ברוב חלקי יבשת אמריקה, בין היתר בעקבות הלחץ הבריטי. עבדות בארצות הברית נאסרה בחוקה בשנת 1865, בעקבות מלחמת האזרחים האמריקנית. ביטול העבדות היה, בדרך כלל, הדרגתי: ראשית נאסר סחר העבדים הטרנס אטלנטי; לאחר מכן הוחל חוק הרחם החופשי, שהעניק לילדי העבדים את חירותם, ולבסוף בוטלה העבדות סופית, תוך פיצוי בעלי העבדים על אובדנם. כך, למשל, היה תהליך ביטול העבדות בברזיל. שתי המדינות שהיו אחרונות לבטל את העבדות באמריקות היו קובה (1886) וברזיל (1888). מרד העבדים המפורסם שאירע בסנטו דומינגו הצרפתית (האיטי של היום) בסוף המאה ה-18 ומלחמת האזרחים בארצות הברית הם שני המקרים היחידים בהם הסתיימה העבדות בשפיכות דמים, ולא בהסדר כלשהו. לאחר ביטול העבדות בארצות הברית, העבדים-לשעבר הפכו לאזרחי המדינה, אם כי הם קופחו באופן משמעותי לעומת הלבנים. רק כעבור זמן רב זכו צאצאי העבדים לשוויון זכויות מלא והחלו להשתלב בהדרגה בחברה האמריקנית.
[עריכה] עבדות ביהדות
|
|
ערך מורחב – עבד עברי |
|
|
ערך מורחב – עבד כנעני |
[עריכה] בהלכה
במשפט העברי נעשית הבחנה בין עבד עברי, שהסיבה לעבדותו היא חוסר יכולת תשלום על גניבה או מכירה עצמית, לבין עבד לא יהודי, המכונה עבד כנעני. תנאיו של העבד העברי הם טובים יותר, ועבדותו לא נמשכת יותר משש שנים [1], אלא אם הוא מתעקש להישאר בעבדותו והופך ל"עבד נרצע". [2] האדון צריך להתייחס אליו כאל שכיר, ובזמן שחרורו מחויב להעניק לו מענק שחרור. [3]
לעומת זאת, עבדות העבד הכנעני אינה מוגבלת בזמן, ולמעשה, חל איסור דתי לשחרר אותו - "לעולם בהם תעבודו"[4]. עם זאת, פגיעה פיזית של אדוניו בו יכולה להיות עילה לשחרורו, אם הוא מאבד בעטיה "שן ועין" או אחד מראשי אברים. [5] הריגתו, אם לא נבעה מהענשה הנחשבת לסבירה, מחייבת את האדון בדין מוות (במקרא - "נקום ינקם"). [6] ציווי הומני ויוצא דופן באותה תקופה המובא בתורה הוא: "לא תסגיר עבד אל אדונו". על פי המשפט העברי, הופך העבד הכנעני למעין יהודי למחצה, המחויב בחלק מהמצוות ("כאשה") ונימול. אם השתחרר היה נהפך ליהודי לכל דבר.
מי שחוטף את חברו ומוכרו לעבד דינו: מוות. "גונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת"[7]
[עריכה] בהיסטוריה
על פי ספר ירמיהו[8], עולה כי צדקיהו מלך יהודה יזם בירושלים ברית המונית לשחרור המוני של העבדים והשפחות העבריים בעיר, אך לאחר ביצוע השחרור התחרטו שרי יהודה, וחזרו וכבשו את העבדים ששחררו בכפיה ובכוח. דבר שעורר עליהם את קיצפו של הנביא: "לָכֵן כֹּה אָמַר ה': אַתֶּם לֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְאָחִיו וְאִישׁ לְרֵעֵהוּ, הִנְנִי קֹרֵא לָכֶם דְּרוֹר, נְאֻם ה', אֶל הַחֶרֶב אֶל הַדֶּבֶר וְאֶל הָרָעָב וְנָתַתִּי אֶתְכֶם לְזַוֲעָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ" (ירמיה לד, י"ז)
יהודים רבים שועבדו לאימפריה הרומית לאחר דיכוי המרד הגדול ומרד בר כוכבא, ונאמר במקורות שעקב ריבוי העבדים היהודים ירד מחיר העבדים בכל האימפריה[9].
[עריכה] עבדות באסלאם
|
|
ערך מורחב – עבדות באסלאם |
עבדים בארצות האסלאם בדרך כלל הועסקו בעבודות בית. נתנה העדפה לשפחות נקבות, שיכולות היו לשמש גם כפילגשים. העבדים הובאו לארצות האסלאם מאפריקה על ידי סוחרים מוסלמים. כך למשל, חלק מהעבדים הובאו מסודאן לארץ ישראל והתערו במהלך הדורות בקרב ערביי ארץ ישראל- הם החלו לדבר בערבית, לתת לילדיהם שמות ערביים, וגם קיבלו על עצמם את הדת המוסלמית. בכתבים המוסלמיים יש גינוי לשעבודם של מוסלמים בידי מוסלמים, אך המרת דת לא הבטיחה לעבד את חירותו.
מוסד חשוב של עבדים באסלאם היו הממלוכים. מדובר בעבדות כחיילים. הם הובאו כילדים מהערבה האירואסייתית, אוסלמו ועבדו בשירות הח'ליף. לאחר מכן הם השתלטו על מצרים והפכו מעבדים לשליטים.
במאות ה-13-16 השתמשה האימפריה המוסלמית בשיטה דומה של מס-אדם על נוצרים הקרוי דבשירמה, ואנשיו היו שייכים לצבא עבדים נאמן שעבר חינוך מחדש.
במאות ה-15-19, במקביל לסחר העבדים שהתפתח בין מערב אפריקה לאמריקה, התפתח סחר עבדים שחורים ממרכז אפריקה ומזרחה לחצי האי ערב. לפי ההערכות, היה היקף הסחר מיליוני עבדים במהלך התקופה.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- קרול לאסר, ניצחונה של הסנטימנטליות: נשים פעילות נגד העבדות משני עברי האוקיינוס, זמנים 107, קיץ 2009
- דבר המערכת, זמנים 107, קיץ 2009
