אדם ברוך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אדם ברוך
תמונה חופשיתאין תמונה חופשית
תאריך לידה 9 באפריל 1945 (1945-09-04, )
כ"ו בניסן ה'תש"ה
שכונת מאה שערים בירושלים
תאריך פטירה 24 במאי 2008 (2008-24-05, ) (בן 63)
י"ט באייר ה'תשס"ח
ביה"ח שיבא בתל השומר
מחלת סוכרת
מקום קבורה קריית שאול
מקום מגורים יפו
לאום יהודי, ישראלי
כינויים נוספים שם הלידה שלו: ברוך רוזנבלום
ידוע בשל עיתונאי, מבקר תרבות, פובליציסט וסופר
חינוך מדרשיית נעם בפרדס חנה, האוניברסיטה העברית בירושלים
מקצוע עורך דין
בת זוג גרוש מאריאלה שביד, ובן זוגה של שירה אביעד
ילדים עם אריאלה שביד: איש הטלוויזיה עידו רוזנבלום, הסופרת ועיתונאית עמליה רוזנבלום; עם שירה אביעד: איתי אשר
הורים עו"ד אשר רוזנבלום מנכ"ל משרד הפנים

אדם ברוך הוא שם העט של ברוך רוזנבלום (9 באפריל 1945 – 24 במאי 2008), עורך דין, עיתונאי, עורך, סופר, אוצר ומבקר אמנות ישראלי.

תוכן עניינים

[עריכה] ביוגרפיה

אדם ברוך נולד בשכונת מאה שערים שבירושלים. אביו, אשר רוזנבלום, היה משפטן וסוחר יודאיקה, אשר שימש בשנות ה-50 מנכ"ל משרד הפנים מטעם 'המזרחי'. סבו מצד אמו היה הרב יצחק יעקב וכטפויגל, ראש ישיבת מאה שערים ואב בית דין לקהילות האשכנזים.

ברוך גדל ברמת גן. בוגר מדרשיית נעם בפרדס חנה והאוניברסיטה העברית בירושלים במסלול העתודה האקדמית במשפטים, התמחה אצל עורכי הדין מיכה רבשטיין ואמנון זכרוני. התגורר בשכונת נגה ביפו. היה נשוי לצלמת אריאלה שביד, אם שני ילדיו הראשונים עידו רוזנבלום ועמליה רוזנבלום; לאחר מכן היה בן-זוגה של שירה אביעד, אם בן־זקוניו איתי אשר.

ברוך לא עסק בעריכת דין, אולם העיד על עצמו: "התנתקתי מעריכת דין, לא התנתקתי מהמשפט ומקריאת פסקי דין. אני חושב כעורך דין ואני מזהה את עצמי, עד היום, כעין משפטן."‏‏[1]

אדם ברוך נפטר בקיץ 2008 מסיבוך של מחלת הסוכרת.

[עריכה] עיתונות

ערך את כתבי העת 'מושג' (1974–1976), 'מוניטין' (1982-1978), 'שישי-תרבות' (1995–1996) ואת העיתון 'גלובס' (1992–1996). במהלך שנות ה-80 היה עורך מוסף "7 ימים" של 'ידיעות אחרונות' (ואף הוביל את העריכה המחודשת של רשת המקומונים מקבוצת ידיעות אחרונות). למשך תקופה קצרה ב־1992 שימש כעורך "מעריב" (כשהעיתון היה בבעלות איל ההון היהודי רוברט מקסוול). בשנותיו האחרונות היה בעל טור קבוע ב"מוסף השבת" של 'מעריב' בשם "שישי" (טורים אישיים בעבר: 'קשר עין' – עמוד אמנות שבועי בידיעות אחרונות, ו'צבע שני' ב"כותרת ראשית").

אחד מהישגיו העיתונאיים החשובים של ברוך היה ראיון שקיים עם האלוף בדימוס שמואל גונן בג'ונגל של הרפובליקה המרכז אפריקאית, ראיון שעליו התבסס המחזאי הלל מיטלפונקט במחזהו "גורודיש", שהוצג בתיאטרון הקאמרי (ברוך היה דמות מרכזית בהצגה). כמו כן ראיין ברוך את הרב עובדיה יוסף לעיתון מעריב, לאחר סערה ציבורית שהתעוררה בעקבות התבטאות של הרב.

במדיה המשודרת יצר ברוך את סדרת הראיונות "אדם ברוך מחפש תשובה" (ששודרה בערוץ הראשון), ואת הסרט הקצר (24 דקות) "עד ראייה" (2003) בערוץ 2 (שעובד גם לתערוכה מוזיאונית). ב־2001 שימש כחבר במליאת רשות השידור. היה שותף עם התעשיין סטף ורטהיימר בחברת התקשורת "היום", ושמו נקשר בהתמודדות על המכרז להפעלת ערוץ המורשת יחד עם איש העסקים שלמה בן-צבי.

[עריכה] סגנון כתיבה

בתחילת כתיבתו העיתונאית נטה ברוך לכתיבה בסגנון הניו-ג'ורנליזם (שמְבַשרהּ היה האנטר ס. תומפסון) וכעורך קידם כתבים בסגנון זה (כרון מיברג ודוד אבידן), אך עם השנים, כאשר צמצם את כתיבתו העיתונאית לכדי טור שבועי אחד, זנח ז'אנר זה לטובת סגנון כתיבה חדש המזוהה עמו במדורו "שישי".

הטור הוא אוסף רשימות קצרות מאוד המתייחסות לנושאים שעל סדר היום הציבורי. ברבות מאותן רשימות ענה ברוך על שאלות הקוראים (בעיקר בתחומי היהדות וההלכה) והם למעשה שו"ת הלכתי. בנוסף כלל הטור בוקסה אמנותית קבועה, ואת הרפליקה 'יקירתי'. סגנון כתיבתו של ברוך נטה לפשטות וקיצור, והוא הושפע במידה ניכרת מסגנונם של ספרי השו"ת ההלכתיים שבהם עסק ושעליהם הרבה לכתוב.

כתיבת הפרוזה של ברוך (כפי שהיא מתבטאת בספרו "הוא היה גיבור") אופיינה גם היא בפשטות וריאליזם, אך גם ביכולת לבנות סיפור מורכב כשצריך.

מלבד עיסוקיו העיתונאיים-אמנותיים הקפיד ברוך להציג עצמו כמשפטן (חבר לשכת עורכי הדין בישראל, בעל רישיון עורך דין) וכלכלן. בטוריו עסק גם בשאלות משפטיות וכלכליות.

[עריכה] יהדות

בכתיבתו ניסה אדם ברוך להלך על קו התפר שבין היהודי לישראלי (למשל בסדרת ספריו ההלכתיים־למחצה: 'סדר יום', 'חיינו' ו'בתום לב') ופעל כפרשן בתחומים שבין המסורתי למודרני בראי ההלכה. לצד הערכה לפעלו התורני של ברוך וסיועו להסברת ההלכה במגזר שאינו שומר תורה ומצוות, רבים מהממסד הרבני זלזלו בניסיונו של ברוך להפוך למעין אדמו"ר חילוני ללא כל הסמכה, בשל הקלות, לדעתם, שבה הרשה לעצמו לפסוק בעניינים הלכתיים ואתיים, וגם משום שאורח חייו לא היה דתי במובן האורתודוקסי המקובל. למעשה, כתיבתו התמציתית בנושאים אלה, מעידה על ידיעה רחבה והבנה מעמיקה בתחומי היהדות השונים, ובעיקר בממשק שבין מוסר, רוח ההלכה והלכה, ומכאן מעמדו כמורה רוחני בלתי מוצהר.

ברוך היה ממעריציו ומקורביו של הרב עובדיה יוסף (מסה על תפיסתו של הרב יוסף על פי הפסיקות ההלכתיות שלו נמצאת בספרו של ברוך 'סדר יום') ושימש פעמים רבות כמסבירו בציבור. בנוסף הוא הרבה להתעסק בתפיסתו התאולוגית של הרב יואל טייטלבוים (האדמו"ר מסאטמר).

אורח חייו של ברוך היה מסורתי (הוא חבש בקביעות כובע קסקט כסוג של כיסוי ראש), והיה ממחדשי בית הכנסת "זיכרון ברוך" ביפו.

ברוך היה החתן הראשון של פרס ישעיהו ליבוביץ למחשבה מודרנית (1999), וכן זכה בפרס אבי-חי (2002).

[עריכה] אמנות ותרבות

ברוך התחיל את דרכו כמבקר אמנות משפיע מטעם 'ידיעות אחרונות', ונמנה עם מעצבי דעת הקהל באמנות הישראלית. בין השנים 1996–2002 כיהן כנשיא בית הספר לאמנות קאמרה אובסקורה.

ברוך הופיע בתפקיד עצמו בסרטו של אסי דיין "מר באום" (1997) ובפרק בסדרה "הבורגנים".

בתחום התרבות הרבה ברוך לכתוב על יצירותיהם ומורשתם של דוד אבידן, חנוך לוין, רפי לביא ויחיאל שמי.

[עריכה] תערוכות באוצרות אדם ברוך

[עריכה] עבודות אישיות

  • עד ראייה, (תערוכת יחיד), מוזיאון תל אביב, 2003.
  • ציור במסגרת הפרויקט האומנותי פרופיל תל אביב (שברוך היה בין יזמיו).

[עריכה] ספריו

  • מה נשמע בבית (2004) רשמים על ישראל של 25 השנים האחרונות
  • חיינו (2002) ספר תקנונים יהודי ישראלי
  • בתום לב (2001) מחקר בין היהודי לישראלי
  • סדר יום (2000) חיי יום יום בראי ההלכה
  • הוא היה גיבור (1999) קובץ סיפורים קצרים ונובלות
  • לוסטיג (1985) סיפור אוטוביוגרפי
  • פיסול חילוני (1988) על יחיאל שמי

[עריכה] לקריאה נוספת

  • מירי בת-משה הורביץ, "הסמנטיקה של השיח - השיח החידתי של אדם ברוך", למ"ד לאיל"ש, תשס"ד-2003.
  • מירי בת-משה הורביץ, "ללשון הסיפור המיניאטורי של אדם ברוך", קול ליעקב, תשס"ג-2003.
  • מירי בת-משה הורביץ, "יש נביא בעירו - התרחיש הטיעוני כאחת מדרכי הטיעון של אדם ברוך ב'שישי'", חלקת לשון, תש"ס-2000.

[עריכה] קישורים חיצוניים

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ כתב מילים אלו במדור המשפטי של מעריב, 15 באפריל 1993.

מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%93%D7%9D_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A
כלים אישיים
שפות אחרות