פחד ותיעוב בלאס וגאס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עטיפת התרגום העברי

פחד ותיעוב בלאס וגאסאנגלית: Fear and Loathing in Las Vegas: A Savage Journey to the Heart of the American Dream) הוא ספרו הרביעי והמפורסם ביותר של הסופר האמריקאי האנטר ס. תומפסון (1937-2005). הספר פורסם לראשונה בחלקים במגזין רולינג סטון בשנת 1971 ונכרך לספר באותה שנה. הסיפור נכתב בסגנון שהמצאתו מיוחסת לתומפסון - עיתונות גונזו. הספר תורגם לעברית על ידי אורי לוטן.

מה שהחל ככתבת ספורט בת 300 מילים הפך לאחד ממאפייניה הבולטים של תרבות הסמים שרווחה בארצות הברית בשנים בהן נכתב. "פחד ותיעוב בלאס וגאס" מבוסס על חוויותיו האמיתיות של תומפסון. בספר - העיתונאי ראול דיוק (בן-דמותו של תומפסון) נשלח מטעם מעסיקו ללאס וגאס לסקר מרוץ אופנועי שטח וכנס של אנשי חוק בנושא סמים. הספר מספר את קורותיהם של דיוק וידידו עורך הדין ד"ר גונזו בלאס וגאס תוך תאורים כמעט-מופרכים של נטילת כמויות סמים עצומות - החל בקנאביס, קוקאין, LSD, מסקלין, אתר וכלה בסמים שהומצאו, למשל "אדרנוכרום" - תמצית המופקת מ"בלוטת האדרנלין של אדם חי".

סגנון הכתיבה יוצא הדופן ואופיו האקסצנטרי של תומפסון נותנים הצצה אל תוך ראשו של צרכן סמים פסיכדליים, במקום ובזמן בהיסטוריה בו סמים אלה היו נפוצים ביותר, אם כי תומפסון רומז שבלי ההתנסות עצמה לעולם לא יוכל אדם להבין זאת באמת. הוא מפנה לעג וביקורת כלפי המשטרה שחוסר יכולתה להלחם בתופעת הסמים נובעת בראש ובראשונה מבורות ואטימות, מבקר את יוזמיה של המלחמה המיותרת בוייטנאם ואת הממשל האמריקאי כולו, מעלה תהיות על האזרח האמריקני הממוצע שהולך בתלם ולא שואל את עצמו מדוע, ולא חוסך את ביקורתו גם מעמיתיו העיתונאים. הסיפור מהווה משל לחברה האמריקאית בתחילת שנות השבעים - תקופה בה התפוגגה המהפכה לה ייחלו ילדי הפרחים - ונותן פרשנות גרוטסקית למושג "החלום האמריקאי".הספר מלווה לכל אורכו בציוריו הפסיכדליים של ראלף סטידמן, ציורים שהפכו אף הם לפולחן בדומה לספר ולסרט.

הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1998 זכה תומפסון לתהילה מחודשת בעקבות סרט קולנוע שנעשה על פי הספר. הסרט בוים על ידי טרי גיליאם ומככבים בו ג'וני דפ בתפקיד ראול דיוק ובניסיו דל טורו בתפקיד ד"ר גונזו. הסרט זכה בפופולריות רבה ובמועמדות לפרס "דקל הזהב" בפסטיבל קאן. בעקבות הסרט נחשף דור חדש של מעריצים לאישיותו וכתיבתו של תומפסון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]