ים סוף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ים סוף, הים האדום
Mer rouge1b.jpg
תמונת לוווין של ים סוף
מיקום בין חצי האי ערב ממזרח ואפריקה ממערב
סוג ים בין-יבשתי
ים של האוקיינוס ההודי ומחובר בבאב אל מנדב
שטח 438,000 קמ"ר
אורך מרבי 2,250 ק"מ
רוחב מרבי 355 ק"מ
עומק ממוצע 490 מטרים
עומק מרבי 2,211 מטרים
נפח 233,000 קילומטר מעוקב
מליחות 4.2%
ערים אילת, עקבה, שארם א-שייך, ג'דה, פורט סודאן, אסאב, דהב, נואיבה, סואץ, אל חודיידה, מוקה, מאסאווה, והורגדה
קואורדינטות 22°00′0″N 38°00′0″E
מפת ים סוף
סופת חול מעל ים סוף
חוף ים סוף, מפרץ אילת

יַם סוּף או הַיָּם הָאָדוֹםערבית: أَلْبَحْر الْأَحْمَر; תעתיק מדויק: אַלְבַחְר אלְאַחְמַר, תרגום: הים האדום) הוא ים בין-יבשתי המהווה שלוחה של האוקיינוס ההודי. הוא מחובר באופן מלאכותי לים התיכון באמצעות תעלת סואץ, ולחופיו שוכנות המדינות ג'יבוטי, אריתריאה, סודאן, מצרים, ישראל, ירדן, ערב הסעודית ותימן.

פירוש השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם "ים סוף" הנו ייחודי ללשון העברית ואינו קיים בלשונות אחרות. השם מופיע במקרא, אך מיקומו הגאוגרפי אינו ברור מהכתוב שם, והוא אינו מופיע בכל מקור עתיק חוץ-מקראי כלשהו‏[1].
ברוב הלשונות, וגם בלשון העברית, הוא מכונה "הים האדום". קיימות תאוריות שונות בנוגע למקורו של השם העתיק. הים נקרא לראשונה "אדום" בשמו ביוונית (Ερυθρά Θάλασσα). שם זה התגלגל גם ללטינית (Mare Rubrum) ולערבית (البحر الأحمر). תאוריה אחת היא שהשם ניתן לו על שם הבקטריות מסוג Trichodesmium erythraeum המוסיפות גוון אדמדם למימיו, או עקב אדמומיות המים הנובעת מהשתקפות ההרים האדמדמים שממזרח לו בירדן ובערב הסעודית. קיימת גם סברה שהשם נובע מכך שהצבע האדום מסמל את כיוון דרום, להבדיל מן הים השחור שמסמל את כיוון צפון, וכן קיימת אפשרות שמקור השם היווני הוא בתרגום שמם של הרי אדום. הראשון שהתייחס למקור שמו של הים האדום היה אגאתרכידס בחיבורו "אודות הים האריתראי". ספר זה, שנכתב בסוף המאה ה-2 לפנה"ס, הוא גם אחד התיאורים המוקדמים של אזור זה. תאוריה נוספת הידועה היא שהצלבנים בעת שימושם בים למסחר כינו את הים בלטינית - "the reed sea" (ים קני הסוף באנגלית/לטינית), ככל הנראה בשל ענייני מסחר, או סוף אשר גדל שם בעבר בכמות גדולה ליד מקורות מים. במהלך השנים התגלגל השם וקיבל את שמו "the red sea", (אדום באנגלית) מה שהפך לשמו העממי "הים האדום" וצבעו שוייך להרי אדום, וגם השם ים סוף בתרגום עברי.

גאוגרפיה וגאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ים סוף מחובר בקצהו הדרומי לאוקיינוס ההודי דרך מצר באב אל מנדב, ובקצהו הצפוני הוא מתפצל לשלוחה מזרחית - מפרץ אילת, הידוע כ"מפרץ עקבה" במרבית הלשונות, ולשלוחה מערבית - מפרץ סואץ, הנמצאות משני צידיו של חצי האי סיני. אורכו של ים סוף הוא כ-1,900 ק"מ ורוחבו המקסימלי הוא כ-300 קילומטר. עומקו הממוצע כ-500 מטר ועומקו המקסימלי כ-2,500 מטר. לים מדפי יבשה רחבים הידועים במושבות האלמוגים שבהם, וביצורים הימיים הרבים השוכנים לאורכם. טמפרטורת פני המים שלו נעה בתחום צר שבין 26-20 מעלות צלזיוס, ומעט מתחת לפני המים הטמפרטורה היא כ-21 מעלות במשך כל ימות השנה. הראות מתחת לפני המים טובה מאוד, ולעתים אף ניתן לראות לטווח של 200 מטר. ים סוף הוא המלוח ביותר מבין הימים הפתוחים.

מבחינה גאולוגית ים סוף מהווה חלק מהשבר הסורי אפריקני והוא נוצר מהשבר שהפריד בין אפריקה לחצי האי ערב, שהחל להיווצר לפני כ-30 מיליון שנה, תקופה קצרה למדי בקנה מידה גאולוגי. הים עדיין מתרחב והמודלים הגאוגרפיים חוזים כי בבוא העת הוא יהפוך לאוקיינוס. בים נמצאים מספר איים געשיים, רובם רדומים, אך ב-30 בספטמבר 2007 התפרץ הר הגעש שבאי ג'בל א-טייר.

ים סוף מוקף מכל צידיו במדבריות, והוא הים היחיד בעולם ששום נהר איתן, או נחל איתן, לא נשפך אליו.[2]

חשיבות כלכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לים סוף הייתה חשיבות כלכלית מועטה עד לפתיחתה של תעלת סואץ, אך כיום הוא משמש כנתיב השיט הקצר ביותר מאירופה, דרך תעלת סואץ, לנמלי המזרח באסיה, באוסטרליה ובמזרח אפריקה. לממלכת ירדן משמש ים סוף כנתיב השיט היחידי לממלכה מנמל עקבה, ולישראל הוא משמש כנתיב שיט חשוב מנמל אילת. חשיבותו של מפרץ אילת לישראל פחתה עם פתיחת תעלת סואץ למעבר חופשי של כלי שיט ישראליים, מאחר שחלק גדול מהתעבורה הימית מגיעה לישראל דרך מפרץ סואץ ותעלת סואץ.

נמלה העיקרי של ערב הסעודית, ג'דה, נמצא לחוף ים סוף.

ים סוף מהווה מוקד חשוב לתיירות מרחבי העולם. מזג האוויר הנוח בעונת החורף, החופים היפים, הים הצלול ואתרי הצלילה המרהיבים לחופי סיני, מצרים, וסודאן הופכים את חופי ים סוף ליעד תיירות מבוקש. ראס מוחמד והחור הכחול בסיני, ידועים כאתרי צלילה מהמרהיבים בעולם. מאז הסכם השלום בין ישראל ומצרים פיתחה מצרים מאוד את התיירות לאורך חופי ים סוף, ובמיוחד בסיני, ובנתה עשרות אתרי תיירות ומאות מלונות וכפרי נופש.

בין היישובים לחופי ים סוף ניתן לציין את אילת, עקבה, שארם א-שייך, ג'דה, פורט סודאן, אסאב, דהב, נואיבה, סואץ, אל חודיידה, מוקה, מאסאווה, והורגדה.

ים סוף במסורת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קריעת ים סוף

על פי המסופר בתורה (ספר שמות פרקים יג-יד), לאחר עשר המכות הסכים פרעה מלך מצרים בניגוד לרצונו לאפשר לבני ישראל לצאת ממצרים. בני ישראל הגיעו לים סוף וחצו בהנהגתו של משה רבנו, את "ים סוף" בתמיכת כוחו של אלוהים, משה הכה במטהו בים בעוד צבא פרעה צר עליהם מאחור. הים נבקע לשניים, ובני ישראל עברו בתוכו ביבשה; לאחר שחצו את ים סוף, עברו בעקבותיהם פרעה וצבאו, אך הים סגר עליהם, ופרעה וחילו טבעו בים.

ישנם פרשנים הסבורים שהים המוזכר בסיפור זה הנו מפרץ סואץ, ואחרים כי מדובר באחד האגמים שבקרבת הים התיכון - כגון ימת ברדוויל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אנציקלופדיה מקראית, כרך ג' עמ' 699-695
  2. ^ ים סוף, באנציקלופדיה ynet
תחנה קודמת:
אילם (אתר מקראי)
נדודי בני ישראל במדבר תחנה הבאה:
מדבר סין