ראש חודש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רֹאשׁ חֹדֶש הוא היום המציין את תחילתו של החודש העברי. ראש חודש הוא היום הראשון בכל חודש עברי, ובחודשים ארוכים יותר, שיש בהם שלושים יום - גם היום האחרון נחשב ראש חודש של החודש הבא.

חשיבות ההכרזה על ראש חודש קריטית לקביעת החגים היהודיים, שכן הם תלויים בתאריך העברי, לפי החודשים העבריים.

תקיעה בחצוצרות להודעה כי קידשו את החודש.

ראש חודש בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהתנ"ך נראה שראש חודש היה נחשב יום שבתון ממלאכה, על פי הפסוק בעמוס ח': "מָתַי יַעֲבֹר הַחֹדֶשׁ וְנַשְׁבִּירָה שֶּׁבֶר, וְהַשַּׁבָּת, וְנִפְתְּחָה-בָּר?", וכן מפסוקים שבהם מופיע הצירוף של יום השבת ויום החודש כמועדים מיוחדים, כמו ביחזקאל מו: "שַׁעַר הֶחָצֵר הַפְּנִימִית... יִהְיֶה סָגוּר שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתֵחַ, וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ יִפָּתֵחַ". סימן נוסף לשביתה ממלאכה למדו הפרשנים מן הנזכר בפסוק "וַיֹּאמֶר-לוֹ יְהוֹנָתָן מָחָר חֹדֶשׁ (=ראש חודש)... וּבָאתָ אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-נִסְתַּרְתָּ שָּׁם בְּיוֹם הַמַּעֲשֶׂה" שהחודש עצמו אינו יום מעשה, ומכאן מקור למנהג שהנשים לא עושות מלאכה בראש חודש.

דבורה אושפיזאי (מחקרי חג תשנ"ח) מראה השוואות רבות בתנ"ך בין ראש חודש לשבת וטענה שזאת כיון ששבת וראש חודש הינם תלויים בטבע (ימות השבוע והחודשים) בניגוד לשאר החגים שלויים באירועים היסטוריים.

על פי המסופר בספר שמואל ניתן ללמוד כי בזמן המקרא צוין ראש החודש בשני ימים (ייתכן שמדובר בפעמים מסוימות), וכן כי בבית המלך נקראו כל בעלי המשרות לאכול לחם בחברת המלך. מן הנאמר בספר מלכים בהקשר לנביא אלישע והאישה השונמית, ראש חודש היה גם זמן ההקבלה של הנביאים‏[1].

במקרא מפורטים קורבנות מיוחדים שיש להקריב ביום ראש חודש בבית המקדש.

קביעת ראש חודש[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הלוח העברי#מעדות ראייה ללוח עברי קבוע

על פי מסכת ראש השנה, בתקופה שבה קבעו את הלוח העברי על פי ראיית מולד הירח, היה ראש חודש נקבע על ידי הסנהדרין שחקרו עדים שהעידו שראו את המולד. אם אושרה העדות היו חברי בית הדין מכריזים על קידוש החודש בקריאה "מקודש, מקודש". לאחר מכן היו מעבירים את הידיעה לכל הקהילות היהודיות על ידי הדלקת משואות בראשי ההרים. בשלב מסוים הדליקו השומרונים (כך לפי המשנה ראש השנה פרק ב משנה ז) משואות משלהם ששיבשו את העברת הידיעה, ואז קבעו שההודעה על קידוש החודש תימסר על ידי שליחים.

בימינו ראש חודש נקבע מראש על פי הלוח שקבע הלל השני. בשבת שלפני ראש חודש מכריזים בבית הכנסת על ראש החודש. יש נוהגים להתענות ביום שלפני ראש חודש, והוא נקרא יום כיפור קטן, מלבד ראש חודש טבת החל בימי החנוכה, וראש חודש תשרי (ראש השנה) שצמים חצי יום בלבד.

מעמדו של ראש חודש[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש חודש, מתוך ספר הטקסים היהודים (בגרמנית: Juedisches Ceremoniel), מהדורה שנייה משנת 1724

ישנם מקורות המעידים כי ראש החודש הוא יום רגיל אך מאידך ישנם מקורות רבים המעידים כי ראש חודש הנו מועד מיוחד. למחלוקת זו השלכות רבות בנוגע לדיני ראש החודש, העיקרית שבהן היא איסור מלאכה. את שורש השאלה ניתן לתלות בכתוב: "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם, וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם..." מצד אחד אנו רואים בפסוק זה שיש לציין את ראשי החודשים בתקיעת חצוצרות כמו במועדים, אך מאידך ניתן לדייק מפסוק זה שראשי החודשים אינם בכלל המועדים, שהרי נדרש הכתוב לציין במפורש את ראשי החודשים אחרי שכבר נקב בשם הכללי 'מועדיכם'.

בתקופת המשנה והתלמוד ראש החודש היה חג, שהרי קריאת התורה (4 קרואים, כמו בחולו של המועד) הנה אחד מהסממנים העתיקים של ראש חודש, מה גם שהיו מקריבים בבית המקדש מוסף המיוחד ליום זה. ברייתא תלמודית מנמקת את ההבדל בין הימים שבהם קוראים שלושה עולים לתורה לבין ימים שבהם מעלים ארבעה עולים כגון ראש חודש וחול המועד, בכך שבאחרונים ממילא העם בטל ממלאכה ולכן אפשר להאריך בזמן הקריאה יותר מהרגיל. מברייתא זו ניתן ללמוד שבראש חודש לא עשו מלאכה, אך אין זה אומר שראש חודש הוא חמור ממועדים אחרים אלא שהוא כמו חול המועד שאינו בין הימים הקרואים "יום טוב".

בתקופת האמוראים קבע אביי - אמנם אגב דרשה שאינה הלכתית - כי ראש החודש נקרא מועד‏[2]. ברור שהכינוי מועד כשלעצמו אינו מלמד הרבה, אבל אפשר שהדברים עולים בקנה אחד עם דברי אביי במקום אחר‏[3] לפיהם בזמן שקידשו את החודש בבית דין על פי עדים השיאו משואות גם כשבית הדין קידש את החודש בזמנו, וזאת 'משום ביטול מלאכה לעם לשני ימים' - כדי שהעם ידע שראש חודש נגמר והם מותרים בעשיית מלאכה‏[4].

מנגד, מדרש הלכה מבחין במפורש בין חול המועד האסור במלאכה לבין ראש חודש המותר במלאכה, וכך גם במקום אחר בתלמוד הבבלי כתוב שראש חודש מותר במלאכה ואף ניתן ללמוד זאת מכך שאחת הסיבות שאין אומרים הלל שלם בראש חודש היא מכיוון שראש חודש מותר במלאכה.

נראה כי אפשר ליישב את כל המקורות הנ"ל ע"פ הסבר היסטורי: כל זמן שבית המקדש היה קיים ראו את החודש כמועד שאסור לעשות בו מלאכה, אולי משום קורבנות המוספים שהקריבו במיוחד בראש החודש. בארץ ישראל איסור המלאכה הלך והצטמצם ובגולה, בבבל, שהייתה פחות מושפעת מחורבן הבית הצטמצם האיסור בקצב איטי יותר.[דרוש מקור]

חג הנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש חודש נחשב ביהדות כחגן של הנשים, ולכן נכתב בהלכה שמנהג טוב של הנשים להימנע ממלאכה‏[5]. הימנעות מסויגת ממלאכה בראש חודש נמצאת בתלמוד הירושלמי, שם מובא כי ישנו מנהג של הנשים שלא לעשות מלאכה בראש חודש. בפרקי דרבי אליעזר נאמר שמנהג זה של נשים הוא שכרן על שלא פרקו את נזמי הזהב שלהן למעשי העגל ועל כן הן עתידות להתחדש כמו ראשי חודשים.

יש שסברו שמספיק לבצע שינוי ספונטני מיום חול רגיל‏[6]. בכמה קהילות (למשל אצל יהודי גאורגיה ובכמה קהילות בצפון אפריקה ותימן) המנהג הוא שהנשים מדליקות נרות בליל ראש חודש. כיום נראה כי עדיין נשארו שרידים מאותו מנהג שלא לעשות מלאכה, ואף כיום יש נשים שנוהגות שלא לעשות מלאכה בראשי חודשים.

השקפות קבליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראש חודש נוהגים להוסיף בתפילה את ההלל. הלל נאמר על שום נס שאירע לעם ישראל במהלך ההיסטוריה, אולם בראש חודש לא היה נס. על פי המהר"ל, בראש חודש חוגגים את הנס שעתיד לבוא. החגים נחגגים על נס העבר, ולעומתם נחגג ראש חודש על הנסים העתידיים. אותו נס עתידי לפי המהר"ל, הוא הולדת הלבנה. בראש חודש הלבנה בהוולדה והיא עתידה לגדול במהלך החודש. הלבנה משולה לאור הרוחני בעולם. במהלך החודש נחשף האור הרוחני ומתגדל שמו של ה' בעולם וזהו הנס העתידי.

תפילות ראש חודש[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהגי ראש חודש מתבטאים בעיקר בשינויים בתפילה: בתפילת עמידה ובברכת המזון מוסיפים את תפילת יעלה ויבוא, ובמהלך תפילת שחרית מוסיפים הלל וקריאה בתורה. אחרי תפילת שחרית מתפללים תפילת מוסף. אין אומרים תחנון. בקהילות הספרדים יש האומרים את הפרק "ברכי נפשי" לפני תפילת ערבית של ראש חודש. התימנים נוהגים להוסיף לפני כן את הפיוט "שער הרחמים".

בשבת, בנוסף להוספות הנ"ל מוציאים ספר תורה שני ובו קורא המפטיר מפרשת פינחס את קרבנות שבת וקרבנות ראש חודש (במדבר כח, ט - טו). ההפטרה נקראת מספר ישעיה, סו א - כד. הטעם העיקרי לקריאתה הוא שבסופה מוזכר ראש חודש ושבת. במקרה שראש חודש יחול ביום ראשון הבא, אין מוציאים ספר תורה נוסף, אך קוראים את הפטרת "מחר חודש" (שמואל א' כ, יח - מב). בתפילת מוסף משנים את קדושת היום לאתה יצרת.

ערב ראש חודש[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יום כיפור קטן

יש הנוהגים לצום בכל ערב ראש חודש, ולעשות מעין "יום כיפור" ומכאן כינוי המנהג - "יום כיפור קטן". במקור אמורים לצום בראש חודש עצמו אולם מפאת העובדה שזהו יום שמחה, הנהיג רבי משה קורדובירו (מקובל צפתי, ורבו של האר"י) להתענות בערב ראש חודש.

ראש חודש אופיין כיום כפרה מהעובדה שיש להביא בו קרבן חטאת, וכן מהמדרש המובא במסכת שבועות (ט ע"ב), שבו מבקש הקב"ה לכאורה, שיביאו עליו כפרה שמיעט את הירח.

בנוסף לתענית יש הנוהגים לומר את "סדר יום כיפור קטן" המנובא בסידור וכלל קטעי תפילה ותחינה שונים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסף תבורי, לאופיו של יום ראש החודש בתקופת המשנה והתלמוד, מחקרי חג (תשמ"ח)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ אַתְּי \{אַתְּ\} הֹלֶכֶתי \{הֹלֶכֶת\} אֵלָיו הַיּוֹם לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת וַתֹּאמֶר שָׁלוֹם." (מלכים ב, ד כג)
  2. ^ בבלי שבועות י ע"א; נציין כי מן הדיון שם משתקפת ההנחה הבסיסית של הסוגיא שראש חודש דווקא לא נקרא מועד, ורק מתוך הכרח הקושיא מתרצת הסוגיה (סתמאית) שראש חודש נקרא מועד.
  3. ^ בבלי ראש השנה כג ע"א
  4. ^ כך פרשו תוספות את הדברים, אמנם רש"י פירשם על ראש השנה, וניתן לפרשם גם באופן אחר.
  5. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תי"ז.
  6. ^ בית יוסף שם.


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.