חג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הכדור המסמל את תחילת השנה החדשה, בחגיגות בכיכר טיימס בניו יורק

חג הוא יום המצוין על ידי קבוצה עם מנהגים הייחודיים לו, לרוב יום טוב או יום של שמחה. בכל אחת מהדתות יש חגים משלה, ובנוסף לכך יש בכל מדינה חגים לאומיים, משותפים לאזרחיה בני כל הדתות. בנוסף לחגים שהם ימי שמחה, יש בדתות ובמדינות שונות גם ימי זיכרון ואבל, לציון מאורעות מצערים במיוחד בתולדותיהן.

טעמם של החגים הוא לאומי ואוניברסלי: לכל חברה לוח שנה הכולל את מסורותיה ומנהגיה, בפרט אם הוא כרוך בהוויה דתית. כך הנוצרים שינו את יום המנוחה היהודי ליום ראשון בשבוע, נתנו משמעות שונה לחג הפסח וקבעו יום אחר לראש השנה. המוסלמים אחריהם שינו את יום המנוחה ליום שישי.

דוגמה נוספת היא קביעת מועדו של ראש השנה. במזרח הקדום נהגו שתי שיטות הקשורות לכלכלה חקלאית: השקיה טבעית (שדה בעל), שנשענה על גשמים והשקיה מלאכותית, שהשתמשה בשיטות אגירה והצפה. במקומות בהם השתמשו בהשקית גשמים, קבעו את ראש השנה בתחילת ימי הגשמים, והתפללו לכך מאת האלים המרכזיים (כמו האל בעל), ואילו בשיטות ההשקיה הנהוגות בארצות שחונות כמו מצרים, ראש השנה נקבע בתחילת האביב.

מקור המילה חג[עריכת קוד מקור | עריכה]

שורש המילה הוא ח-ג-ג. משמעות הפועל "לחוג" היא "לסובב". בחגים היו נהוגים טקסים בהם סבבו את המזבח או הבמה מספר פעמים. ממנהג זה הושאל השורש למשמעות המוכרת של חג, חגיגה וחגיגיות. בבית המקדש בכל חג ומועד היו מביאים קרבן חגיגה. באופן דומה, בערבית אדם העולה לרגל למכה (כדי להסתובב סביב אבן הכעבה) קוראים חג'. מבחינה זו קרוב השורש ח-ג-ג לשורש ע-ג-ג (עוגה, למשל), שגם משמעותו היא עיגול.

משמעויות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית המודרנית משתמשים במילה חג (בלשון עבר נסתר, שורש ח.ו.ג.), לגבי טיסה איטית או סיבוב של מטוס, או לגבי עמידה במקום של מסוק, בצפיה על אזור מסוים, בלא להתרחק ממנו. בתיאורים ממלחמת השחרור ניתן למצוא תיאורים על מטוסים החגים מעל לכוחות הלוחמים, ומצניחים מזון ותחמושת. כיום השימוש נפוץ לגבי עופות דורסים אשר חגים מעל טרפם או מעל נבלות במדבר.

המונח יום טוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יום טוב

המונח יום טוב משמש בשני מובנים:

  • במשמעות חג - משמעותו הקדום של המונח
  • במשמעות של ברכת פרידה כמו "שלום ולהתראות".

יום טוב במשמעותו המקורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יום טוב הוא המונח ההלכתי לחגים המוזכרים בתורה. יום כיפור כלול בהגדרה זו, אך שבת לא. פורים וחנוכה אינם "ימים טובים", אלא "חגים מדרבנן". צומות (גם אלו מתקופת בית ראשון, כמו עשרה בטבת ושבעה עשר בתמוז) אינם כלולים במונח זה.

בימים אלו חלות הגדרות הלכתיות מיוחדות ותפילות מיוחדות. ביום טוב אסור כמו בשבת להדליק אש, אך מותר "להעביר אש" אם הייתה כבר דולקת. ‏‏[1]

לימים הטובים יש קידוש מיוחד השונה מהקידוש של שבת, הן בלילה והן ביום. (ואם היום טוב נופל בשבת, כלומר החג חל בשבת, אז לפי הכלל "תדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם" אומרים את הקידוש של יום טוב, ומוסיפים בו רק איזכור של השבת).

קריאת תורה המיוחדת לימים אלו - עם ארבע עליות ועוד הלכות שונות מתומצתיות בכרך שלם מתוך ספר המשנה ברורה, ספר ההלכה המרכזי בימינו אצל הקהילות האורתודוקסיות כולן.

ביידיש נהגו לברך ביום טוב איש את רעהו "גוט יונטף" (מילולית: יום טוב טוב).

יום טוב כברכת פרידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביטוי "יום טוב" או "שיהיה לך יום טוב" חדר לעברית הישראלית כברכת פרידה במקום ברכות "שלום", "להתראות" הוותיקות וברכת "ביי" המיובאת מאנגלית שהייתה מקובלת שנים רבות. הביטוי במשמעותו זו הושמע לראשונה במרכז המענה הקולי של בזק, ומשם חדר לכל מרכזי המענה הקולי ולשיחות היומיום בישראל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רבני בבל ‏התירו להדליק ביום טוב מגפרור, שהאש "נמצאת" בו, ולנסוע בחשמלית שהייתה בבגדד.‏