משתמש:איתמראשפר/טיוטה/מודלים נורמטיביים ומודלים דסקריפטיביים פרק הדוגמאות
דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחקרים שמתבצעים לפי פרדיגמת המחקר עושים לרוב שימוש במערך מחקר ניסויי, בו הנחקרים מתבקשים לבצע מטלה כלשהי ולענות על שאלה. לשאלה יש בדרך כלל תשובה נכונה, אשר נגזרת מהמודל הנורמטיבי המתאים לתחום הנחקר, או מבוססת על עובדה אובייקטיבית. פעמים רבות השערת המחקר היא שהנחקרים יגיבו באופן שחורג מהמודל הנורמטיבי, כלומר: יבצעו הטיה קוגניטיבית. הפרדיגמה משמשת בתחומי מחקר רבים בתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, ביניהם זיכרון, תפיסה, קשב, התפתחות קוגניטיבית, שיפוט בתנאי אי ודאות, שיפוט בתנאי ודאות וקבלת החלטות. בתוך כל תחום כזה התגלו עשרות הטיות קוגניטיביות. להלן מספר דוגמאות לשימוש בפרדיגמה בתחומי מחקר שונים:
תפיסה חזותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
אשליות תפיסתיות (״טעויות אופטיות״) הן דוגמה להטיות קוגניטיביות בהן המודל הנורמטיבי מבוסס על עובדה אובייקטיבית הניתנת למדידה.
בניסוי מוצג לנחקר השרטוט הבא:
השאלה שנשאל הנחקר היא: איזה מקטע ארוך יותר: A-B או B-C?
המודל הנורמטיבי, כלומר התשובה הנכונה, היא ששני המקטעים הם באותו אורך. ניתן לוודא זאת באמצעות מדידה בסרגל.
המודל הדסקריפטיבי, כלומר התגובה של נחקרים רבים, היא שהמקטע B-C ארוך יותר.
הטייה קוגניטיבית זו נקראת אשליית מולר-לייר, והיא נגרמת בשל אפקט המסגור.
קשב[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניסוי אשר זכה לכינוי ״ניסוי הגורילה״ מוקרן לנחקרים סרטון קצר של משחק כדורסל, והם מתבקשים לספור כמה פעמים השחקנים בחולצות הלבנות מסרו את הכדור זה לזה. במהלך המשחק נכנס למגרש אדם המחופש לגורילה, חובט באגרופיו על חזהו, ויוצא לאחר כעשר שניות.
השאלה שנשאלים הנחקרים היא: האם ראיתם משהו מוזר בסרטון?
לפי המודל הנורמטיבי, נוכחות של גורילה על מגרש כדורסל היא אכן דבר מוזר.
עם זאת, המודל הדסקריפטיבי מראה שכמחצית מהנחקרים מדווחים שהם לא ראו שום דבר מיוחד.
הטייה זאת נקראת עוורון קשבי, והיא נגרמת מכך שהקשב הוא משאב מוגבל, וכשתשומת הלב מרוכזת בדבר אחד, מתפספס מידע אחר שנמצא אף הוא במרחב הראיה.
התפתחות קוגניטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ז'אן פיאז'ה הוא פסיכולוג שחקר באופן אינטנסיבי את ההתפתחות הקוגניטיבית של ילדים. באחד מהניסויים שעיצב, מניחים עשרה מטבעות מול ילד בן ארבע. בשלב הראשון של הניסוי המטבעות מסודרים בשתי שורות שוות באורכן, כך:
®®®®®
®®®®®
שואלים את הילד האם מספר המטעות שווה בשתי השורות, והילד משיב שכן. בשלב השני, מול עיני הילד, משנים את המרחק בין המטבעות שבשורה התחתונה, כך:
®®®®®
® ® ® ® ®
השאלה שנשאל הילד בשלב זה היא: האם מספר המטבעות עדיין שווה בשתי השורות?
לפי המודל הנורמטיבי, המרחק בין המטבעות לא משנה את מספרם, ולכן התשובה הנכונה היא שהמספר עדיין שווה.
עם זאת, המודל הדסקריפטיבי מראה שילדים בני ארבע ומטה עונים לרוב שבשורה התחתונה יש יותר מטבעות.
הטייה זו מציגה הפרה של עקרון שימור החומר, ועל פי תאוריית ההתפתחות הקוגניטיבית של פיאג'ה היא נגרמת מכיון שהילד נמצא בשלב הקדם אופרציונלי, כך שמוחו עדיין לא בשל להמשגה הנדרשת של עקרון זה.
זיכרון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניסוי מוקרן לנבדקים סרטון שבו מתבצע פשע, ולאחריו הם מתבקשים לזהות את העבריין בגליון תמונות - אך למעשה, תמונת העבריין כלל לא מופיעה בגליון. בשלב הבא של הניסוי מקבלים שליש מהנחקרים פידבק חיובי ("יפה, זיהית את החשוד"), שליש מקבל פידבק שלילי ("למעשה החשוד היה מספר ...״) ושליש מקבלים פידבק ניטרלי (״תודה רבה״).
לאחר זמן קצר מוצגת לנחקרים השאלה: מהי מידת הביטחון שהרגשתם בעת הזיהוי?
לפי המודל הנורמטיבי, לא אמור להיות הבדל בין שלוש הקבוצות, שכן הזיהוי נעשה לפני קבלת הפידבק.
עם זאת, המודל הדסקריפטיבי מראה כי נחקרים שקיבלו פידבק חיובי מדווחים שהיו בטוחים יותר בזיהוי מאשר הנחקרים שקיבלו פידבק ניטרלי, והנחקרים שקיבלו פידבק שלילי מדווחים על המידה הנמוכה ביותר של ביטחון בזיהוי.
הטייה זו נקראת אפקט הפידבק לאחר זיהוי (post identification feedback effect), והיא מדגימה את ההשפעה של סוגסטיה על מידת הביטחון.
לאפקט הפידבק לאחר זיהוי יש משמעות מיוחדת במסדרי זיהוי ובבתי משפט, משום שהמושבעים מושפעים במידה רבה ממידת הביטחון שמפגינים עדי ראייה ביחס לעדותם.
היסק בתנאי ודאות (היסק דדוקטיבי)[עריכת קוד מקור | עריכה]
מגוון רחב של הטיות קוגניטיביות קשור להיקשים לוגיים שגויים. לדוגמה, מציגים בפני הנחקרים את הסילוגיזם הבא:
טיעון א: כל בני האדם אוכלים מתכות.
טיעון ב: דילן הוא בן אדם.
מסקנה: דילן אוכל מתכות.
השאלה שנשאלים הנחקרים היא: האם לאור הטעונים המסקנה נכונה או לא?
לפי המודל הנורמטיבי, אשר בניסוי זה מבוסס על לוגיקה טהורה, המסקנה שדילן אוכל מתכות היא אכן היקש לוגי תקף, הנובע בהכרח משני הטיעונים שלפניו.
עם זאת, המודל הדסקריפטיבי מראה כי מרבית הנחקרים יאמרו שהמסקנה אינה נכונה.
הטייה זו נקראת הטיית האמונה (Belief bias), והיא מתרחשת מכיוון שבחיי היומיום בני אדם נוטים להקיש על סמך ידע קודם. ידוע לנו שבני אדם לא אוכלים מתכות, ולכן אנו מתקשים לבצע את ההיקש הלוגי הטהור.
היסק בתנאי אי-ודאות (היסק אינדוקטיבי)[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחת הדרכים לבדוק היסק בתנאי אי ודאות, היא בדיקה של אומדנים מספריים. לדוגמה, מציגים תרגיל בחשבון לשתי קבוצות, למשך 10 שניות בלבד (כך שאין מספיק זמן לחשב את התוצאה). לקבוצה א׳ מקרינים את התרגיל 1x2x3x4x5x6x7x8x9x10 ולקבוצה ב׳ את התרגיל 10x9x8x7x6x5x4x3x2x1.
המשימה המוטלת על הנחקרים היא לאמוד את התוצאה של התרגיל.
לפי המודל הנורמטיבי, המבוסס במקרה הזה על אריתמטיקה ועל חוק החילוף, לא אמור להיות הבדל באומדנים של שתי הקבוצות, אולם המודל הדסקריפטיבי מראה כי קבוצה א׳ נוטה לתת אומדן נמוך יותר מקבוצה ב׳.
הטייה זו מכונה תיקון לא מספיק (Anchoring) והיא מתרחשת מכיוון שבני האדם נוטים לבצע את האומדן מהערך הראשון שמופיע, ומשם לתקן את האומדן. קבוצה א׳ מגיעה לאומדן נמוך יותר, מכיון שהיא מתחילה להעריך את התןצאה מערכים נמוכים יותר.