נשק גרעיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילד קטן: 64 ק"ג אורניום-235, מועשר ל-80% בממוצע (בין 50 ל-89), כ-2.5 מסות קריטיות. רק כ-1% עבר תגובת שרשרת, השאר התפזר^[1]. מנגנון "ירי תותח" להגעה למסה קריטית, מאד לא בטוח (שרפה, ברק, ריסוק גורמים לתגובת שרשרת). רק המנגנון לבדו נוסה לפני השימוש.
- מהווה 0.72% מהאורניום בטבע. דרושה העשרה של: 5% לתחנת כוח, 80-90% לפצצה; כ-15 ק"ג למסה קריטית, לכן פחות מתאים לחימוש טילים, ולטווח קצר יותר.
איש שמן: פלוטוניום-239. לא מתאים למנגנון ירי האיטי בגלל אפשרות לביקוע ספונטני ולא יעיל, לכן נבחר: מנגנון קריסה (Implosion), שמחייב תזמון מושלם. לכן נוסה בניסוי טריניטי. 5 מסות קריטיות.
- פלוטוניום קיים למעשה רק כתוצר לוואי של כור גרעיני של תחנת כוח. בטבע יש בכמות זעומה (תוצר של ביקוע גרעיני טבעי).
- רוב הנשק כיום? [1]
- דרושים כ-4 ק"ג, אולי רק 1 ק"ג, של Pu-238 מועשר לפצצה.