משתמש:Shilovarda/משה שילה

משה שילה, Moshe Shilo) 1920-1990) מחלוצי ומעצבי המחקר המיקרוביולוגי בישראל, הקים וניהל את ״המחלקה לאקולוגיה מיקרוביאלית״ של האוניברסיטה העברית בירושלים. אקולוגיה מיקרוביאלית עוסקת בחקר מיקרואורגניזמים בסביבתם הטבעית ויחסי הגומלין ביניהם ביבשה, במים מתוקים ובסביבה ימית. אהבת הטבע והסקרנות ליוו את משה שילה מילדות והובילו אותו להפוך לחוקר. תמיד אמר שהינו בר מזל על שזכה לעסוק במקצוע שהוא התשוקה שלו.

הישגים מדעיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה שילה סיים את לימודי הבוגר (BSc), באוניברסיטה העברית בירושלים, והמשיך ללימודי המוסמך (MSc), בהנחייתו של פרופ' מנפרד אשנר בנושא "אקולוגיה של חיידקים מאירים״. בשנת 1947 סיים את לימודי הדוקטורט (PhD), בהנחייתו של פרופ' אריה לאו אוליצקי בנושא "חומרים עמידים לחום בחיידק שיגלה" (Shigella). פרופ' שילה התמחה במעבדותיהם של סיר הנס קרבס (Sir Hans Krebs) באוקספורד, אנגליה, ושל פרופ' רוג'ר סטנייר (Prof. Roger Stanier) באוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה, ארצות הברית (1954-1956).

בשנת 1947, כשמשה החל בחקר הסיבות לאירועי תמותת דגים נרחבת בבריכות הגידול בישראל, התרחש המפגש הראשון שלו עם המיקרוביולוגיה האקוואטית (aquatic microbiology). במחקרו הראה שגידול ויצירת רעלים על ידי יצור חד-תאי בעל-שוטון (Phytoflagellate) בשם פרימנזיום פארוום (Prymnesium parvum) דורשים תנאים אופטימליים שונים. נמצא שהרעלן הוא פרוטאו-ליפיד המורכב מ-15 חומצות אמינו, חומצות שומן ופוספטים. זה אחד הרעלנים הראשונים אשר בודדו באצות ושהשפעותיהם נבדקו (1). השילוב בין מחקר בסיסי בנושא הפעילות והבקרה של רעלני הפרימנזיום, יחד עם דגימות-שטח וטיפול בבריכות הדגים באמצעות אמוניה ונחושת, הביאו לפתרון בעיה חמורה בבריכות הגידול בישראל ובעולם.

קבוצת מחקרים מובילים נוספת, החלה באגם השמש (Solar lake), שהוא אגם מלוח מאוד, השוכן לחוף ים סוף כ-20 ק״מ מדרום לאילת. אגם השמש שימש מודל לחקר יחסי גומלין בין מיקרואורגניזמים הגדלים בתנאים קיצוניים. הממצאים העיקריים כללו גילוי מופע של פוטוסיתזה ללא חמצן (anoxygenic photosynthesis) בחיידק ציאנו-בקטריה (cyanobacteria). זהו שלב חשוב באבולוציה של תהליך הפוטוסינתזה. בשלב זה התקיים מעבר בין פוטוסינתזה ללא חמצן לפוטוסינתזה המייצרת חמצן (מוכרת בצמחים) (2). בנוסף הראה המחקר את קיומם של משטחים חידקיים (Microbial mats): קהילות מיקרואורגניזמים מרובדות המתפתחות בקרקעית אגם השמש, שהחיידק המרכזי בהן הוא ציאנו-בקטריה. משטחים חידקיים אלה מהווים אנלוגיה לסטרומטוליטים (Stromatolites) שהם המאובנים המיקרוסקופיים העתיקים ביותר הידועים לנו (גילם מוערך בכ- 3.5 ביליון שנה).

משה שילה חקר גם וירוסים המתקיפים ציאנו-בקטריה (Cyanophages (3. מחקר נוסף התמקד בתופעה ייחודית של חיידק התוקף חידקים אחרים (4) (Bdellovibrio). איפיון זנים של Bdellovibrio המסוגלים להתרבות גם מחוץ לחידק הנתקף העלה את השאלה של יחסי הגומלין בין התוקף לנתקף. תוך שימוש נרחב בשיטות של Next generation sequencing התברר לאחרונה המנגנון האחראי לעיכוב התרבות חידק ה-Bdellovibrio מחוץ לחידק הנתקף. אחד מזני ה-Bdellovibrio נקרא על שמו של משה שילה (Bdellovibrio shiloi).

בעשור האחרון לחייו, התרכזה עבודתו המדעית של פרופ' שילה בחקר ציאנו-בקטריה בנטית (benthic cyanobacteria). חיידקים אלה נצמדים למשטחים תת-מימיים על ידי יצירת מעטפת חיצונית הידרופובית. התפשטות החיידקים בפאזה הנוזלית מתרחשת תוך כדי יצירת תאים מיוחדים בעלי מעטפת הידרופילית. תאים אלה נפרדים מתא האם או מפרישים חומרים שמכסים את המשטח ההידרופובי (5). מחקרים חלוציים אלה קדמו לגל העכשווי של מחקרים העוסקים בקהילות מעורבות של חיידקים וביצירה והתפרקות הדינמית של משטחים ביולוגיים (biofilms).

תרומה לקהילה המדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרומתו של פרופ׳ משה שילה להתפתחות הקהילה המדעית בישראל כללה הכשרת מספר רב של מדענים, וכן הקמת המחלקה לאקולוגיה מיקרוביאלית באוניברסיטה העברית בירושלים. מחלקה זו היוותה בסיס לפעילותו המחקרית וההוראתית.

בשנת 1949 הקים את המעבדה לחקר מחלות דגים בקיבוץ ניר-דוד, בשיתוף פעולה הדוק עם עמיתו וחברו שמואל שריג.
בשנת 1964 הוא ריכז וועדה לאומית שהמליצה על הקמת ״המעבדה לחקר הימים והאגמים״ באילת.
בשנת 1966, נוסדה ״האגודה הישראלית לחקר הימים והאגמים״ בעקבות המלצות הוועדה.
בשנות ה-70 כיהן פרופ' שילה כפרו-רקטור באוניברסיטה העברית בירושלים.
בשנת 1978 זכה בפרס פישר מטעם האגודה המיקרוביולוגית האמריקאית.
לאורך הקריירה המדעית שלו, היה פרופ' שילה איש הסגל המדעי באוניברסיטה העברית, ירושלים, ופרסם מעל 100 מאמרים בעיתונים מדעיים מובילים.
כל חייו שמר על קשר אישי ומקצועי עם ידיד נעוריו, אלכס קינן, שהיה גם הוא פרופ' לביולוגיה באוניברסיטה העברית, ירושלים.
אחת לשנתיים מחלקת האגודה הישראלית למיקרוביולוגיה פרס לחוקרים צעירים על שם פרופ' משה שילה, על עבודה מדעית מקורית.

סיפור חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1933 נולד במוסקבה.
עלה לישראל לאחר שהות של עשר שנים בעיירה צופוט (Sopot) שליד העיר דנציג .
בזמן מלחמת השחרור (1948), בעת המצור על ירושלים, שירת ביחידת המודיעין של ארגון ה"הגנה" (ש״י) ולאחר מכן בחיל המדע (חמ״ד).
בשנת 1948 נישא למרים לבית גולדצוויג. הם עבדו יחד כשני עשורים בחקר הרעלן באצה פרמנזיום (Prymnesium).
נולדו להם שלושה ילדים: נורית, בן-ציון ויעל.

מאמרים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

(M. Shilo. Formation and mode of action of algal toxins. Bacteriology Reviews 31, 180-193 (1967
(Y. Cohen, B. Jorgensen, E. Padan and M. Shilo. Sulphide-dependent anoxygenic photosynthesis in the cyanobacterium Oscillatoria limnetica. Nature 257, 489 (1975
(E. Padan and M. Shilo. Cyanophages- viruses attacking blue-green algae. Bacteriological Reviews 37, 343-370 (1973
(M. Shilo. Morphological and physiological aspects of the interaction of Bdellovibrio with host bacteria. Curr. Topics in Microbiology and Immunology 50, 174 (1969
(A. Fatum and M. Shilo. Hydrophobicity as an adhesion mechanism of benthic cyanobacteria. Applied and Environmental Microbiology 47, 135-143 (1984

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטגוריה:ראשוני האוניברסיטה העברית בירושלים קטגוריה:מיקרוביולוגים ישראלים קטגוריה:מדענים