ים סוף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דלתא מזרחית של הנילוס - מיקום של חציית ים סוף

יַם סוּף הוא ים או אגם, אותו לפי הסיפור המקראי חצו בני ישראל במהלך יציאת מצרים, בדרכם מארץ גושן לארץ כנען. הזיהוי של ים סוף כיום אינו וודאי, ולפי מספר גישות שונות הוא מזוהה עם אחד האגמים הגדולים במזרח הדלתא של הנילוס - לרב עם ימת תימסח, או לחלופין עם חוף הים התיכון בצפון חצי האי סיני או עם הים האדום.

פירוש השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם "ים סוף" הנו ייחודי ללשון העברית ואינו קיים בלשונות אחרות. השם מופיע במקרא, אך מיקומו הגאוגרפי אינו ברור מהכתוב שם, והוא אינו מופיע בכל מקור עתיק חוץ-מקראי כלשהו‏[1].

ים סוף במסורת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קריעת ים סוף

על פי המסופר בתורה (ספר שמות פרקים יג-יד), לאחר עשר המכות הסכים פרעה מלך מצרים בניגוד לרצונו לאפשר לבני ישראל לצאת ממצרים. בני ישראל הגיעו לים סוף וחצו בהנהגתו של משה רבנו, את "ים סוף" בתמיכת כוחו של אלוהים, משה הכה במטהו בים בעוד צבא פרעה צר עליהם מאחור. הים נבקע לשניים, ובני ישראל עברו בתוכו ביבשה; לאחר שחצו את ים סוף, עברו בעקבותיהם פרעה וצבאו, אך הים סגר עליהם, ופרעה וחילו טבעו בים.

זיהוי ים סוף היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם פרשנים הסבורים שהים המוזכר בסיפור זה הנו מפרץ סואץ של הים האדום. אחרים סבורים כי מדובר באחד האגמים שבקרבת הים התיכון - כגון ימת ברדוויל. מספר דעות של היסטוריונים וגאוגרפים שמות את ים סוף במזרח הדלתא של נהר הנילוס, לא רחוק מארץ גושן המקראית, שם בתקופת המקרא היה התקיים אגם גדול אך רדוד.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אנציקלופדיה מקראית, כרך ג' עמ' 699-695
תחנה קודמת:
אילם (אתר מקראי)
נדודי בני ישראל במדבר תחנה הבאה:
מדבר סין