משתמשת:Sayagbe/קריאת ההלל - מן המצר קראתי יה

מן המצר קראתי יה (תהלים פרק קיח)

"מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַּמֶּרְחָב יָהּ" פסוק זה מתהלים (קיח, ה) המוזכר ומושר בתפילת ההלל טומן בחובו שני רעיונות יסודיים ועמוקים הנמצאים בלב כל מאמין: גם במקומות היותר חשוכים ניתן להתפלל ולצפות לישועה. הצער במזמור זה נמשל לשיבתו של אדם במקום צר (צרה וצוקה) שאינו יכול להתנועע ולעשות כרצונו, וההצלה שלו מופיעה כמהפך כאשר יושב במקום רחב ומרווח.

כללי

פסוקים אלו הם חלק מההלל הנאמר בראשי חודשים ובחגים. הם לקוחים ממזמור התהלים האחרון הנאמר במסגרת תפילת ההלל, מזמור קי"ח.

לאחר שבפסוקים הקודמים קורא המשורר ארבע קריאות הודיה לה' על טובו ועל חסדו, מספר המשורר על מה הוא מודה, ומתאר את המהפך שחל בחייו – מן המיצר אל המרחב, מהפך שקריאתו אל ה' היא שחוללה אותו.

בעקבות מה שארע לו עם היוושעותו מחזק המשורר את אמונתו: מצד אחד הוא מדגיש את חסינותו בפני נזק ופגיעה של אדם, כאשר ה' עמו, ומצד שני, הוא יודע כי שום אדם, ואפילו אדם חשוב הוא, לא יוכל להעניק לו חסות שתשווה לזו שמעניק לו ה'.

קולו שלו כמי שחווה ייסורים עולה בעת שהוא אומר - יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָהּ וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי...

אנו מאמינים שלעתים המצר והצרה עצמם נהפכים בחסדי ה' למרחב ולישועה. לדוגמה, ים סוף שאיים על חיי עם ישראל והוא בעצמו נהפך לכלי מחזיק ברכה שדרכו ניצל עם ישראל ועל ידו באו המצרים על עונשם.

על פי רוב המפרשים פסוק זה שבתהלים מתאר מציאות שאדם נכנס למצוקה וזוכה לישועה, כדוגמת מלחמת דוד מול גולית.

פירושים נוספים

אברהם יצחק הכהן קוק

מרן הרב קוק זצ"ל מציע להתבונן בפסוק זה באור חדש, מפתיע ונועז. על פי פירוש הרב, האדם הוא שמביא את עצמו למציאות של "מצר" כחלק מהקריאה לה' ודווקא היכולת הזו תגלה גם אפשרות עליונה יותר של מרחב.

לראייתו ישנם בעולמנו שלושה כוחות בחיינו הנמצאים במאבק. כוחות אלה הם שלושה מחנות רעיוניים אשר פעלו בימים אלו: המחנה הדתי הנושא את "דגל הקודש" והוא בעד "התורה והמצווה, האמונה וכל קודש בישראל"; המחנה השני הוא המחנה הלאומי המבטא את הרצון של האומה "לחדש את חייה הלאומיים, אחרי שהיו זמן רב עלומים בקרבה מתגרת ידה של הגלות המרה"; המחנה השלישי הוא המחנה הליברלי המבטא את רוח ההשכלה. כל מחנה היה יריב אידאולוגי מר למחנות האחרים והמחלוקות ביניהם איימו ממש לשסע את הציבור היהודי. משנתו של הרב, אינה בעד מחנה מסוים אלא בעד שלושת המחנות כולם, שהרי "אלה הם שלשת התביעות העיקריות, שהחיים כולם, שלנו ושל כל אדם, באיזו צורה שהיא, מורכבים מהם". כל מחנה מבטא כוח בעל גרעין חיובי ונכון הקיים באומה הישראלית ויחדיו מהווים את רעיון "השלם" בו כל צד ומחנה מגלה חלק מהאמת האלוהית.

מלבד ההכרה היסודית הזו, נותן הרב עצה שימושית כיצד ניתן לשלב את כל הכוחות יחד. הרב כותב: "כל אחד צריך לצמצם את עצמו לפעמים כדי להניח מקום לחברו". לעתים יש על כל מחנה לצמצם מעט את עצמו, להשקיט מעט את עצמת טיעוניו כדי לאפשר לעצמו להקשיב לנקודות האמת הטמונות במחנות האחרים. להרפות מעט מההוכחות מדוע המחנה האחר טועה ולראות גם בהרפיה זו חלק ממפגש עם מידת האמת והאחדות. הבקשה "להניח מקום" גם לבעלי המחלוקת הגדולים ביותר מאפשרת יצירת מרחב ומקום חדש של מפגש ואמון. אמנם, מסביר הרב, בעולם הקודש המוחלט אין מקום לצמצום, אך בעולם הזה הדבר מחויב. אדרבה, הוא בעצמו מוביל אל הקודש. חתימת דבריו של הרב בפסוק שפתחנו בו, "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַּמֶּרְחָב יָהּ". היכולת של כל מחנה להיכנס אל המצר, היינו לצמצם מעט את עצמו, לא מתוך חולשה או בינוניות אלא דווקא מתוך בקשה לקרוא בשם ה', "קראתי יה". יכולת זו תביא לגילוי המרחב האלוהי והשלם, "ובהתהלך האדם והגוי בנתיבות הצדק המעשיים והמחשביים, הממודדים בגבולם, יבושר שלום לעלות גם כן אל האצילות הרחבה".

המזמור בשלמותו

" מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ

ה' לִי לֹא אִירָא מַה יַעֲשֶׂה לִי אָדָם

ה' לִי בְּעוֹזְרָי וַאֲנִי אֶרְאֶה בְשׂנְאָי

טוֹב לַחֲסוֹת בַּה' מִבְּטֹחַ בָּאָדָם

טוֹב לַחֲסוֹת בַּה' מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים

מן המצר קראתי יה

כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם

סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי. בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם

סַבּוּנִי כִדְבוֹרִים דֹּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוֹצִים בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם

דַּחֹה דְחִיתַנִי לִנְפֹּל וַה' עֲזָרָנִי

עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה

קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים יְמִין ה' עֹשָׂה חָיִל

יְמִין ה' רוֹמֵמָה יְמִין ה' עֹשָׂה חָיִל

לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ

יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָהּ וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי

פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק אָבֹא בָם אוֹדֶה יָהּ

זֶה הַשַּׁעַר לַה' צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ "

• להאזנה למזמור לחץ כאן

סיכום

לסיכומו של עניין, כלל הדעות והפירושים המנסים להתמודד עם פירוש המזמור, מסכימים ביניהם כי הרעיון העיקרי והחשוב ביותר בו הוא הקריאה לעזרה.

כאשר אדם נמצא בתחתית, סובל מקשיים, פיזיים או רוחניים, אינו מצליח להתמודד עם הגורל אליו הוא נקלע – הוא פונה לה' לבקשת עזרה, הצלה והתרוממות נפש.

אין האדם יכול להתמודד עם כל הקשיים שמגיעים אליו בכוחות עצמו ולעיתים הוא זקוק לעידוד.

מזמור זה בא לספק את הצורך העמוק של עזרה בנשיאת הנטל הקיומי ובנטיעת תקווה כי יש מישהו שעוזר ואין אנו מתמודדים עם הקשיים לבד.

ראו גם

• שירת ההלל
• קריאת תהלים

קישורים חיצוניים

• מכללת אורות ישראל
• מאגר הפיוטים