זיכרון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בזיכרון האנושי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו זיכרון (פירושונים).
זיכרון הוא יכולתו של האדם (ושל אורגניזמים אחרים) לאגור מידע ולהשתמש בו. המילה "זיכרון" מתייחסת גם ליכולת אגירת המידע וגם למידע הנאגר עצמו.
תוכן עניינים |
[עריכה] חלוקת הזיכרון על פי טווח זמן - מודל שלושת המאגרים
את הזיכרון ניתן לחלק למספר מרכיבים: זיכרון חישה מיידי, זיכרון עבודה וזיכרון לטווח ארוך. יש המחלקים את הזיכרון ארוך הטווח עצמו לשני סוגים הנבדלים במידת אורכם (התשובות לשאלות "איפה היית כשרבין נרצח", ו"מה היה מזג האוויר אתמול" - שתיהן נמצאות בזיכרון ארוך הטווח, אולם רק הראשונה צפויה להאריך ימים שם).
זיכרון החישה נוגע ליכולת לשמור למשך שנייה תמונה חזותית או תחושת מגע, גם אחרי שאלו נעלמים. כפי שמראה אחת מפרדיגמות הניסוי, כאשר מתבוננים לרגע בשורה ובה 12 ספרות ועוצמים עיניים - רוב האנשים יוכלו לדווח על 4 או 5 ספרות לכל היותר. החוקרים הוכיחו שהרבה יותר ספרות נקלטות במוח, אולם השיכחה כל כך מהירה, שעד שהאדם מדווח על הספרה הרביעית או החמישית, הוא כבר אינו זוכר דבר נוסף.
זיכרון העבודה הוא בעצם הזיכרון המודע. אדם זוכר דברים רבים, אולם רק חלקם הקטן מצוי בתודעתו ברגע נתון. דרך משל, אדם יכול להיות בה בעת מתמטיקאי, בעל ואבא. ברור שהזיכרון המודע שלו מכיל מידע שונה כאשר הוא פותר משוואות, סועד עם אשתו בארוחה רומנטית, או קורא לילדו סיפור.
מצד שני, הרי גם בעת שהמתמטיקאי קורא סיפור, הוא יכול, אם ירצה, להעלות בדעתו את חישוביו האחרונים. דבר זה מעיד על כך שהם מאוחסנים במוחו במקום כלשהו. מקום זה הוא הזיכרון לטווח ארוך.
החוקרים לא מצאו כל מגבלת אחסון לזיכרון לטווח ארוך, ואדם (ואף בעל חיים) יכול להחזיק בו מאגרי מידע מדהימים בהיקפם. לעומת זאת, זיכרון העבודה הוא מוגבל ביותר, ולא ניתן לאחסן בו יותר מ-9 פריטים בה בעת (הממוצע הרגיל הוא 7. 7 נחשב ל"מספר קסם" בחקר הזיכרון, משום שהוא הממוצע ליכולת האחסון בזיכרון העבודה בקרב בני אדם מתרבויות שונות). המילה "פריט" מטעה, שכן פריט יכול להיות גדול למדי בהיקפו. אפשר להמחיש זאת בדוגמה פשוטה: הסדרה 1,1,9,2,0,0,1,1,1,2,0,0,0 נראית לכאורה כסדרה של 13 פריטים, וככזאת בלתי ניתנת לאחסון בזיכרון העבודה, אולם ניתן בנקל לראות אותה כצירוף שני הפריטים - 1.1.2000 (היום הראשון של שנות האלפיים), וכ-11.9.2001 (יום הפיגועים במגדלי התאומים). אלו, אם כך, שלושה עשר פריטים, שכל אדם יוכל להציג אותם במוחו כשני פריטים בלבד.
התאוריה הקוגניטיבית רואה ביכולת לזקק פריטי מידע רבים לגוש מידע אחד אשר ניתן להשתמש בו בזיכרון העבודה את אחד ממאפייניה העיקריים של המומחיות. זיכרון עבודה קטן נחשב לאחת הסיבות לכך שתינוקות מתקשים להתמודד עם בעיות מורכבות.
זיכרון העבודה כשלעצמו אינו מאריך יותר מדקה.
זיכרון צילומי - הזיכרון הצילומי הוא תת סוג של זיכרון העבודה, והוא נבדל מזיכרון העבודה המילולי הרגיל בטיבו, וגם במרכזי המוח שהוא מפעיל.סוג זה של זיכרון משמש לזיכרון תמונות. יש מתי מעט, רובם ככולם ילדים, המסוגלים לעשות בזיכרון זה שימוש כדי "לצלם" מסמכים, או תמונות על כל דקדוקיהן ופרטיהן.
קיים גם זיכרון מרחבי - הזיכרון המרחבי טוב יותר בדרך כלל אצל זכרי היונקים מאשר אצל הנקבות. הפסיכולוגיה האבולוציונית מנמקת זאת בכך שזכרים יכולים להפיק תועלת מנדודים, אם בדרכם הם מפרים נקבות רבות.
הזיכרון המרחבי מקושר לאונת המוח הימנית, ואילו המילולי - לזו השמאלית. גודלו של ההיפוקמפוס במוח מהווה מנבא טוב להפתיע לזיכרון המרחבי, ואף נמצא שהוא גדול יותר אצל נהגי מוניות. האם זאת משום שהוא גדל והתפתח, או שמא משום שאנשים שאינם בעלי היפוקמפוס גדול לא יפנו לעבודה כנהגי מונית ? יש כמה ראיות המצביעות על כך שהסיבה הראשונה עיקרית. הזיכרון המרחבי טוב יותר אצל בני תרבויות שבהן יכולת ההתמצאות במרחב חשובה. במיוחד יש לציין את האבוריג'ינים, הידועים בזיכרון המרחבי המעולה שלהם.
בשנים האחרונות החלה להתפתח גישה חדשה החולקת על מודל שלושת המאגרים. תומכי הגישה טוענים שאין הפרדה ברורה בין זיכרון העבודה לזיכרון לטווח ארוך. הם מציעים מודל אלטרנטיבי- מודל הרמות. לפי מודל זה קיימות רמות רבות של זכירה. זיכרון נקרא "עקבה", וככל שהוא יהיה עמוק יותר (משמעותי יותר, בולט יותר, או שחשוב לנו לזכור אותו) כך הזמן שיקח לו להמחק יהיה ארוך יותר.
[עריכה] קידוד, אחסון ושליפה
שלוש פעולות עיקריות מבוצעות בתהליכי זכירה. הראשונה שבהן היא הקידוד, קליטת המידע. מידע מילולי בדרך כלל מקודד לפי משמעותו. קשה לאדם לשחזר את המבנה התחבירי של משפט ששמע, אך קל לשחזר את תוכנו של המשפט. מכאן המלצה לאלו האמורים לזכור חומר לימוד - להעמיק בתוכן, משם שהמוח אינו מתוכנת לזכור מילים אלא את משמעותן. ככל שהטקסט מקושר עם משמעויות רבות יותר, קל יותר לזוכרו.
הפעולה השנייה היא האחסון בזיכרון ארוך הטווח. לכך יש טכניקות שונות, הבולטת שבהן היא השינון.
בתרבויות שבהן מקובל לזכור ולא להעלות מידע על הכתב, הזיכרון טוב יותר. באופן כללי, ככל שיש יותר מוטיבציה לזכור, הזיכרון מאוחסן זמן רב יותר. כך למשל כל אחד יכול לזכור עצמו זוכר עשרות ואולי אף מאות מספרי טלפון קודם להמצאת הסלולארי ואילו כיום כמעט ואינו נדרש לכך משום שרוב מספרי הטלפון מאוחסנים במכשיר נייד כזה או אחר.
ישנם פריטי מידע הנשמרים בשל השפעתם הרגשית. אחד החוקרים תיאר אותם כ"מותירי צלקת ברקמות הזיכרון". עם זאת, יש הסבורים שגם פריטי מידע מעוררים רגשית נשמרים בעיקר בשל נטייתו של האדם לשוב ולחשוב עליהם.
אירועים טראומטיים נחרטים במוח כנראה בשל פעילותם של הורמוני לחץ. אחת הדרכים למנוע זיכרון פוסט טראומתי היא להזריק, סמוך למועד הטראומה, נוגדים לפעילות ההורמונלית.
לא כל רגש יעודד זיכרון. חרדה עלולה ליצור גם עומס קוגניטיבי ובשל כך לפגוע בתהליכי זכירה והיזכרות (דבר זה יכול להוביל, למשל, לפגיעה בהצלחה במבחן).
השליפה היא העברת הזיכרון חזרה מהזיכרון לטווח ארוך אל זיכרון העבודה. ייתכן שמידע אגור במוח, אך שליפתו לא תצלח. הכול מכירים את התחושה כאשר דבר מה "מצוי על קצה הלשון", אך אין מצליחים לזוכרו במדויק. רמזים מועילים רבות לשליפה. ואכן, קל הרבה יותר לענות על השאלה "האם אתה מכיר ילדים בשמות דניאל, ירון ויואב?" מאשר על ההוראה "מנה את שמות הילדים שאתה מכיר". הקשר הוא אחד מהדרכים לשליפה מוצלחת יותר. ברגע שאדם יהיה בעת שליפה באותו מקום בו הצפין את המידע יהיה לו קל יותר לשלופו.
מומחים ממליצים על אחסון מידע בצורה של גרף היררכי. הצגה כזו של מידע במוח מקלה מאוד על השליפה. פעולת השליפה קשורה באונה הימנית.
[עריכה] זכרונות דקלרטיביים ולא דקלרטיביים
הזיכרון הדקלרטיבי הוא מה שאנו בדרך כלל מזהים עם המילה "זיכרון". זהו זיכרון של מידע (זיכרון סמנטי) או של אירוע שאירע לנו (זיכרון אפיזודי). אולם קיים סוג נוסף של זיכרון, זיכרון פרוצדורלי, כלומר זיכרון מיומנות. זיכרון זה אינו עולה במודע, ואנו נעזרים בו מבלי לדעת על קיומו. אחת התופעות המעניינות היא שזיכרון זה לא נפגע לעתים גם אצל חולים שלקו באמנזיה קשה בשל פגיעות מוח. דבר זה מעיד על כך שחלקים אחרים במוח מפעילים אותו. לזיכרון זה משתייכות היכולת לנהוג במכונית (לכן כמעט שאי אפשר לשכוח אותה כליל), היכולת לרכב על אופניים, אבל גם יכולות מילוליות פשוטות, ובלבד שאין הן מודעות. למשל, היכולת לקרוא מילה הפוך.
[עריכה] כשלי זיכרון
הזיכרון אינו חסין מטעות. ידועים מקרים שבהם עדים זיהו אדם בוודאות גמורה כפושע, ולבסוף התברר שטעו. טעות שכיחה במיוחד כאשר הסביבה שבה נוצר הזיכרון בתחילה הייתה דו משמעית ולא אופטימלית, וכאשר מידע שהגיע לאדם אחרי היווצרות הזיכרון התערבב עם הזיכרון עצמו. בהקשר זה התברר כי העלאת זיכרון בתודעה לעתים קרובות לאו דווקא משפרת אותו, אלא עלולה להכניס לתוכו מרכיבים זרים שלא היו בו בתחילה.
בארצות הברית נסוב בשנים האחרונות פולמוס סוער סביב אמינותן של טענות גברים ונשים, שנזכרו, לאחר טיפול פסיכולוגי, בהתעללות מינית שחוו בילדותם. אולם טענות אלו הן בעייתיות בשל הקלות שבה אפשר להשתיל זכרונות (באחד המקרים התברר שהחקירה המשטרתית גרמה אפילו למתעלל כביכול להאמין שאכן ביצע דברים שלא היו ולא נבראו).
[עריכה] פיזיולוגיה
 |
ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. הסיבה שניתנה לכך היא: ויקיזציה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
הגורם העיקרי המאפשר את יכולתו של המוח לבנות זיכרונות ולאוגרם לטווח ארוך הוא מספרם העצום של תאי העצב שהוא מכיל, סדר גודל של כמאה מיליארד, ומערכת הקשרים הענפה שתאים אלו מקיימים זה עם זה. קשר בין תאי עצב קרוי סינפסה וקיומו גורם לכך שפעילות חשמלית בתא הפלט (התא הקדם-סינפטי) תחולל בתנאים מסוימים פעילות בתא הקלט (התא האחר-סינפטי). השפעתו של תא הפלט על תא הקלט כרוכה בדרך כלל בהפרשה של אחד מקבוצת חומרים הקרויים מתווכים עצביים (neurotransmitters) על ידי תא הפלט וקשירתו לקולטן בתא הקלט. רוב התאים במוח מקושרים בקשרים סינפטיים כאלו לאלפים רבים של תאים אחרים, ולחלקם אף קשר עם מאות אלפים משכניהם. מערכת קשרים ענפה זו מאפשרת את יצירתן של קבוצות פעולה של תאים, הקרויות רשתות עצביות. אנו סבורים כיום כי הזיכרון אגור בתבניות הפעולה של אותן רשתות. רשתות אלו פרושות על פני כל המוח, אם כי קיימים אזורי מוח שונים שלפעילותם אנו מיחסים חשיבות יתירה בשרשרת התהליכים המובילים ליצירת הזיכרון ושמירתו. ניתן לחלק את תהליך יצירת הזיכרון ושמירתו לשני שלבים לפחות, שלב יצירת הזיכרון לטווח קצר ושלב הזיכרון לטווח ארוך. הזיכרון לטווח קצר הוא בעל קיבולת מוגבלת, ונמשך עד שעות בודדות. הזיכרון לטווח ארוך ייתכן והוא בעל קיבולת בלתי מוגבלת כמעט מהבחינה המעשית ויכול להישמר לזמן רב, לעתים למשך כל ימי חיינו. כל עוד הזיכרון נשמר לטווח הקצר הוא פגיע מאוד, וכל הפרעה קטנה במחשבתנו יכולה לגרום לאובדנו. מרגע שעבר למאגר לטווח ארוך, הזיכרון הופך לעמיד הרבה יותר וקשה למחוק אותו, גם אם בעליו רוצה מאוד להפטר ממנו.
למרות העניין הגדול שהיה תמיד למדענים, כמו גם לציבור הרחב, בתיאור המנגנון הביולוגי של הלמידה והזיכרון, ההתקדמות שנעשתה בפענוחו הייתה לא גדולה עד לעשורים האחרונים, ועד היום רב הנסתר על הגלוי בשרשרת התהליכים היוצרים את הזיכרון ומשמרים אותו. הסיבה לעיכוב זה נעוצה בין היתר בשני מכשולים גדולים העומדים בפני החוקרים. המכשול הראשון הוא בעיית היחס שבין האות לרעש, או במילים אחרות השינוי החל בפעילות תאי המוח בעת שנוצר בו זיכרון חדש קטן מאוד ביחס לשינויים שיצרו זיכרונות קודמים וביחס לפעילות הרקע הקיימת בו. במשך זמן רב סברו רוב המדענים כי שינוי כזה הוא קטן מידי לאיתור. המכשול השני הוא בעיית המיקום: היכן בדיוק במרחבי המוח אגורים הזיכרונות? נמצא כי אין אתר יחיד בו נשמרים כל זיכרונותינו, אלא זיכרונות שנרכשו בעזרת קלטים חושיים שונים יאגרו באזורי מוח שונים. כך למשל, זיכרון דמותה של סבתך שמור במקום אחר מאשר ריחן של העוגיות אותן נהגה לאפות בערב שבת. זאת למרות שריחן של אותן עוגיות דיו לפעמים כדי להעלות את דמותה לנגד עיניך. בעיה זו של מציאת מיקומו של זיכרון נתון מוסיפה נדבך נוסף לקושי. לא ניתן כמובן לחקור את השינוי המושרה בקבוצת תאים אם מיקומה אינו ידוע.
בכדי להתגבר על שני מכשולים אלו נקטו בתחילה הנוירו-ביולוגים בשתי אסטרטגיות עיקריות. האחת היא למקד את מחקריהם בפענוח מנגנוני הזיכרון בבעלי חיים פשוטים כגון רכיכות ימיות, להם מערכת עצבים פשוטה בהרבה משל מוחות היונקים ולכן גדול יותר הסיכוי לאתר בהם את קבוצת התאים המשתתפת ביצירה ואגירה של זיכרון נתון. השנייה הוא יצירתם של שינויים בתאי המוח מזוהים של יונקים בעזרת גירוי חשמלי בעוצמה ותדר גבוהים, בהנחה ששינויים ארוכי-טווח כאלו דומים לפחות במידה כלשהי לשינויים המושרים בעת יצירת הזיכרון. התוצאות שהושגו בניסויים אלו, בעיקר ברבע האחרון של המאה הקודמת, סללו את הדרך בפני ניסויים מאוחרים יותר הנערכים בעיקר בשני העשורים האחרונים בתאי עצב ממוחות של יונקים בעקבות אימון החיות במטלות המחייבות למידה. השימוש בשלושת דרכי מחקר אלו נעשה כיום במקביל.
כלל מרכזי לאורו הולכים חוקרי הביולוגיה של הזיכרון נוסח בספרו הידוע של הפסיכולוג דונלד הב ((Donald Hebb The organization of behavior שפורסם ב -1949. כלל זה קובע בקצרה כי הקשר בין שני תאים הקשורים ביניהם בקשר סינפטי יתחזק אם יפעלו יחדיו. חיזוק זה יבוא לידי ביטוי בכך שהפעלתו של תא הפלט תגרום לפעילות מוגברת בתא הקלט. ואכן חיזוק כזה של הגברה בקשר הסינפטי נצפה אחרי למידה, כמו גם אחרי גירוי חשמלי. סוג אחר של שינוי תלוי-למידה שנצפה הוא הגברה בפעילותם החשמלית של תאי עצב, הנובע לא משינוי בעוצמת קשרים הסינפטיים אלא משינויים פנימיים בתאים עצמם, המגבירים את יכולת העירור שלהם ולכן גם את פעילותם החשמלית. קל לראות כי שני סוגי שינויים אלו ישפיעו אחד על השני: הגברה בעירור תאי העצב תעלה את פעילותם ולכן תתרום לחיזוק הקשרים הסינפטיים שביניהם. התמונה המצטיירת ממחקרים אלו מאפשרת לתת תיאור ראשוני של שורת התהליכים היוצרים זיכרונות ארוכי טווח במוח היונק.
סוג אחד של קשר סינפטי הנפוץ בין תאי מוח, הקרוי קשר סינפטי מעורר, מתווך בעזרת החומצה האמינית גלוטמט. פעילות חשמלית בתא הקדם-סינפטי גורמת להפרשת גלוטמט הנקשר לקולטנים מסוג AMPA בתא האחר סינפטי. בדרך כלל קשירתו של מתווך עצבי זה לקולטן שלו מעוררת זרם חשמלי אל תוך התא האחר סינפטי, הגורם לשינוי הנמשך כמה עשיריות של אלפיות השנייה במתח החשמלי של קרום התא. לתא העצב יש יכולת לסכום שינויי מתח כאלו כאשר הם מתחוללים בו זמנית במקומות שונים על פניו, או כאשר הם מתחוללים באותו מקום בזה אחר זה במרווחי זמן קצרים דיים. בשל סכימה זו תתורגם הגברה בכמות הקלטים או בתדר בו הם מגיעים לעליה הולכת וגוברת במתח הקרום. כאשר העלייה במתח הקרום גדולה דיה הוא מאפשרת את כניסתו לפעולה של קולטן נוסף של גלוטמט, מסוג NMDA. קולטן זה מיוחד בין היתר בשל העובדה שהוא מאפשר כניסה מאסיבית של יוני סידן לתוך התא. לכניסתם של יוני הסידן תפקיד מכריע ביצירתם של שינויים קצרי וארוכי טווח בחוזק הקשר הסינפטי. השינוי הראשון המתחולל הוא עליה בעוצמתם של קשרים קיימים. עליה זו עשויה להיות מתווכת הן על ידי עליה בכמות הקולטנים מסוג AMPA בתא הקלט והן על ידי הגברה בהפרשת גלוטמט מתא הפלט. יצירת ההגברה ושמירתה למשך שעות אחדות אינה תלויה ביצירה של חלבונים חדשים. שינוי שמתחולל מאוחר יותר הוא עליה במספר הקשרים הסינפטיים בין התאים. שינוי זה מחייב בנייה של חלבונים חדשים ומעורבת בו הפעלה של מערכת הגנים של התא. מקובלת כיום המחשבה שניתן למצוא הקבלה בין שלב חיזוק הקשרים הקיימים לבין יצירת הזיכרון לטווח קצר ובין יצירתם של קשרים חדשים לבין יצירת הזיכרון לטווח ארוך. באנלוגיה לפעולתו של מחשב, שבדרך כלל אינה עושה חסד עם המוח, נוכל לתאר זיכרון לטווח קצר כמקביל לשינוי בתוכנה בעוד זיכרון לטווח ארוך מקביל לשינוי בחומרה.
תופעה נוספת עליה יש לתת את הדעת היא העובדה שלא עוצמת הגירוי החיצוני בלבד משפיעה על הסיכוי שמאורע אליו נחשפנו ייחרט בזיכרוננו. חשובים גם הריגוש שעורר בנו הגירוי ואם יש בכוונתנו לזכרו. מקובלת כיום הסברה כי במצבים כאלו מופרשים במוח חומרים מקבוצה הנקראת בקרים עצביים (neuromodulators). בקרים אלו מופרשים ממרכזים מוגדרים ויכולים להשפיע בו זמנית על אוכלוסיות גדולות של תאי עצב. השפעה זו יכולה להתחולל הן בדרך של השפעה על הפעילות הסינפטית והן בשינוי רמת העירור של התאים, כך שתוגבר רגישותם לגלוטמט. דוגמה לבקר עצבי כזה הוא אצטיל כולין החשוב ביותר ללמידה, ומקובלת כיום הסברה כי חסרונו הוא גורם חשוב בהתפתחות הפרעות הזיכרון אצל חולים במחלת האלצהיימר. נוכל אם כך לומר כי כדי שאירוע יישמר בזיכרוננו צריכים להתקיים שני תנאים בסיסיים. התנאי הראשון הוא שרמת הפעילות ברשתות העצביות תעבור סף מסוים. התנאי השני הוא שמוחנו יעריך שהאירוע אותו הוא חווה הוא בעל חשיבות מספקת כדי שנזכור אותו. אז מופרשים במוח מתווכים ובקרים עצביים המקלים על התאים ברשתות העצביות לשנות את תכונותיהם ואת עוצמתם ומספרם של הקשרים ביניהם.
חשוב לציין כי תופעת הזיכרון אינה יכולה להיות מוסברת בחיזוק קשרים סינפטיים והגברת עירור התאים בלבד. תהליכים אלו חייבים להיות מלווים בהחלשה של קשרים סינפטיים אחרים והגברה גם ביכולת העירור של תאים שתפקידם הוא לעכב את פעילותם של שכניהם. המנגנון העומד בבסיס פעולות אלו הוא נושא למחקר במעבדות ברחבי בעולם.
ההתקדמות המהירה החלה בפענוח מנגנוני הזיכרון בבעלי חיים ובבני אדם פותחת פתח לתקווה כי נוכל בעתיד להציע תשובות לשתי בעיות בהן נתקל כל אדם מתישהו במהלך חייו. האחת היא כיצד נוכל להגביר את יכולתנו לאגור זיכרונות רצויים, בעיה שבדרך כלל הולכת ומחריפה עם הגיל. השנייה היא כיצד נוכל להפטר מזיכרונות בלתי רצויים, כאלו המפריעים למהלך חיינו התקין. התשובות לשתי שאלות אלו נראות כבר באופק, אם כי אינן מצויות עדיין בהישג ידינו.
[עריכה] ראו גם
- תופעות הקשורות בזיכרון
- שיטות זכירה
- הפרעות הקשורות בזיכרון
- סוגי זיכרון
[עריכה] לקריאה נוספת
- ניצה אייל, נפלאות הזיכרון ותעתועי השכחה, הוצאת אריה ניר, 2004.
- דניאל ל. שכטר, שבעת החטאים של הזיכרון - איך המוח זוכר ושוכח, הוצאת אריה ניר, 2005.
- ערן כץ, סוד הזיכרון המצוין, הוצאת מודן, 1999.
- מדליין בורלי אלן, פיתוח מיומנות זיכרון בעסקים, הוצאת אור עם, 1994.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: זיכרון |
- ד"ר תרז טרבס, הפרעות זיכרון - סיפטום ולא מחלה
- זיכרון על קצה המזלג, באתר 'בארץ הדעת'
- זיכרון - המכון - מכון ויצמן למדע
- ניצה אייל, [1] פרקים נבחרים מהספר 'נפלאות הזיכרון ותעתועי השיכחה']
