ניו-ג'ורנליזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ניו-ג'ורנליזם או "עיתונות גונזו" הוא סגנון כתיבה ותפיסה עיתונאית המאופיינים בכתיבה חופשית ואישית המעמידה את האובייקטיביות בספק ואת העיתונאי ועולמו במרכז כבעלי עמדה ותפקיד חברתי.

תחילת הזאנ'ר[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיתונאי והסופר הנטר ס. תומפסון נחשב לאבי ז'אנר הניו-ג'ורנליזם (או בשם שהוא נתן לו "עיתונות הגונזו") בשורת כתבות שהתפרסמו במגאזין רולינג סטון בסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים של המאה ה-20.

ספרו פחד ותיעוב בלאס וגאס (1972) נחשב לקלאסיקה של הז'אנר והוא למעשה כינוס של סדרת כתבות שהתפרסמו קודם בעיתונות (ב-1998 עיבד טרי גיליאם את הספר לסרט קולנוע). נקודת ציון נוספת בהגדרת הז'אנר היא פרסום מאמרו של הסופר טום וולף ב-ניו יורק מגזין ב-1972 שעסק בכתיבה העיתונאית החדשה ובאפיונה. הז'אנר היה בתהילתו בעיתונות המגאזינים האמריקאית בשנות השבעים ועם כותביו מזוהים (בנוסף לתומפסון, כמובן) העיתונאים ג'ו אסטרהאז וטרומן קפוטה.

מאפייני הניו-ג'ורנליזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

כגישה פוסט מודרנית אופיין ז'אנר הניו-ג'ורנליזם בוויתור על הדיווח האובייקטיבי, לטובת עמדת הכותב הסובייקטיבית. הגישה דגלה בכך שהעיתונאי אינו עוד דמות אובייקטיבית ובלתי תלויה, אלא אישיות שהיא חלק בלתי נפרד מההתרחשות. עיתונאי הניו-ג'ורנליזם היו הסיפור בעצמם, בצורה שבה הם חוו את האירועים, ובצורה שבה סיפרו לקוראים על ההתרחשות מנקודת מבטם הסובייקטיבית במודע. הגישה עודדה אותם להתערב בדברים שעליהם הם כותבים, לא לעמוד מהצד אלא לקחת חלק אקטיבי בהתרחשויות (בדומה לסרטו של מייקל מור), ולכן אולי רבות מהכתבות היו למעשה תחקירים עיתונאיים בתחום החברתי.

הכתיבה הניו-ג'ורנליסטית עשתה גם מהפכה זוטא בסגנון הכתיבה. מאפייניו הבולטים היו שפה משוחררת, קלילה ואסוציאטיבית יותר מקודם, תוך שימוש נרחב בסלנג ובמונחים משפת הדיבור היומיומית. הכתיבה האישית הציגה את עולמו של הכותב, את האירועים החווייתיים שהוא עבר (לעתים על גבול ההזיה) ואת שפתו וסגנונו שלו.

ניו-ג'ורנליזם בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיתונות הישראלית אימצה את הז'אנר החדש עם היווצרו, והוא היה נפוץ בכתיבה של שנות השבעים (על אף שאת ההשפעות הניו-ג'ורנליסטיות המשמעותיות בארץ ניתן לראות דווקא בכתיבת המקומונים בכלל והעיר בפרט בשנות התשעים). בין העורכים והכתבים שעודדו את הז'אנר בעיתונות הישראלית ניתן למנות את: גל אוחובסקי (ככותב וכעורך 'תרבות מעריב' והעיר), רינו צרור, רונאל פישר, אדם ברוך (בתחילת דרכו ככותב וכעורך מוניטין), אורי לוטן והאדם שכתיבתו מזוהה יותר מכול עם הניו-ג'ורנליזם: רון מיברג.

הניו-ג'ורנליזם כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום נחשב הניו-ג'ורנליזם כז'אנר בדעיכה, אך רבות מהנורמות שעיצב משפיעות על עולם העיתונות והתקשורת הנוכחי: ברמת סובייקטיביות הדיווח וגם בסגנון הכתיבה האישי. בנוסף תופעת העיתונאים-כוכבים (כדוגמת דנה ספקטור) נזקפת לזכות הניו-ג'ורנליזם שקידם את הכותב ועולמו והציב אותם במרכז הבמה הכתובה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רוברט אלבין, כרוניקה של דלדול התבונה: אתיקה בפרקטיקה העיתונאית, הקיבוץ המאוחד, 2004.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]