קשב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development.svg ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: יש לתרגם את השמות הלועזיים + ויקיזציה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
Math.svg יש לפשט ערך זה: הערך מנוסח באופן טכני מדי, וקשה להבנה לקהל הרחב.
יש להוסיף מבוא אינטואיטיבי שיסביר את הרעיונות והמושגים בצורה פשוטה יותר, רצוי בליווי דוגמאות. אם אתם סבורים כי הערך אינו ברור דיו או שיש נקודה שאינכם מבינים בו, ציינו זאת בדף השיחה שלו. יש לציין כי ערכים מדעיים רבים מצריכים רקע מוקדם.

קֶשֶב או תשומת לב הוא היכולת להתמקד באופן מתמשך בגירוי או פעילות מסוימים‏[1]. זהו תהליך הכרתי, במסגרתו מידע המגיע לתודעת האדם דרך חושיו השונים ממוין לצורך עיבוד שכלי ממוקד.

הקשב הוא אוסף של יכולות קוגניטיביות המאפשרות ליצורים חיים להתמודד עם כמויות המידע העצומות המציפות את המערכת החושית ולהשתמש בו לצורך התנהגות הסתגלותית ומכוונת מטרה‏[2]. זהו תהליך מורכב ודינמי של בחירה של הדברים שאליהם חשוב לשים לב, שיש לעסוק בהם וכדאי לזכור אותם מרגע אחד למשנהו‏[3].

יש המבחינים בין המונח "קשב" למונח "ריכוז". ערך זה אינו מבדיל בין שני המונחים ומתייחס למונח "קשב" באופן הכולל את שניהם.

תפקיד הקשב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקשב מאפשר ברירה של חלקים ספציפיים מהקלט החושי מתוך גירויים מתחרים רבים

אופן וטיב המעורבות של הקשב בתהליך עיבוד המידע נתון למחלוקת‏[4].

גישה אחת רואה בקשב מצב של ערנות או דריכות, המאפשר לבעל החיים לאתר גירויים מהסביבה. על פי גישה זאת הקשב גורם לשפעול כללי המכוון לקליטה של קלט[4]. כאשר הקשב מופנה לעבר גירוי מסוים, הוא נוטה להגביר את המהירות והיסודיות שבה הוא מעובד בהשוואה לגירוי שכלפיו לא מופנה קשב‏[5]. בהתאם לכך, אנשים רבים נוטים לתפוס את המושג "מיקוד קשב" כפעולת הכיוונון של עדשת מצלמה לצורך קבלת תצוגה חדה של עצם כלשהו הנמצא במנוחה‏[3].

הקשב נתפס גם כתהליך המאפשר ברירה של חלקים ספציפיים מהקלט החושי מתוך גירויים מתחרים רבים‏[6][4]. מבחינה זו ניתן לראות בקשב מצב תודעתי של התחברות בדומה למכשיר רדיו המכויל לתדר מסוים. האדם קולט רשמים ממקור כלשהו באמצעות חושיו השונים. בנוסף, האדם ממיין את הרשמים שנקלטו לצורכי עיבוד שונים, רגשיים ושכליים. כאשר החלל מוצף שידורים בתדרים שונים ועל ידי הפניית קשב לתדר אחד, האדם חוסם קליטת שדרים בשאר התדרים.

חשיפה חוזרת ומתמשכת לגירוי מסוים מובילה להביטואציה, המאפשרת את מיקוד משאבי הקשב בגירויים החדשים בסביבה. ההביטואציה היא אחד מצורות הביטוי ההתנהגותי של למידה לא הקשרית, כך שהפחתת עוצמת התגובה שמעורר הגירוי מעידה על למידתו‏[7].

יש הרואים את הקשב במובן פנימי יותר, המתייחס למצב מנטאלי של ריכוז או מאמץ המאפשר להתמקד במטלה מסוימת‏[4]. קשר זה בא לידי ביטוי בין היתר בעקבות ההתבססות של יכולת החשיבה על זיכרון העבודה. הקושי האנושי לעסוק בבעיות המורכבות ממספר גדול של משתנים נובע ממגבלת הקיבולת של זיכרון העבודה[7]. אצל מרבית בני האדם זיכרון העבודה יכול להכיל כשבעה פריטים, כאשר הקשב הוא אחד הגורמים המשפיעים בצורה משמעותית על קיבולת זו‏[8].

מערכת הקשב מעורבת בין היתר גם בשליטה על המחשבות, הרגשות וההתנהגות[9]. יש לה תפקיד משמעותי ביחסי גומלין בין רגש וקוגניציה. למנגנוני הקשב יש תפקיד מרכזי בהתפתחות השליטה העצמית[10][9]. הוא הבסיס ליכולת הפעלה של אינהיביציה, פיתוח של אסטרטגיות לפתרון בעיות ובקרה עצמית‏[10].

הקשב יכול להשפיע גם על התפקוד האקדמי. מיומנויות הקשב של ילדים יכולות להשפיע על הנכונות שלהם לחקור וללמוד, כמו גם על המידה שבה הם ירגישו חוסר יכולת או תסכול בבית הספר[9].

קשב במערכת החישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולטני החישה קולטים באופן מתמיד את אנרגיות הגירוי התואמות שלהם ומספקים כמויות עצומות של מידע אודות הסביבה‏[6]. עם זאת, בעקבות צוואר הבקבוק של החשיבה האנושית היכולת של האדם לעבד את כל המידע שהוא מקבל היא מוגבלת‏[6]. הקשב הוא היבט חשוב של תהליך עיבוד המידע החושי‏[4] והוא בא לידי ביטוי בכל מערכת החישה. עם זאת, בקרב דוברי עברית קיימת לעתים נטייה לקשר את הקשב בעיקר לחוש השמיעה משום שהתרגום העברי למונח "attention" לקוח מהשורש ק.ש.ב המרמז על האזנה לגירויים קוליים.

קשב חזותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קשב חזותי
קשב חזותי

הקשב החזותי מתייחס לחוש הראייה והוא מעורב בעיבוד המידע של הזיכרון האיקוני. כמו כן, הוא ממלא תפקיד בתפיסה מרחבית.

האופן שבו הקשב מופנה או מכוון לגירוי בשדה הראייה מכונה המבט הקישבי (Attentional gaze)‏[6]. התזוזות של ה"מבט הקישבי" אומנם דומות לתנועות עיניים, אך אין בניהם התאמה מלאה. אחד ההבדלים בניהם בא לידי ביטוי בכל שהקשב החזותי יכול להתמקד בכל מקום בשדה הראייה, ללא תלות באזור שבו העיניים מתמקדות. לא רק זאת, אלא שהמבט הקשבי יכול לזוז מהר יותר מהעיניים והראש[6].

קשב שמיעתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקשב שמיעתי ההתמקדות היא בעיקר לתכוניות הפיזיקאליות של הצליל.


קשב אינטואיטיבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקשב אינטואיטיבי ההתמקדות היא בעיקר ל"קול הפנימי". זו היכולת לשלוח את עצמנו לזמן מהיר בהרבה בו כמות עצומה של יחידות מידע ביחידת זמן (אותו אנו מכנים 'עתיד'), לבחון את כל הפוטנציאלים האפשריים ולשוב לזמן האיטי יותר, מצוידים בבחירה ולעשות זאת בפער שבין מידע למידע בתוך מה שחושינו קולטים כזמן רציף גם אם הוא איננו כזה. במילים פשוטות יותר, זו היכולת לקצר את הזמן שעובר בין הרגע בו אנו שואלים את עצמנו שאלה לבין הרגע בו אנו מקבלים מעצמנו את התשובה. ומאחר שהזמן מתקצר - להיות מסוגלים לשייך תשובה לשאלה[דרוש מקור].

קשב סלקטיבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קשב סלקטיבי הוא היכולת לתת העדפה לעיבוד של המידע הרלוונטי על חשבון מידע שאינו רלוונטי‏[2]. הקשב הסלקטיבי מאפשר למידע רלוונטי להנחות את ההתנהגות של האדם, תוך כדי צמצום ההשפעה של מידע מסיח או לא רלוונטי‏[11]. פעולה זו של הפניית הקשב לגירויים המתאימים בלבד מכונה "סינון" (Filtering)‏[6].

אחד הגורמים המשפיעים על האופן שבו האדם מפנה את תשומת לבו לגירויים מסוימים בסביבה היא הסכמה[12]. זאת משום שהסכמה יוצרת מערכת של ציפיות‏[13] וציפיות יכולות להשפיע על אופן הפניית הקשב‏[6]. על פי רוב הסכמות מתפקדות כסוג של מסנן, אשר מאפשר רק למידע שתואם אותן להירשם בתודעה[12].

הקשב הסלקטיבי משפיע על אופן התפיסה של גירויים שונים. דברים שאליהם מופנה הקשב נתפסים באופן חד וברור. בנוסף, קל לשלוף אותם מהזיכרון במועד מאוחר יותר. לעומת זאת, יתר הדברים פחות מובחנים וקשה לזכור אותם‏[6].

פיצול קשב[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיצול קשב הוא היכולת להתמודד עם מספר מטלות בו זמנית.

פיצול קשב הוא היכולת להתמודד עם יותר ממטלה אחת באותו הזמן‏[2]. הוא מאפשר התמודדות עם משימות מרובות בו זמנית.

על פי רוב העיסוק במספר מטלות במקביל מצריך תנועה מורכבת של השרירים. תנועה זו מתאפשרת בעקבות פעולתה של המערכת המוטורית, שהיא חלק ממערכת העצבים. המוח וחוט השדרה כוללים מנגנונים מוטוריים שונים, אשר כל אחד מהם יכול לשלוט על סוג מסוים של תנועה בו זמנית. היכולת לשלוט על מספר תנועות במקביל מאפשרת התמודדות עם ריבוי משימות כמו ניהול דיאלוג במהלך טיול רגלי עם ידיד[14].

עם זאת, פיצול של הקשב בין מספר מקורות היא משימה קשה ביותר. בדרך כלל ניתן לשים לב רק לדבר אחד בכל פעם‏[6]. על פי רוב, התפקוד במצבים של פיצול קשב נמוך יותר מהתפקוד בהם הקשב ממוקד בדבר אחד בלבד‏[6].

כמות יחידות המידע שהאדם יכול לעבד בו זמנית מושפע מהקיבולת של זיכרון העבודה. זהו צוואר הבקבוק של החשיבה האנושית. המספר הקסום שבע, פלוס או מינוס שתיים מתייחס לכמות יחידות המידע שהמוח האנושי התקין מסוגל לעבד בו זמנית.

אוטומטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אוטומטיות (למידה)

ביצוע ראשוני של פעולה מסוימת על סמך חיקוי או הנחיות יכול להיות איטי ומביך. שלב זה של תהליך הלמידה מצריך משאבי קשב רבים ולכן האדם העוסק בו לא יהיה פנוי לעבד ולהגיב לגירויים אחרים בסביבה. ככל שהפעולה מתורגלת יותר, כך היא מצריכה פחות משאבים קוגניטיביים. כתוצאה מכך היא מתבצעת באופן שוטף יותר ומאפשרת ביצוע של פעולות נוספות במקביל‏[14].

פעולות אוטומטיות אינן דורשות הפעלת קשב. עם זאת, האוטומטיות של פעולה מסוימת נרכשת באופן הדרגתי על ידי למידה ואימון. על כן ישנו רצף של מידת האוטומטיות בהתאם לרמת המיומנות שהושגה בתחום הרלוונטי. בעוד שביצוע של פעולות חדשות מצריך לרוב הפעלה של קשב מלא, ביצוע של מטלות מוכרות מצריך פחות משאבי קשב.

לדוגמה, האוטומטיות באה לידי ביטוי בנהיגה. בשלבי הלמידה הראשונים על הנהג להתרכז באופן מודע בכל פעולה ובכל אירוע שמתרחש בכביש. עם הניסיון הנהיגה נעשית אוטומטית עד כדי כך שלעתים נוסעים כברת דרך שבסופה לפעמים לא זוכרים את הנסיעה, כאילו כלל לא הייתה תשומת לב לנעשה בכביש ולתפעול הרכב.

אפקט סטרופ מדגים כיצד שתי מיומנויות שונות של אותו האדם יכולות להיות ברמת אוטומטיות שונה.

השפעות על הפניית הקשב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפניית הקשב היא היכולת להזיז את הקשב ובכך לבחור את הגירוי הרצוי‏[2]. ניתן להפנות את הקשב בפן המרחבי, במשך הזמן ובין החושים השונים‏[5].

ישנם גורמים רבים אשר יכולים להשפיע על מידת תשומת הלב המופנת כלפי גירוי מסוים בסביבה‏[6]. הוויסות של תפקודי הקשב מערב חלקים מהמערכת החושית ואזורים מוחיים הקשורים לעיבוד מידע משוכלל יותר כמו שפה, זיכרון ורגשות‏[9].

בולטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי רוב הקשב נוטה להימשך אחרי אירועים בולטים. בתמונה זו אחד מהגירויים בולט משום שיש לו צבע שונה מהשאר והשני משום שצורתו שונה.
צליל חזק במיוחד יכול להסב את תשומת הלב כשהוא בולט על רקע שאר הצלילים בסביבה.

על פי רוב הקשב נוטה להימשך אחרי אירועים בולטים. למעשה, נדיר מאוד שהוא לא יעשה זאת לפחות באופן זמני‏[6]. זאת משום שאחד הגורמים למשיכת קשב היא הבולטות (Salience) של גירוי מסוים על פני אחרים בממד מסוים. למשל, צבע שונה, בהירות שונה, הטיה שונה וכו'. למשל, קל יותר לעקוב אחרי נאום אם הדובר הוא בעל קול שונה פיזיקאלית יחסית לרעשי רקע: קול גברי על רקע קולות נשיים, דיבור אנושי על רקע צפצופים, וכו'. לעתים מכנים תופעה זו Popout (ראו למשל, חיפוש חזותי של טריזמן). המערכת הקוגניטיבית מזהה את הגירוי השונה באופן קדם-קשבי ומושכת את הקשב לשם. גם כאן ההסבר האקולוגי מקובל מאוד.

לכידה חזותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר נשמע צליל מסוים, ישנה נטייה לנסות לאתר באמצעות הראייה את מיקומם של האירועים או העצמים שהפיקו את הצליל‏[6]. לכידה חזותית (Visual capture) היא תופעה שבה הקשב מתמקד בגירוי חזותי באופן שגורם לאשליה של איתור המיקום של גירוי קולי‏[6].

לדוגמה, בהופעה של פיתום המדובב בובה, נוצרת בקרב הקהל האשליה שמקור הדיבר הוא בבובה ולא באדם שמפעיל אותה. הפיתום מצליח ליצור אשליה זו משום שהוא ממזער את תנועות שפתיו ומדגיש את תנועות הבובה. כך הוא מסב את תשומת הלב החזותית של הצופים אל עבר הבובה ומגדיל את הסיכוי שהם ייחסו לה את מקור הדיבור שהוא מפיק בעצמו‏[6]. ניתן להתנסות באפקט זה כאשר מציבים שתי טלוויזיות שמשדרות את אותה התוכנית אחת ליד השנייה. יש לכבות את הקול באחת ואת הצג בשנייה. אם עומדים במצב זה מול הטלוויזיות, ייווצר הרושם שהטלוויזיה שהמסך שלה דולק היא מקור הקול, אף על פי שהרמקולים שלה כבויים. אפקט זה ימשיך גם כאשר יגדל בהדרגה המרחק בין המכשירים. זאת הסיבה לכך שהצופים באולם קולנוע מיחסים את מקור הקולות לדמויות שעל המסך ולא לרמקולים שעל הקיר‏[6].

משמעות - אפקט מסיבת הקוקטיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אפקט מסיבת הקוקטייל

"אפקט מסיבת הקוקטיל" (Cherry 1953) קרוי על שם התופעה שבה אדם הנמצא במסיבת קוקטייל יזהה את שמו באופן לא רצוני, גם אם הוא נאמר בקול חלש ומרוחק בחדר המלא קולות שיחה של אנשים אחרים.

עם זאת, האפקט מתייחס באופן כללי ליכולת של האדם לקלוט גירויים ספציפיים שהם בעלי חשיבות פוטנציאלית גבוהה באופן חד ומידי, גם כאשר הוא בסביבה רועשת ומרובת גירויים. מלבד שמו של האדם, אפקט זה יכול להתרחש גם כתגובה למילים משמעותיות אחרות (כמו "הצילו") או צליל בולט (כמו פיצוץ או ירייה).

הפניית קשב אוטומטית לגירויים חשובים יכולה לסייע בהתמודדות עם מצבים של היצף מידע.

אפקט זה מדגים את ההשפעה של עיבוד קדם-קשבי לצליל האודיטורי. כלומר העיבוד העיקרי מחייב קשב, אך ישנו עיבוד בסיסי גם ללא קשב והמערכת מעבירה את האינפורמציה לעיבוד קשבי רק אחרי סינון על סמך בולטות הפיזיקאלית של הצליל (כמו הירייה) או על סמך משמעות סמנטית חשובה.

פתאומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקשב יכול להיות מופנה באופן רצוני וולונטארי, אך ידועים גם גורמים המושכים קשב באופן אוטומטי. העיקרי בהם הוא הופעה פתאומית של גירוי, או תנועה פתאומית של גירוי (abrupt onset). הפניית קשב כזו היא חזקה מאוד ומהירה יותר. מקובל להסביר תופעה זו בחשיבות האקולוגית של זיהוי סכנה קרבה. מצד שני, הפניית קשב רצונית יכולה להתנגד להפניה אוטומטית כאשר הם לכיוונים נוגדים‏[15]. דוגמה מוחשית לכך זה ניסיון לנהל שיחה עם מישהו כאשר ישנה טלוויזיה דולקת בסביבה, הקשב מוסט אל הטלוויזיה אוטומטית, אך אם רוצים מצליחים לשלוט בהפניית קשב זו.

הופעת גירוי פתאומי מושכת קשב ומביאה להקלה בתפיסת מטרות באזור הגירוי. אולם הקלה זו היא בטווח הזמן הקצר (עד כ-300 אלפיות השנייה). אחר כך ישנה הפרעה וקל יותר לגלות מטרות שנמצאות באזורים שלא היה בהם את אותו גירוי פתאומי (Posner & Cohen 1984). הסבר אקולוגי לתופעה הוא שאמנם המערכת צריכה להיות רגישה להתרחשויות פריפריאליות ולהעביר את תשומת הלב אליהן כדי לבחון אותן, אולם אם זה היה מתמשך לא היה באפשרותנו להתנתק מאותו גירוי מהבהב ולחזור לשגרה.

חזרתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנה תופעה המכונה "עוורון החזרה" (Repetition Blindness) שבה נבדק מגיב פחות טוב לגירוי שחזר בעבר שוב ושוב ולא היה לו תפקיד בעבר, והמערכת הקוגניטיבית למדה להתעלם ממנו, ועכשיו כשיש לו משמעות המערכת מתקשה לשנות יחסה אליו. בהכרח היה עיבוד תפיסתי בסיסי כלשהו לאותו גירוי שכן המערכת יודעת לשייך אותו לאותו משהו שלמדה להתעלם ממנו. אך לא ימצא ביצוע משופר כמו שמצפים מגירוי קשוב. ישנם חוקרים שמשייכים תופעה זו לשלב בחירת התגובה ולא לעיבוד תפיסתי-קשבי (Kanwisher 19xx). גם אם זו תופעה שאיננה קישבית טהורה יש לקחת אותה בחשבון. דוגמה למקרה שבו התופעה תתרחש: על נבדק להגיב למילה מסוימת ולא לאחרת במהלך מספר צעדים. אם אחר כך המילה שהייתה מסיח הופכת להיות מטרה אזי יהיה ביצוע ירוד לאותה מילה יחסית למילים שלא שמשו קודם כמסיחים.

מנגנונים פיזיולוגיים ועצביים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נראה שתופעת הקשב איננה קשורה למנגנון אחד במוח אלא למנגנונים שונים. עדות המחזקת טענה זו היא קיומם של ליקויי קשב שונים באיכותם הנובעים מפגיעות מוחיות שונות: תסמונת באלינט, מחלת אלצהיימר, ADHD.

מספר אזורים בקליפת המוח נמצאו קשורים לקשב‏[4]. החלק העליון של פיתול החגורה הקדמי (ACcd dorsal Anterior cingulate cortex) אחראי על תהליכים קוגניטיביים ותפקודי קשב. הוא מקושר לקליפת המוח הקדם-מצחית[16].

גן ה- COMT מקושר לתפקודי הקשב‏[17].

פגיעה ביכולת הקשב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קשיי ריכוז

פגיעה ביכולת הקשב יכולה לבוא לידי ביטוי במוסחות, קושי בהשלמת מטלות או קושי להתרכז בעבודה‏[1].

אחד המצבים המאופיינים בפגיעה ביכולת הקשב הוא הפרעת קשב.

פיתוח יכולות קשב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן שיטות התערבות שונות היכולות להוביל לשיפור במיומנויות הקשב של האדם‏[9]. לדוגמה, אימון מוחי יכול להוביל לשיפור בתפקודי קשב ובתפקודים ניהוליים[9]. יכולת פיצול הקשב יכולה להשתפר בעקבות אימון משמעותי‏[6].

משחקי פעולה ממוחשבים יכולים לשפר היבטים שונים של הקשב החזותי‏[11]. בהתאם לכך, נמצא שלגיימרים מכל הגילאים יש כישורי קשב מפותחים יותר בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. יכולות אלו מאפשרות להם להגיב באופן מדויק ומהיר לגירויים המתאימים במהלך משחק המחשב שבו הם משחקים‏[18].

מחקר וגישות[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיסוק בקשב החל כבר בתקופת יוון העתיקה, אולם רק במאה ה- 19 הוא הפך לנושא של חקירה מדעית‏[19].

נושא הקשב נחקר רבות בפסיכולוגיה קוגניטיבית ובמדעי המוח הקוגניטיביים, בעיקר בשל היותו קשור קשר הדוק לתפיסה, היות שתפיסה מודעת זקוקה לקשב (לפרטים נוספים ראו עיוורון קשבי).

ויליאם ג'יימס מאפיין את הקשב כך: "הכל יודעים מהו קשב. זהו מצב בו הדעת לוקחת בעלות, באופן ברור ובהיר, על אחד מתוך כל האובייקטים או נתיבי המחשבה האפשריים... מתרכזת בו ומתרחקת מאחרים". לדוגמה, במהלך שיחה עם אדם אנו מעבדים בעיקר את דבריו ומתעלמים בדרך כלל משאר השיחות המתנהלות באותו החדר. אנשים יכולים גם לפצל את תשומת לבם, כפי שעושה נהג המשוחח בטלפון סלולרי במהלך נסיעה.

עד השליש האחרון של המאה העשרים כמעט ולא התעסקו בשאלה של מה הקשב עושה שגורם לביצוע משופר כשהוא ישנו, ולביצוע פחות טוב כאשר הוא איננו, או כשהוא מפוזר.

Posner ‏ (1980) התמקד בשדה החזותי והשתמש במטאפורה שכבר הועלתה בעבר על ידי ג'יימס (1890): הקשב פועל כזרקור שמאיר אזור מסוים וממוקד בשדה החזותי, ואת אותו אזור הנבדק "רואה" טוב יותר, כלומר, תופס ומעבד טוב יותר. ישנן הנחות סמויות שניתן לחלץ מהתאוריה של פוזנר:

  • ישנה דיכוטומיה בין מצב קשוב למצב לא-קשוב, ואין המדובר ברצף.
  • הקשב החזותי הממוקד מופנה למקום מסוים בשדה החזותי, ולא פרוש על כולו או על חלקים אחדים בתוכו.

הקשב יכול לנוע ממקום למקום על פני השדה, ומעבר קשב לאזור סמוך יהיה מהיר יותר מאשר מעבר קשב למקום מרוחק יותר (למעשה, פוזנר עצמו לא דיבר על תנועת קשב). פוזנר הדגים את התאוריה שלו על ידי כך שנתן לנבדקים להגיב לגירוי. ברוב המקרים רמז לנבדקים לגבי המיקום הצפוי של הגירוי (מכונה "צעד עם רמז תקף" valid cue trial) במקרים אחדים לא נתן רמז (צעד ניטראלי) ובמקרים אחדים אחרים הטעה את הנבדק, ונתן לו רמז מטעה לגבי המיקום הצפוי של הגירוי. פרדיגמה זו מכונה עלות-תועלת כי היא מדגישה את התועלת שהפנית הקשב מביאה לביצוע המטלה כאשר היא מופנית למיקום הנכון ואת העלות שבהפנייתה למקום השגוי. זמן התגובה המהיר ביותר היה כאשר הנבדק ידע היכן "לשים לב", פחות מהיר כאשר לא ידע, ואיטי ביותר כאשר הוטעה. כלומר, רמז שנתן לנבדק מעין הפניה לאזור בו עליו לשים לב (במסגרת המטאפורה של השדה החזותי) סייע לו להגיב במהירות, כלומר להגיע לאזור סמוך.

Eriksen ‏ (1972, 1985, 1986) אמד את גודל אלומת הפנס לכמעלה אחת של השדה הוויזואלי. הוא נתן לנבדקים להגיב לאותיות מסוימות, ובלבל אותם על ידי אותיות אחרות שנמצאו במרחקים שונים יחסית לאות המטרה. ומצא שבמרחק של כחצי מעלה מאות המטרה ההסחה היא הטובה ביותר, ואחר כך היא יחסית חלשה. הוא הסיק מכך שאם הייתה הסחה טובה באזור הזה אזי הופנה קשב גם למסיחים, כלומר מרחק של חצי מעלה מכל כיוון הוא אזור הקשב.

יחידות המדידה המקובלות בתפיסה חזותית הן של מעלות. אין זה משנה אם מסתכלים על גירוי גדול מרחוק או גירוי קטן מקרוב, בשני המקרים הגירוי ייפול על הרשתית של העין באותו ייצוג. על מנת שלא יהיה צורך לתאר גם את גודלו וגם את מרחקו של הגירוי, מקובל לציין את הזווית שהוא יוצר יחסית לעין. יש להבחין בין קשב גלוי (overt attention) לקשב סמוי (covert attention). בקשב גלוי אנו נותנים תשומת לב לגירוי באמצעות תנועות עיניים. לעומת זאת, קשב סמוי הוא קשב ללא תזוזה של העיניים. ניתן להסתכל לכיוון נתון אך להתרכז במשהו אחר. מבנה העין הוא כזה שמה שנופל במרכז הרשתית (fovea) נקלט טוב יותר מבחינה פיזיולוגית מאשר מה שבפריפריה. (הפוביה היא כ- 3 מעלות מרכזיות של שדה הראיה, ואחר יש דעיכה באיכות הקליטה עקב צפיפות קולטנים הולכת וקטנה). מכאן שאיכות קליטת הגירוי תלויה הן במיקום שהגירוי נפל על הרשתית והן במידת הקשב שהופנה לאותו גירוי. המחקר הקוגניטיבי מנסה להחזיק את המשתנה של המיקום על הרשתית קבוע על ידי הצגת גירויים לפרק זמן קצר (כ-150 אלפיות השנייה) שבו הנבדקים אינם מספיקים להסיט את עיניהם וכך החוקר שולט היכן הגירוי נפל על הרשתית. ישנם מחקרים שמראים שלפוביה יש יתרון קישבי בתפיסת גירויים מעבר ליתרון הפיזיולוגי (Wolfe, O’Neill & Bennett 1998).

ואריאציה על גישת הפנס היא גישת העדשה (zoom-len) של Eriksen & Yeh ‏ (1985) לפיה הפנס איננו בגודל אחיד אלא יכול להצר או להרחיב את האלומה לפי הצורך, כמו עדשת מצלמה. השיפור בתאוריה זו היא ביטול הדיכוטומיה של קשב/לא-קשב (שלא התיישבה עם מספר ממצאים) אלא הקשב יכול להתרחב לאזור גדול יותר, אם כי באיבוד יכולת עיבוד מסוימת. גישה זו מניחה שקשב יכול להיות מפוזר (distributed attention) אבל בכל מקרה יתפוס שטח ויזואלי רציף, כלומר לא ניתן לפצל קשב בין שני מוקדים לא רציפים, אלא רק לפזר אותו.

המשותף לשתי גישות אלה (ווריאציות להן) היא ההנחה שקשב משפר תפיסה של הגירויים באותו אזור. ישנה גישה אחרת שאותה מובילה אן טריזמן (1982) לפיה הקשב איננו משפר תפיסה של הגירויים אלא מחבר את התכוניות (features) לכדי גירוי שלם. כלומר המערכת הקוגניטיבית תופסת את התכוניות באופן מדויק גם ללא קשב, אך באופן צף. למשל, אם יש כדור אדום וארגז כחול המערכת תתפוס בדיוק רב שיש משהו אדום ויש משהו כחול, וכן שיש משהו עגול ושיש משהו מרובע, אך כדי שהמערכת הקוגניטיבית תדע לחבר את העיגול לאדום ואת הריבוע לכחול היא זקוקה לקשב באותו אזור. היא מדגימה זאת בשתי פרדיגמות מחקריות עיקריות:

  • פרדיגמת החיפוש הוויזואלי (visual search) שם על נבדקים לאתר גירוי ספציפי מתוך מערך שלם של גירויים. פעם עליו לאתר אותו על סמך תכונית בודדת (למשל, לאתר את הגירוי האדום מתוך מערך של גירויים כחולים, או לאתר את הגירוי העגול מתוך מערך של גירויים מרובעים) ופעם עליו לאתר אותו על סמך שילוב של תכוניות (conjunctive search - למשל, לאתר עיגול אדום מתוך מערך של מרובעים אדומים ועיגולים כחולים). היא מראה שבמקרה הראשון התגובה היא כמעט מיידית, כלומר הגירוי השונה בלט מידית (popout) ולא נדרש קשב לצורך איתורו. במקרה השני לקח זמן למצוא את המטרה ביחס ישר (אם כי לא לינארי מדויק) למספר הגירויים המסיחים. כלומר, הקשב היה צריך לסרוק את השדה הוויזואלי כדי לחבר את התכוניות לכדי גירוי על מנת לבדוק אם זהו גירוי המטרה, וככל שהיו יותר מסיחים היה על הקשב לסרוק שטח גדול יותר.
  • פרדיגמת הצירופים האשלייתיים (illusory conjunctions). על הנבדק לזהות גירויי מתוך קבוצת גירויים על פי שילוב תכוניות (למשל, איקס אדום) כשלעתים הגירוי הוא אחד מהגירויים במערך, ולעתים הוא איננו, אבל התכוניות שמרכיבות אותו קיימות בגירויים האחרים (למשל, יש שם איקס כחול ועיגול אדום). כאשר הנבדק איננו קשוב לגירויים יש לו סיכויים רבים יותר לעשות התאמות לא נכונות בין התכוניות של הגירויים שהוצגו וכך לזהות גירוי שלא הוצג בפועל. גישה זו מדגישה את ההבדל בין מטלות שדורשות קשב על מנת לבצע אותן, וכנראה יפגעו מהעדרו/פיזורו למטלות שכמעט אינן דורשות קשב.

המשותף לגישות שתוארו עד כה היא ההנחה שקשב מופנה לאזור מסוים (location-based theories). בניגוד אליהן ישנן תאוריות אחרות הגורסות כי הקשב מופנה לאובייקט בכללותו. Duncan ‏ (1984) מראה שכאשר מציגים שני גירויים זה על גבי זה (superimposed) כלומר, נמצאים באותו מיקום, לנבדקים קל יותר להגיב לשני מאפיינים של אותו גירוי מאשר למאפיין אחד מכל גירוי (אף על פי שכולם באותו מיקום). Driver & Baylis ‏ (1989) בדקו מה מפריע יותר לזיהוי אות מטרה: אות אחרת קרובה או אות אחרת רחוקה יותר אך שיכולה ליצור קיבוץ (Grouping במונחי גשטלט) עם אות המטרה (כלומר שתי האותיות נתפסו כאובייקט אחד). בניסוי שלהם הקיבוץ היה על בסיס תנועה. כלומר אות המטרה והמסיח הרחוק נעו בהתאמה, ואילו המסיח הקרוב היה נייח. הם הראו השפעה חזקה של אותו קיבוץ, אם כי לא הצליחו לבטל לחלוטין את השפעת הגירויים שהיו קרובים. תוצאות דומות הושגו גם ברפליקציות על הניסוי עם ניסיונות קיבוץ שונים (למשל, לפי צבע Cave & Kim 1995 ;סוג הקו Kramer & Jacobson 1991).

גישות הפניית הקשב לאובייקט (object-based theories) יכולות להסביר כיצד ניתן להפנות קשב לאזורים שונים של השדה החזותי בתנאי שאזורים אלו שייכים לאותו אובייקט. מקרה זה לא יחשב לשיטתן לפיצול קשב. ישנם טיעונים נגדיים: ייתכן שתופעת ה- Grouping היא קדם-קשבית (כלומר, לפני הפניית הקשב ולא תלויה בו), אך עדיין אין זה סותר בהכרח את גישות המיקום, שכן מצדדי תאוריות המיקום יטענו שהקשב לא מופנה לאובייקט עצמו, אלא למיקום שהוא תופס, כלומר, גם אם נדמה לנו שאנו מפנים קשב לאובייקט על סמך מאפיין שאינו מיקומי (למשל, צבע) אין זה כך, אנו תמיד שמים לב גם למיקום שלו (Tsal & Shalev 19xx). משמעות הביקורת של גישות מיקום על גישות האובייקט היא, שגם אם נדמה שהפניית הקשב לאובייקט, בפועל זה למיקום שלו, וככל שהוא גדול יותר כך על הקשב להיות מפוזר יותר.

כל התאוריות שהוצגו עד כה, הן אלה המניחות שהקשב מופנה למיקום והן אלה המניחות שהקשב מופנה אובייקט, טוענות שהקשב בהכרח מופנה לגורם אחד (בין אם הוא מיקום רציף ובין אם הוא אובייקט). Castiello & Umilta ‏ (1992) מראים רמזים לכך שכנראה אפשר לפצל קשב בין שני מיקומים נפרדים אשר אינם מקובצים לכדי אובייקט אחד, כאשר המיקומים הללו הם משני צדי שדה הראיה. הם מבקשים מנבדקים לשים לב לשני אובייקטים השונים בגודלם הנמצאים משני צדי השדה הוויזואלי, ובתוך אחד מהם מופיע גירוי שאליו יש להגיב. הם מראים שהביצוע הוא בקשר ישר לגודל האובייקט אליו נתבקשו להפנות קשב, אף על פי שהוא איננו רציף. נושא זה עדיין בחיתוליו ועדיין אין מספיק ראיות תומכות. גישה אחרת לקשב שמרמזת לכך יכול להיות מפוצל בין שני מוקדים לא רציפים: LeBerge ושות' (1997) מציגים מודל פיזור פעילות קשבית, לפיו יש אקטיבציה קשבית באזור מסוים, וכשהקשב עובר למקום אחר הוא איננו נע אנלוגית (כמו מודל הפנס) אלא דועך באזור הקודם תוך שהוא נבנה באזור אחר. כלומר ברגע נתון ייתכן מצב שבו יש קשב חזק באזור אחד (ניתן לייצוג על ידי התפלגות גבוהה וצרה), או שני מוקדים קטנים יותר (מיוצג על ידי התפלגות בי-מודאלית), או קשב מפוזר באזור גדול (התפלגות נמוכה ורחבה). גישה זו מרמזת על גישות משאבים, אם כי היא איננה משתמשת בטרמינולוגיה זו. החוזק של גישה זו הוא בלהסביר את היכולת של קשב מפוזר (כמו מודל העדשה) אך גם להסביר מדוע מעבר הקשב במרחב איננו אנלוגי (במונחי מודל הפנס: הפנס כבוי בזמן שהוא נע). מצד שני ישנה חולשה בלהסביר תופעות אחרות, למשל, הקשר עם המרחק שאליו רוצים להפנות קשב (שמתיישב עם גישות תנועה אנלוגית). לא קיימת אף גישה שמדגימה קשב ויזואלי רב מוקדי (כלומר, יותר משני מוקדים).

מודלים של חלוקת קשב[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחקר במטלות הכפולות החל אצל James ‏ (1890) שמצא את האפקט של ירידת הביצוע גם כאשר מדובר בשתי מטלות פשוטות מאוד לביצוע יחידני. מסקנתו הייתה שלא ניתן למקד קשב ביותר ממטלה אחת. הפרדיגמה המחקרית שלו כונתה לרוב "מטלה כפולה" dual-task, למרות שלעתים רבות המחקר עסק במספר רב יותר של מטלות בו-זמנית. עיקר המחקר היה כך שלנבדקים ניתנה מטלה עיקרית שעליה נתבקשו לתת את כל תשומת הלב, וכן מטלה משנית. ההנחה הייתה שעיקר המשאבים המנטאליים יוקצו לטובת המטלה העיקרית, והנותרים (אם נותרו בכלל) יוקצו למשנית. ביצוע במטלה המשנית ירמז לגבי המשאבים הנותרים.

המונח "חלוקת קשב" (divided attention) אשר מתייחס ליכולת לבצע שתי מטלות בו זמנית תוך ביצוע מספק, בחלק מהספרות מכונה "חלוקת משאבים מנטאליים" (mental resources). ישנו קושי בשם השני משום שהוא יוצא מתוך הנחה של קיבולת משאבים שמחולקת בין המטלות. ישנם חוקרים רבים שמטילים ספק בהנחה זו, ולכן יתרון למונח של "חלוקת קשב" אשר מדגיש את ההיבט האופרציונלי (ביצוע משופר ביותר ממטלה אחת). עם זאת יש יתרון למונח "חלוקת משאבים מנטאליים" והוא שאינו מניח שהמשתתף העיקרי ביכולת ביצוע מטלות בו-זמנית הוא הקשב (כלומר שלב התפיסה). חוקרים רבים משייכים את הקושי בשלבים האחרים של התהליך כמו בעיות זיכרון, יכולת הוצאת תגובה בו זמנית וכו'.

המודלים שמנסים להסביר את הממצאים שמתרחשים בזמן מטלות-כפולות מתחלקים לשתי משפחות:

  • מודלים של קיבולת משאבים מוגבלת.
  • מודלים של צוואר-בקבוק בנקודות קריטיות בתהליך העיבוד.

מיקום הקשב בתהליך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל מטלה ישנם מספר שלבים שבאופן סכמטי מתרחשים ברצף הבא:

  1. חישה (sensation) - קליטה של נתונים גולמיים לתוך המערכת המנטאלית
  2. תפיסה ועיבוד האינפורמציה באופן קדם-קשבי (pre-attentional perception) - עיבוד ראשוני וגס
  3. עיבודי תפיסה "משופרים" בעקבות קשב
  4. בחירת תגובה תואמת (response selection)
  5. הוצאה לפועל של התגובה (response production).

על פי סכימה זו השפעת קשב משויכת לשלב התפיסה, אולם יש חוקרים שמשייכים את השפעת הקשב לשלב בחירת התגובה.

ישנן עדויות לכך שהרבה מהעיבודים מבוצעים בשלב קדם-קשבי ואילו הקשב משפיע רק מאוחר יותר. ישנו דיון בספרות לגבי היכן הקשב ממוקם בתהליך. יש הגורסים שהוא ממוקם יחסית מוקדם והוא אחראי לתהליכי תפיסה בסיסיים, כלומר אם אין קשב אין עיבוד לאינפורמציה, ולכן גישה זו רואה את סינון האינפורמציה בשלב מוקדם מאוד בתהליך (למשל, פוזנר). אחרים מדגישים את היכולת לזהות גירויים גם ללא קשב. סינון האינפורמציה נעשה בשלב מאוחר יותר. הוויכוח הזה מכונה Early vs. Late Selection debate. קיימים ממצאים תומכים לשתי הגישות. מצד אחד הרבה מחקרים מראים שללא קשב הביצוע הוא ירוד מאוד ואינפורמציה כמעט לא עובדה כלל (Broadbent 1958), ואילו אחרים מראים שבכל זאת היה עיבוד כלשהו ואפילו יחסית מתקדם (למשל, הבנת משמעות סמנטית באפקט מסיבת הקוקטיל). הגישה של סינון מוקדם רואה את המערכת כ"מופצצת" במידע חושי והתפקיד של הקשב הוא לסנן את המידע כך שיעובד רק המידע החושי החשוב לכרגע כדי למנוע עומס יתר. הגישה של סינון מאוחר מדגישה את החשיבות של המידע הקשור לפעולה הנעשית כרגע, ולמעשה עיבוד ראשוני נעשה באופן אוטומטי.

הבדל זה ניתן לראות במחקרו של Sperling ‏(1960) שתומך בגישת הסינון המאוחר. ספרלינג הציג לנבדקים מטריצה קטנה של אותיות לזמן קצר מאוד, ובקש מהם לדווח את מה שהם ראו. בדרך כלל ידעו לומר כשבע אותיות אקראיות מתוך המערך (טכניקה זו נקראת full report או "ספר כפי יכולתך"). אולם, כאשר סימן שורה או טור מסוימים לאחר העלמותה של המטריצה, ידעו לספר את כל האותיות שבאותה שורה או טור. יש לשים לב כי הקשב הופנה רק לאחר שהגירויים כבר נעלמו. (טכניקה זו נקראת Partial report שכן הנבדק מתבקש לדווח רק חלק מעולם הגירויים אליו נחשף). מסקנתו הייתה שבעצם הנבדקים תפסו את כלל הגירויים אבל התקשו להכיל את כולם כאשר נתבקשו לדווח את כולם.

חוקרים רבים ניסו להכריע סתירה זו בין ממצאי סינון-מוקדם לממצאי סינון-מאוחר והביאו עוד ועוד דוגמאות שתומכות בגישה אחת מול אחרת. נעשו מספר נסיונות להסבר ממצאים סותרים אלו:

דניאל כהנמן ואן טריזמן (1984) טוענים שמה שקובע את התוצאות זה בעצם סוג המבחן. הם מבחינים בין שני סוגי מטלות:

  • filtering – מטלות בהן הנבדק נחשף לגירויים רבים אשר חלקם רלוונטיים וחלקם לא. הסינון הוא בעיקר על סמך מאפיינים פיזיקאליים של הגירוי. לרוב, מדידת דיוק במטלות-כפולות.
  • Selective set – מטלות בהן על הנבדק להגיב לגירוי מסוים שאליו הוא מוכן תוך הימנעות מתגובה למסיח. עושר הגירויים אליו נחשף הנבדק הוא קטן. לרוב מדידת זמן תגובה לגילוי גירוי.

הם מציעים מודל לפיו איסוף האינפורמציה נעשה על סמך תכוניות פיזיקאליות (features) של הגירוי וללא צורך בקשב. הפניית הקשב היא אל אובייקט על סמך תכוניות פיזיקאליות (למשל, "אל הדבר הכחול שם בפינה"). משהופנה הקשב הוא אל האובייקט בשלמות ללא יכולת להתעלם מתכוניות אחרות שלו, גם אם הן לא רלוונטיות למטלה. מודל זה מציע הסבר מדוע מטלות filtering יתנו ממצאים שמתיישבים עם גישת הסינון-המוקדם, ואילו מטלות selective-set יניבו ממצאים שמתיישבים עם גישת הסינון-המאוחר.

Lavie & Tsal ‏ (1994) אף הם משייכים את הממצאים הסותרים לתפעול של המטלה שאותה צריך הנבדק לבצע. הם מבחינים בין מטלות בעלות עומס גבוה מול מטלות עומס נמוך. הם מציעים מודל של קיבולת קשב, אלא שאצלם יש לקיבולת הזו לא רק סף עליון אלא גם סף תחתון, כלומר, אם יש עומס נמוך המערכת הקוגניטיבית תחפש מידע נוסף לעבד, וכך תתקשה להתעלם ממידע לא רלוונטי למטלה, כי היא מעבדת אותו באופן אוטומטי. כך במטלות בעלות עומס נמוך יראה כאילו הקשב בא מאוחר יותר, ואילו במטלות בעלות עומס גבוהה יראה כאילו הקשב בא מוקדם בתהליך. הקושי העיקרי בתאוריה הזו היא שאין הגדרה ברורה למה הכוונה ב"עומס". חוזקה של התאוריה הוא ביכולתה להסביר את המקרים שבהם מטלה כפולה או מטלה מסובכת יותר משפרת ביצועים יחסית למטלה הפשוטה, בכך שיש תוספת של מידע רלוונטי ש"תופס מקום" ולא מאפשר למערכת לעבד ולהתבלבל מהמידע הלא רלוונטי. למשל, תופעת דילול סטרופ. אפקט סטרופ היא תופעה שבה כאשר על נבדקים לתאר את צבע הדיו של מילים מודפסות כאשר המילים הן של צבעים אחרים (למשל, המילה "אדום" מודפסת בצבע ירוק) הם מתקשים בביצוע המטלה עקב התערבות המשמעות הסמנטית של המילה, למרות שכלל לא נתבקשו לקרוא את המילה. כאילו הנבדקים אינם יכולים שלא לקרוא את המילה. תופעת דילול הסטרופ היא הירידה בהפרעה הזו כאשר העומס גבוה (עקב הופעת מילים נוספות, או תפעולים אחרים).

המשמעות של שתי התאוריות היא שהמטלה תנבא את התוצאות שיתקבלו. למשל, במטלה של ביצוע מטלות מרובות בו זמנית העומס הוא גבוה, ולכן על פי רוב תהיה סלקציה של מידע בשלב מוקדם, עם חשש לאיבוד של מידע. מצד שני אם המטלה היא יחסית פשוטה (עומס נמוך) אזי הסלקציה תהיה מאוחרת, ואם יש חוסר המערכת אף תחפש מידע עד שיקשה עליה להתעלם ממנו גם אם הוא לא רלוונטי למטלה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קשב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 American Psychiatric Association - APA, (2013). DIAGNOSTIC AND STATISTICAL MANUAL OF MENTAL DISORDERS, FIFTH EDITION - DSM 5.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Binder, M. D., Hirokawa, N., Windhorst, U., & Hirsch, M. C. (2009). Encyclopedia of Neuroscience. Springer.
  3. ^ 3.0 3.1 Brown, T. E. (2005). Attention deficit disorder: The unfocused mind in children and adults. Yale University Press.‏
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 Mark R. Rosenzweig, Arnold L. Leiman, S. Marc Breedlove (1999). Biological psychology: an introduction to behavioral, cognitive, and clinical neuroscience. 2nd ed. Sunderland, Massachusetts: Sinauer Associates.
  5. ^ 5.0 5.1 V. S. Ramachandran, ed. (2012) Encyclopedia of Human Behavior, 2nd ed. Academic Press.
  6. ^ 6.00 6.01 6.02 6.03 6.04 6.05 6.06 6.07 6.08 6.09 6.10 6.11 6.12 6.13 6.14 6.15 6.16 Coren, S., Ward, L. M., & Enns, J. T. (1999). Sensation and Perception. 5th. New York: Harcourt Brace College Publishers.
  7. ^ 7.0 7.1 שרה דרויאן (1999). עקרונות אבולוציוניים בהתפתחות החשיבה. רעננה: רמות.
  8. ^ יונתן גושן־גוטשטיין ודן זכאי (2006). פסיכולוגיה קוגניטיבית - כרך ב – זיכרון. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 9.4 9.5 Rueda, M., Checa, P., & Rothbart, M. K. (2010). Contributions of Attentional Control to Socioemotional and Academic Development. Early Education And Development, 21(5), 744-764.
  10. ^ 10.0 10.1 Berger, Andrea , (2011). Self-regulation: Brain, cognition, and development. Human brain development series., (pp. 3-17). Washington, DC, US: American Psychological Association
  11. ^ 11.0 11.1 Bavelier, D., Achtman, R. L., Mani, M., & Föcker, J. (2012). Neural bases of selective attention in action video game players. Vision research, 61, 132-143.‏
  12. ^ 12.0 12.1 Baron, R. A., and Byrne, D. (2000). Social psychology. Boston: Allyn and Bacon.
  13. ^ שאול פוקס (1998). הפסיכולוגיה של ההתנגדות לשינוי. הוצאת אוניברסיטת בר-אילן.
  14. ^ 14.0 14.1 Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson.
  15. ^ ‏Yantis, S., & Jonides, J. (1990). Abrupt visual onsets and selective attention: voluntary versus automatic. J Exp Psychol Hum Percept Perform, 16, 121-134.‏
  16. ^ Calkins, Susan D. (Ed); Bell, Martha Ann (Ed), (2010). Child development at the intersection of emotion and cognition. Human brain development. Washington, DC, US: American Psychological Association.
  17. ^ Berger, Andrea , (2011). Self-regulation: Brain, cognition, and development. Human brain development series., (pp. 61-90). Washington, DC, US: American Psychological Association
  18. ^ Dye, M. W. G., Green, C. S., & Bavelier, D. (2009). The development of attention skills in action video game players. Neuropsychologia, 47(8-9), 1780–1789.‏
  19. ^ ATTENTION- An Overview By Egeth, Howard. Kazdin, Alan E. (Ed), (2000). Encyclopedia of psychology, Vol. 1. , (pp. 293-295). Washington, DC, US: American Psychological Association; New York, NY, US: Oxford University Press, xiv, 495 pp.