דוד וגלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "גלית" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו גלית (פירושונים).
דוד לאחר הניצחון על גלית, באיור מאת גוסטב דורה
דוד וגלית, ציור של קאראווג'ו, בערך 1599
דוד וגלית, רישום מהמאה ה-13
דוד וגוליית- ציור קיר ברחוב גוליית ,העיר העתיקה של רגנסבורג, גרמניה

בתנ"ך, סיפור דָּוִד וְגָלְיָת הוא סיפור ניצחונו של דוד המלך, בנערותו, על גָּלְיָת, ענק ממחנה הפלשתים שלחמו נגד ישראל. סיפור דוד וגָּלְיָת הפך לשם נרדף לתיאור מצב שבו בעימות בין שני צדדים מנצח הצד שלכאורה נראה חלש יותר, בזכות צדקתו, חוכמתו או אמונתו העצמית.

בסיפור זה מתגלה דוד באומץ לבו וכמנהיג שאינו חושש ללחום בחזית כשליח העם. בנוסף, מובעת אמונתו הגדולה באלוהים, ובכך שהמלחמה מוכרעת לא על ידי נשק אלא על ידי רצון האל.

הסיפור בשלמותו מובא בספר שמואל א' פרק י"ז ומסתיים בפרק י"ח.

השם גָּלְיָת קרוב לשם האנטולי Aliathes ולשם היווני Kaliades, עובדה שלא מפתיעה בהתחשב במוצאם בתרבות המיקנית של יוון (כרתים)[דרוש מקור].

הסיפור המקראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברקע ההתמודדות בין דוד לגלית עומדת המלחמה שפתחו הפלשתים נגד ישראל והיערכות הכוחות הפלשתיים מול הכוחות הישראליים אותם ארגן שאול המלך.

בשלב זה מופיע גָּלְיָת מן העיר הפלשתית גת, המתואר כענק רב עוצמה ומפחיד ביותר. גלית משמש כאיש ביניים מצד הפלשתים ומציע לישראלים לשלוח מולו לוחם ישראלי כך שתוצאות הקרב בין השניים יכתיבו את תוצאות המערכה כולה.‏[1] ההצעה גורמת לבהלה במחנה ישראל, עד שלבסוף מתנדב למשימה נער צעיר - דוד.

על פי הסיפור המקראי, דוד אשר עדיין משמש בתור רועה צאן נשלח על ידי אביו לשדה הקרב על מנת להביא ציוד לאחיו הלוחמים. בהיותו במחנה שומע דוד את אשר אומר גָּלְיָת, אך במקום להיבהל כיתר הלוחמים דוד מתרגז על חירוף שם שמים ומבקש להתנדב. שאול אוסר על דוד ללכת בשל פערי הכוחות העצומים בין השניים, אך דוד מספר לשאול על אריה ודוב שאותם הביס כשניסו לגנוב שה מהעדר, ומשכנע את שאול לשלוח אותו לקרב. דוד משוכנע שאלוהים יסייע בידו ויבטיח לו את הניצחון בקרב.

לאחר ששאול משתכנע כי ביכולת דוד לגבור על גלית, הוא נותן לו נשק ושריון, אך דוד שאינו חייל, לא מסוגל ללכת איתם, ויוצא לקראת גָּלְיָת עם מקל, קלע וחמש אבנים.

כשגָּלְיָת רואה את דוד, הוא לועג לו ומקלל אותו ואת אלוהיו. דוד משיב לגָּלְיָת ומנבא לו תבוסה. מדבריו עולה כי הוא משמש כשליחו של אלוהים, וכנציג של כל העם. גָּלְיָת ודוד רצים זה לקראת זה, ודוד מיידֶה בגלית אבן עם הקלע שלו. גָּלְיָת מתמוטט כשהאבן פוגעת בראשו, ודוד, למרבה ההשפלה, כורת את ראשו של גָּלְיָת בחרבו שלו. למראה התבוסה נמלטים הפלשתים.

דעות חוקרים מודרניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד למרבית הסיפורים בספר שמואל לא חוזר ספר דברי הימים על סיפור זה, מה עוד שבמקום אחר הריגת גָּלְיָת הפלישתי מיוחסת לאלחנן בן יערי, אחד מגיבורי דוד (שמואל ב כא, יט). לכן החוקרים נוטים לחשוב שסיפור הריגת גָּלְיָת יוחס לדוד כמיתוס גבורה רק לאחר המלכתו. לעומתם יש המקבלים את הגרסה המופיעה בדברי הימים לפסוק בשמואל ב, שם הורג אלחנן את "אחי גלית הגתי".

חז"ל מזהים בפשטות את שתי דמויות אלו שנקראו גלית, כאותה דמות, ולכן הם משייכים את השם "אלחנן בן יערי" ככינוי לדוד. זיהוי זה קשור לזיהוי נוסף של חז"ל: בסיפור על הריגת גלית בידי אלחנן בן יערי, מופיע גלית כבנה של הרפה, שילדה ארבעה ענקים שכולם הוכו בידי גיבורי דוד. במסכת סוטה מזהה התלמוד הבבלי את "הרפה" עם ערפה, גיסתה של רות המואביה, אם סבו של דוד. בכך הופכת התמודדות דוד וגלית להתמודדות בין קרובי משפחה, האחד נינה של רות והשני בנה של ערפה גיסתה. בפרק חלק שבמסכת סנהדרין ממשיך ומתאר התלמוד הבבלי את סגירת המעגל: התמודדותו של דוד עם ישבי, אחיו של גלית, בעזרת אבישי בן צרויה, אחיינו של דוד, כולל הריגתה של הרפה/ערפה.

מיקום הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

תל עזקה

על פי המסופר בספר שמואל, הקרב נערך סמוך לשוכה ועזקה. לדעת חוקרי המקרא מדובר בערים מקראיות אשר שכנו בשפלת יהודה, וייתכן שמדובר בערים תל עזקה ותל שוכה שבעמק האלה. בראש תל עזקה מוצבת כיום אנדרטה, המורכבת מרצף של שלטים המכילים ציטוטים מן המקורות ומתארים את הקרב.

החל משנת 2007 נחפר אתר חירבת קייאפה בעמק האלה המתוארך למאה העשירית לפני הספירה. באתר נתגלו שני שערים, וייתכן כי זהו מקור שם העיר "שעריים" (ומקומה), המוזכרת לאחר הקרב בשמואל א יז, נב.

קרב דוד וגלית באמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת דוד וגלית בבית הכנסת אור תורה בעכו

דמותו של דוד כגיבור קרב אשר ניצח את גָּלְיָת מוזכרת ביצירות אמנות רבות.

בפיסול:

בציור:

במוזיקה:

בספרות:

גלית כסמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפור דוד וגלית מוצג לעתים קרובות כמשל להתמודדות של כוחות לא שקולים. כך למשל הוצגה ישראל בתקשורת המערבית כ"דוד" הנלחם ב"גלית" שהוא העולם הערבי העוין סביבה‏[2] בעקבות העימותים באינתיפדה בין אזרחים פלסטינים לצה"ל היה ניסיון להפוך את הדימוי ולהציג את הפלסטינים כ"דוד" הנלחם בקלע ובאבנים ב"גולית" הישראלי החמוש היטב‏[3]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על שיטת לחימה זו של קרב ביניים אשר מטרתה למנוע שפיכות דמים מיותרת, ראו: יגאל ידין, תורת המלחמה בארצות המקרא לאור הממצאים הארכיאולוגיים, רמת גן, החברה הבינלאומית להוצאה לאור בע"מ 1963, ע"מ 235-234.
  2. ^ Gary S. Creditor, Israel is Still David Fighting Goliath
  3. ^ Karey Ann Sabol,SLINGSHOTS AND GIANTS: THE DAVID AND GOLIATH NARRATIVE AS DISCOURSE IN AMERICAN NEWS COVERAGE OF THE ISRAELIPALESTINIAN CONFLICT