משתמשת:נטע/ג'ון פן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ג'ון פן (15 ביוני 1917 - 10 בדצמבר 2010) היה כימאי אמריקאי שחלק ב-2002 את פרס הנובל לכימיה על עבודותיו עם קויצ'י טנקה בנושא של כימיה אנליטית, וספציפית על עבודותיו על ספקטרומטר מסה.

עבודותיו של פן היו בנושא של יוניזציה באמצעות יינון אלקטרוספריי (Electrospray ionization), שיטה שנפוצה היום בספקטרומטר מסה העוקב לכרומטוגרפיה נוזלית. הוא סיים את הקריירה שלו עם מעל 100 פרסומים.

מחקריו של פן בנושא של יינון אלקטרוספריי הסתיימו בתביעה מול אוניברסיטת ייל, אותה הפסיד, בנוגע לחשיבות של השיטה. האוניברסיטה טענה שהוא הטעה אותה בנוגע לפוטנציאל של השיטה, טענה שבית המשפט מצא כנכנה ופסק שעליו לשלם לאוניברסיטה 500,000$ על הוצאות משפטיות ועוד 545,000$ על הנזקים. התוצאה ריצתה את האוניברסיטה, אולם גרמה לפולמוס ציבורי בעקבות היחס של האוניברסיטה לזוכה פרס נובל עם היסטוריה ארוכה כל כך באוניברסיטה.

ילדותו ונעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פן נולד בניו יורק ובתקופת השפל הגדול משפחתו עברה לקנטקי. את לימודי התואר הראשון שלו סיים בקולג' בראה (Berea College), שבקנטקי. הוא קיבל הצעות להיות עוזר מחקר באוניברסיטת נורת'ווסטרן ובאוניברסיטת ייל. הוא עבר לייל, וב-1940 סיים את הדוקטורט שלו בכימיה פיזיקלית.

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודתו הראשונה לאחר לימודיו הייתה במונסנטו, שם ייצר את PCB, ששימשו ליישומים רבים בתעשייה, בעיקר באלקטרוניקה כחומרי בידוד. ב-1943 התפטר מהחברה, הוא עבד זמן קצר בחברת כימיקלים קטנה, ושנה לאחר מכן הצטרף לחברת סטרטאפ שם עבד במחקר ופיתוח. ב-1949 הוא פירסם את המאמר הראשון שלו, על עבודתו בחברת הסטרטאפ.

ב-1952 ניהל את מיזם SQUID, מיזם שמטרתו הייתה לפתח ולשפר את מנועי הסילון והמנועים הרקטיים הקיימים. באותה תקופה החל לפתח קרן שמקורה אטומי. ב-1959 עבר לאוניברסיטת פרינסטון ושימש שם כפרופסור למדעי האוויר. ב-1967 חזר לאקדמיה לייל, וב-1987 נאלץ לפרוש לגמלאות מהאוניברסיטה.

רק לאחר פרישתו לגמלאות, בשנות השבעים לחייו, פירסם פן את מאמרו הראשון בנושא של יינון אלקטרוספריי, מחקרים שהובילו בסופו של דבר לקבלת פרס הנובל שלו. ב-1989 אוניברסיטת ייל התעניינה לגבי הפוטנציאל של השיטה, והוא המעיט בערכה. פן כתב פטנט על השיטה בעצמו, ומכר זכויות לשימוש בשיטה בעזרת חברה שהייתה בבעלותו באופן חלקי. ב-1993 חברה פנתה לייל במטרה לבקש רישיון שימוש לשיטה, ואז גילו באוניברסיטה כי פן אוחז בזכויות על הפטנט. פן טען שהמחקר הסתיים לאחר הפרישה הכפויה מהאוניברסיטה, וכיוון שהיא לא דורשת זכויות על מה שלא נעשה באוניברסיטה, הוא הבעלים של הפטנט. ב-1996 הוא הגיש תביעה על הפטנט וייל הגישו תביעת נגד. בשנת 2001, קיבלה השיטה קפיצה בשימוש בה בעקבות פריחת התחום של הפרוטאומיקה. השיטה מאפשרת קבלת מידע מדויק לגבי כמויות גדולות של מאקרומולקולות בתוך תערובת של מולקולות. השיטה מבוססת על הכנסה של חנקן גזי מחומם לחומצרים שנמצאים במצב נוזלי ובעקבות כך המצע הנוזלי הופך לטיפות קטנות שמתאדות תחת ואקום. התוצאה היא יינון של החומרים, לעתים בכמה מטענים. התוצאה היא שינוי של היחס בין המטען ליחס, ויכולת זיהוי טובה יותר של המסה בספקטרומטר מסה. ב-2005 הפסיד בתביעה של אוניבריטת ייל על הפטנט של יינון אלקטרוספריי. לאחר הפסדו, עבר לאוניברסיטת וירג'יניה לרפואה ציבורית (Virginia Commonwealth University).

פרסים והוקרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2002 זכה פן יחד עם קורט וורטריך וקויצ'י טנקה בפרס נובל לכימיה על "פיתוח שיטות לזיהוי ולניתוח מבנה של מאקרומולקולות ביולוגיות.". טנקה ופן חלקו מחצית מהפרס על פיתוח שיטות יינון לספקטרומטר מסה, וורטריך קיבל את החצי האחר על פיתוח תהודה מגנטית גרעינית.

נוסף לפרס הנובל, הוענקו לפן פרסים נוספים על עבודותיו. בין היתר, האגודה האמריקנית לכימיה העניקה לו בשנת 2000 את מדליית תומסון (Thomson Medal). כמו כן, הוא נבחר לחבר באגודה האמריקנית לכימיה, באגודה האמריקנית לספקטרומטר מסה, באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים ובאקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]