משתמש:Amjad dallasheh/מסוגלות הורית

מסוגלות הורית הינה מידת התאמתו של הורה להעריך נכונה את צרכיו הפיזיים, הרוחניים והנפשיים של ילדיו, בקונטקסט גילו והתפתחותו, ולהיות זמין ונכון לענות על צרכים אלו.

רקע

הסברה הרווחת בכל העולם היא שילדים "שייכים" להוריהם מטבע אבהותם הביולוגית וכי טיב גידולם וחינוכם הינו נחלתם הבלעדית של ההורים ואף נדרשים אותם ילדים לעמוד בציפיות בגרות בשלבים שונים בחייהם כאשר מנגד אין ההורים נדרשים להוכיח את יכולתם להיות "הורים טובים" וההנחה היא שכל הורה הוא הורה טוב אלא אם הוכח אחרת. וה"אחרת" הזה הינו במקרים שנדרשת החלטה על השמה של ילד שנזקק להגנה הן במקרי משמורת או אימוץ. 

מסוגלות הורית לפי החוק

את המונח "מסוגלות הורית" אין בנמצא בסעיפי החוק השונים אלא שעקבותיו נמצאים בשני מקורות חוקיים והם:

1. חוק הנוער טיפול והשגחה תש״ך-1960 מגדיר מי הוא ״קטין נזקק״ : 

״האחראי עליו אינו מסוגל לטפל בו או להשגיח עליו, או שהוא מזניח את הטיפול אל ההשגחה״. 

1. בחוק אימוץ ילדים תשמ״א-(1981):  

״בית המשפט רשאי להכריז על ילד כבר-אימוץ (גם ללא הסכמת ההורים) אם נתקיים אחד מאלה: ״ההורה הפקיר את הילד או נמנע, ללא סיבה סבירה, מלקיים במשך ששה חודשים רצופים קשר אישי איתו״. ״ההורה נמנע, ללא סיבה סבירה, מלקיים במשך ששה חודשים רצופים את חובותיו בלפי הילד, בולם או עיקרם״. 

בשני החוקים ההתייחסות היא למונח ״מסוגל״, ואנחנו מדברים על מסוגלות הורית ולא על יכולת הורית או תיפקוד הורי. המלה ״מסוגלות״ פירושה גם פוטנציאל ולא רק יכולת עכשווית. בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הדתיים נעזרים לצורך קבלת החלטות בעניינם של ילדים בנושאי המשמורת והקשר הורי בתסקיר של עובד סוציאלי לפי חוקים שונים או חוות דעת של יחידות הסיוע או מומחה מקצועי המוסדר בסעיף ג(5 ) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ -ה" 1995 ובסעיף ג(2 ) לחוק בתי דין דתיים (יחידות סיוע ) התשע"א – 2011. ההיעזרות במומחה הינו בדר"כ לפסיכולוג שמגיש לבקשת בית המשפט חוות דעת מומחה בעניין "מסוגלות הורית".  

מסוגלות הורית לפי הספרות המקצועית

עיון בספרות העוסקת בנושא מסוגלות הורית, מלמד כי נעשו ניסיונות רבים להגדיר באופן ספציפי את התנאים הנדרשים להורות טובה תנאים אלה למעשה תואמים את התנאים הנחוצים להתפתחות תקינה של ילדים, ועומדים מאחורי המונח: ״טובת הילד״  (יגיל, 2008 ) ובספרות ניתן למצוא כמה הגדרות לכשרי הורים או למסוגלות הורית והתייחסויות לצרכי הילד וטובתו ובהגדרות אלו מצוטטים הקריטריונים שהגדיר כב' השופט חיים פורת במסגרת ההנחיות שנתן למומחים הכותבים חוות דעת בנושא המסוגלות ההורית, אם בקשר לחוק האימוץ ואם בקשר להליכי גירושין (משמורת).מתוך ההנחיות האלה ברור שנושא המסוגלות ההורית מתחיל מהערכת הילד, צרכיו ובעיותיו,וממשיך בהתייחסות הספציפית למסוגלות ההורה לספק את הצרכים לילד המסוים.  

אלסר(2011),מגדיר את המושג מסוגלות הורית כ:"היכולת לתפקד במגוון מטלות הקשורות לדרישות התפקיד כהורה ומסוגלות זו תורמת "לאמונת ההורה ביכולתו להשפיע על הילד וסביבתו בדרך המאפשרת התפתחות מוצלחת של הילד".   ואילו ד"ר מרדכי שרי , מנהל מכון "שלם" לפסיכותרפיה מגדיר מסוגלות הורית כ:" מידת התאמתו של הורה להעריך נכונה את צרכיו הפיזיים, הרוחניים והנפשיים של ילדו, בקונטקסט גילו והתפתחותו, ולהיות זמין ונכון לענות על צרכים אלה".  

דוד יגיל במאמרו המקיף: "שיקולים ולבטים באבחון מסוגלות הורית" מותח ביקורת על ההגדרות וההנחיות לקביעת "מסוגלות הורית" ואומר כי הגדרה כזו נתקלת במס' קשיים בבואנו לקבוע אם אב או אם מסויימים הם חסרי מסוגלות הורית ולדעתו:  

• ״חוסר מסוגלות הורית״ - אינה מהווה תסמונת פסיכו-פתולוגית או פסיכיאטרית מוכרת. היא אינה מופיעה במדריך הפסיכיאטרי האמריקאי למיון הפרעות נפשיות ( DSM-IV) והיא מבוססת למעשה על נורמה חברתית, בעלת אופי איכותי ולא כמותי. 
• מסוגלות הורית, אינה תכונה דיכוטומית שניתנת לאבחנה קטגורית: יש או אין, אלא מדובר למעשה ברצף שבין שני קצותיו ניתן למקם את ההורה בנקודה כלשהי. 
• מסוגלות הורית, אינה אלא תוצאה של אינטראקציה מורכבת בין מרכיבי אישיות של ההורה לבין מרכיבים מצביים כגון: קיומו של בן-זוג תומך ומסייע; קיומה של משפחה מורחבת תומכת (הורים, אחים); מספר ילדים; גיל הילדים; מצבם הרגשי וההתנהגותי של ילדים אחרים במשפחה; גורמי-לחץ שאינם קשורים למשפחה; ועוד. 
• מסוגלות הורית, כמשתנה אישיותי, מורכבת מהיכולת למלא תפקידים רבים, הן בהווה, והן בעתיד, בהתאם לצרכיו ההתפתחותיים של הילד ומכאן שלא ניתן להגדיר "חוסר מסוגלות הורית" עתידית על סמך נתונים בהווה.  

משה זכי – ראש המחלקה לפסיכולוגיה, משפט ואתיקה המרכז הבינלאומי לבריאות, משפט ואתיקה. הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת חיפה, במאמרו : " עיונים בפסיכולוגיה משפטית - חוות דעת פסיכולוגית לבית משפט לענייני משפחה למקרים לא שכיחים: החזרת ילד חטוף בהתאם לאמנת האג, תביעת סב להסדרי ראייה עם נכדו" אומר כי הגדרה מדויקת של מסוגלות הורית לא קיימת ולדעתו כפסיכולוג : "אין תסמונת של ”אי מסוגלות הורית“ כהפרעה נפשית בקבוצות הסיווג DSM-5 ו-ICD10;  ולא קיימים מבחנים פסיכולוגיים סטנדרטיים ספציפיים לאבחון מסוגלות הורית. " 

לדעת זכי : " בפרסומים המדעיים של המחלקה לפסיכולוגיה, משפט ואתיקה מוצע מתווה להערכת המסוגלות ההורית – בשלבים והם: שלב ראשון - אבחון צורכי הילד. שלב שני - אבחון היכולת של ההורים. שלב שלישי - אבחון של הקשר הורה-ילד. שלב רביעי - מסוגלותו והתאמתו של כל הורה לצורכי הילד המסוים. שלב חמישי - הפתרונות לטובת הילד: משמורת יחיד עם הסדרי ראייה או משמורת משותפת.