נימי
 | |
| לידה |
18 בפברואר 1933 אגרה, הראג' הבריטי  |
|---|---|
| פטירה |
25 במרץ 2020 (בגיל 87) מומבאי, הודו |
| מדינה |
הודו |
| תקופת הפעילות |
1949–1965 (כ־16 שנים) |
| בן או בת זוג |
S. Ali Raza (?–2007) |
| פרסים והוקרה | Kalakar Award (Living Legend Award) in 2015 |
  | |
נאואב באנו (באנגלית: Nawab Bano; 18 בפברואר 1933 – 25 במרץ 2020), הידועה יותר בשם הבמה שלה נימי, הייתה שחקנית קולנוע הודית שזכתה לתהילה בשנות ה-50 ובתחילת שנות ה-60 בסרטים הינדיים. היא הייתה אחת השחקניות המובילות של "תור הזהב" של הקולנוע ההינדי.
היא זכתה לפופולריות רבה על ידי גילום דמויות כפריות, אך הופיעה בז'אנרים מגוונים כמו פנטזיה וסרטים חברתיים. ראג' קאפור היה זה שהמליץ לה לשנות את שמה מנאואב באנו ל"נימי".
תחילת חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נאואב באנו נולדה באגרה, הראג' הבריטי, למשפחה מוסלמית. אמה הייתה זמרת ושחקנית, הידועה בשם ווהידאן. היא הייתה מחוברת היטב לתעשיית הקולנוע. אביה של נימי, עבדול חכים, עבד כקבלן צבאי. שם הלידה של נימי "נואב" ניתן על ידי סבה בעוד שסבתה הוסיפה "באנו". כילדה צעירה, היו לנימי זיכרונות מביקור בבומביי, ואמה הייתה ביחסים טובים עם מהבוב ח'אן ומשפחתו, שהיו בולטים ומשפיעים בעסקי עשיית הסרטים.
כשנימי הייתה רק בת אחת-עשרה, אמה מתה לפתע. אביה התגורר במיראט שם עבד והייתה לו משפחה נוספת; בשלב זה, הקשר שלו עם אמה של נימי היה מינימלי. לכן נשלחה נימי לגור באבוטאבאד ליד רוולפינדי עם סבתה מצד אמה. חלוקת הודו התרחשה ב-1947, והעבירה את אבוטאבאד לפקיסטן. סבתה של נימי עברה למומבאי (שנודעה אז כבומבי) והתיישבה במשק ביתה של בתה האחרת, הידועה בשם ג'יוטי, בעצמה שחקנית לשעבר. ג'יוטי הייתה נשואה לג"מ דוראני, זמר פלייבק הודי פופולרי, שחקן ומנהל מוזיקלי.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1948, באמצעות הקשרים של אמה ווהידאן שעבדה איתו בשנות ה-30, הזמין הקולנוען המפורסם מהבוב ח'אן את נימי הצעירה לצפות בהפקה הנוכחית שלו אנדאז באולפני סנטרל. היא גילתה עניין בסרטים וזו הייתה הזדמנות עבורה להבין את תהליך יצירת הסרט. על הסט של "אנדאז", נימי פגשה את ראג' קאפור, שכיכב בסרט.
באותו זמן, ראג' קאפור צילם את ההפקה שלו ל"ברסאת" (1949). לאחר שכבר ליהק את השחקנית המפורסמת נרגיס לתפקיד הראשי הנשי, הוא חיפש בחורה צעירה שתגלם את התפקיד הראשי המשני. לאחר שצפה בהתנהגות הביישנית של נימי כשזו התארחה על סט הצילומים של אנדאז, הוא ליהק את נימי המתבגרת בברסאת במקביל לשחקן פרם נאת. נימי גילמה את התפקיד של רועת הרים תמימה המאוהבת באיש עירוני חסר לב. ברסאת, שיצא לאקרנים ב-1949, עשה היסטוריה בקולנוע. זו הייתה הצלחה פנומנלית ומסחרית. למרות נוכחותם של הכוכבים המבוססים והפופולריים נרגיס, ראג' קאפור ופרם נאת', לנימי היה תפקיד מאוד בולט והיא זכתה להצלחה ופופולריות בקרב הקהל.
הפיכתה לכוכבת[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחרי "ברסאת", נימי הוצפה בהצעות סרטים. היא ליטשה את יכולות המשחק שלה ופיתחה סגנון משחק מנומס אך למעשה ייחודי. השחקנית הקטנה, עם עיניה הגדולות מלאות ההבעה, זכתה במהירות לקהל מעריצים נאמן עם הופעותיה האינטנסיביות והאקספרסיביות.
שנות ה-50[עריכת קוד מקור | עריכה]
היא עבדה עם שחקנים מובילים כמו ראג' קאפור ודב אנאנד. היא יצרה זוגיות פופולרית מאד על המסך עם דיליפ קומאר. היא כיכבה לצידה של נרגיס והופיעה גם לצד נשים מובילות רבות וביניהן מדהובלה, גיטה באלי, סוראיה, ומינה קומארי. נימי הייתה גם זמרת ושרה את השירים שלה בסרט "בדארדי"(1951) בו גם שיחקה. עם זאת, היא מעולם לא המשיכה לשיר, והקליטה שירים רק לסרט זה.
מהבוב ח'אן היה הבא ללהק אותה בסרט "אאן" (1952). הסרט נעשה עם תקציב גדול במיוחד. נימי שיחקה את אחד התפקידים הראשיים. הפופולריות של נימי הייתה כזו בשלב זה שכאשר הוצגה עריכה ראשונה של הסרט לאנשי הכספים והמפיצים של הסרט, הם התנגדו לכך שדמותה של נימי תמות מוקדם מדי. "אאן" היה אחד הסרטים ההודיים הראשונים שיצאו לאקרנים ברחבי העולם. לסרט הייתה בכורה מפוארת ביותר בלונדון שבה נכחה נימי. הגרסה האנגלית נקראה "Savage Princess". בטיול בלונדון, נימי פגשה אנשי קולנוע מערביים רבים, כולל ארול פלין. כאשר פלין ניסה לנשק את ידה, היא משכה אותה משם, וקראה "אני ילדה הודית, אתה לא יכול לעשות את זה!" התקרית עלתה לכותרות והעיתונות כינו את נימי "הנערה הלא מנושקת של הודו" .
עוד חשפה נימי בראיון ב-2013, כי בבכורה בלונדון של "אאן", היא קיבלה ארבע הצעות רציניות מהוליווד, כולל אחת מססיל ב. דה-מיל שהעריץ מאוד את הסרט ואת ההופעה של נימי. נימי סירבה להצעות הללו, ובחרה להתמקד בקריירה הפורחת שלה בהודו. לאחר ההצלחה הקופתית הגדולה של "אאן", מהבוב ח'אן ביקש ממנה להופיע בסרטו הבא "עמר" (1954). נימי גילמה חולבת ענייה שפותתה על ידי עורך דין (דיליפ קומאר). בסרט כיכבה גם מדהובלה בתור ארוסתו של קומאר שנפגעה. נושא האונס השנוי במחלוקת בסרט הקדים בהרבה את זמנו ולמרות שהסרט לא זכה להצלחה מסחרית, ההופעה האינטנסיבית של נימי והסרט זכו לתשואות מצד המבקרים. זה נשאר הסרט האהוב על מהבוב ח'אן בין ההפקות שלו. היא שיחקה והפכה למפיקה עם הסרט הפופולרי "דנקה" (1954) שיצא לאקרנים תחת ההפקה שלה. "קונדן" (1955), בהפקת סוהראב מודי בכיכובו של הכוכב החדש סוניל דאת, שהעניק לנימי תפקיד כפול בלתי נשכח כאם ובתה. דמותה הרגישה זיכתה אותה בהכרה נוספת כשחקנית מוכשרת ונמרצת. ב"אורן קתולה" (1955), האחרון מבין חמשת סרטיה עם דיליפ קומאר, היא כיכבה באחת ההצלחות הקופתיות הגדולות בקריירה שלה.
בשנת 1957, בגיל 24, קיבלה נימי את פרס המבקר לשחקנית הטובה ביותר על תפקידה ב"באי באי". סרטיה בלטו גם בשיריה שדובבו על ידי לאטה מנגשקר. בשלב זה, עם הצלחה עקבית ברובה בקופות, נימי ביססה את עצמה היטב כאחת הנשים המובילות הפופולריות ביותר בקולנוע ההינדי.
בסוף שנות ה-50, נימי עבדה עם הבמאים הנודעים צ'טאן אנאנד ("אנג'לי"), עבאס ("צ'אר דיל צ'אר ראהן") וויג'אי בהט ("אנגולימאלה"). מתוך נכונות לקחת סיכונים, נימי לקחה על עצמה אפיונים שנויים במחלוקת, כמו עובדת המין בסרט "צ'ר דיל צ'ר ראהן" (1959). בשלב זה הפכה נימי לסלקטיבית מאוד וחתרה לפרויקטים ותפקידים איכותיים יותר.
שנות ה-60 ואילך[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשלב זה, נימי בחרה בפרישה מוקדמת ונישואים, אך לא לפני שהשקיעה את מיטב מאמציה בהפקת סרט אחרון. הבמאי ק. אסיף התחיל את הגרסה שלו לאגדת האהבה לילא ומג'נון, אהבה ואלוהים עוד לפני שהשלים את אופוס המגנום שלו "מוגאל-א-עזאם" (1960). נימי האמינה שאהבה ואלוהים יהיו שירת הברבור המתאימה לקריירה שלה ולתביעתה לתהילה נצחית בדיוק כפי ש"מוגול-א-עזאם" הנציח את השחקנית הראשית, מדהובלה. לק. אסיף היו בעיות ללהק את התפקיד הגברי אך לבסוף בחר בגורו דאת ככוכב השותף של נימי. עם זאת, מותו הפתאומי והמוקדם של גורו דאת עצר את הצילומים של הסרט. סנג'יב קומאר לוהק כמחליפו אבל הסרט נגנז לחלוטין כשהבמאי ק. אסיף מת.
נימי פרשה מסרטים למשך יותר משני עשורים עד שאלמנתו של ק. אסיף, אחטר אסיף, הוציאה את "אהבה ואלוהים" ב-6 ביוני 1986 בצורה לא שלמה. הסרט סובל קשות מעריכה פגומה בניסיון לכסות את העובדה שכמה סצנות מפתח ושיא ברור לא צולמו לפני שאסיף מת. אבל הצילומים שנימי השלימה לפני שהסרט נגנז הראו שהיא סיפקה תיאור עדין ורגיש ונראתה יפה בטכניקולור ובתלבושות התקופתיות.
ב-2013, בראיון נדיר סיפרה נימי על קריירת הקולנוע ההינדי השלמה שלה, מתחילתה כילדה באגרה, ההפסקה הראשונה שלה בברסאת ועד היום הנוכחי, ועל חוויותיה בתקופה זו.[1]
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראיון שלה ב-2013 נימי סיפרה שהיא ראתה לראשונה תמונה של בעלה עלי ראזה, בעצמו תסריטאי באולפני מהבוב, במהלך צילומים. הספרית שלה הראתה לה את התמונה של רזה במגזין הסרטים "פילמינדיה" ושאלה אותה מדוע היא לא רוצה להתחתן איתו. היא אהבה את הרעיון מכיוון ששמעה על עלי ראזה. עד מהרה, גם השחקן השותף שלה מוקרי הציע את אותו הדבר. הם פעלו כקופידונים,. לאחר מכן, הוריהם נפגשו, ואז הם נישאו. כך, השידוך אורגן על ידי שתי המשפחות בדרך ההודית הרגילה. בני הזוג לא התברכו בילדים, ושניהם התאכזבו מאוד מכך. לאחר מכן הם אימצו את בנה של אחותה של נימי, המתגורר כעת במנצ'סטר. בעלה עלי ראזה נפטר בשנת 2007.[2]
פרסים והכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרס קאלאקר (פרס האגדה החיה) בשנת 2015.
מחלה ומוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-25 במרץ 2020, נימי נפטרה בגיל 87. לאחר מחלה ממושכת, השחקנית נלקחה לבית החולים ג'והו לאחר שהתלוננה על קוצר נשימה. באותו ערב אישרו הרופאים שהיא נפטרה. היא נכנסה ויצאה מבית החולים במהלך השנה האחרונה עקב מחלתה.[3] [4]
פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| Year | Film | Role |
|---|---|---|
| 1949 | Barsaat | Neela |
| 1950 | Wafaa | |
| Raj Mukut | ||
| Jalte Deep | ||
| Banwra | ||
| 1951 | Sazaa | Asha |
| Buzdil | ||
| Deedar | Champa | |
| Bedardi | ||
| Badi Bahu | ||
| Sabz Baag | ||
| 1952 | Daag | Parvati "Paro" |
| Aan | Mangala | |
| Aandhiyan | Rani | |
| Usha Kiran | ||
| 1953 | Humdard | |
| Aabshar | ||
| Alif Laila | ||
| Dard-E-Dil | ||
| Mehmaan | ||
| 1954 | Amar | |
| Pyaase Nain | ||
| Kasturi | ||
| Danka | ||
| 1955 | Society | |
| Uran Khatola | Soni / Shibu | |
| Kundan[5] | Radha | |
| Bhagwat Mahima | ||
| Shikaar | ||
| 1956 | Rajdhani | |
| Bhai-Bhai | Rani | |
| Basant Bahar | Gopi | |
| Jayshri | ||
| 1957 | Anjali | |
| Chotte Babu | ||
| Arpan | ||
| 1958 | Sohni Mahiwal | |
| 1959 | Pehli Raat | |
| Char Dil Char Rahen | Pyari | |
| 1960 | Angulimaal | Princess Maya |
| 1961 | Shamma | |
| 1963 | Mere Mehboob | Najma, Anwar's sister |
| 1964 | Pooja Ke Phool | Gauri |
| Daal Me Kala | Manju | |
| 1965 | Akashdeep | |
| 1986 | Love & God | Laila |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Guftagoo, the only uninterrupted Bollywood celebrity show on Indian television". Hindustan Times (newspaper). 20 באוגוסט 2017. נבדק ב-10 בינואר 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ M., Irfan (28 במאי 2013). "Guftagoo with Nimmi : Complete interview". Rajya Sabha TV via YouTube. ארכיון מ-21 בדצמבר 2021. נבדק ב-9 בינואר 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Bollywood actor Nimmi no more". Deccan Herald (newspaper). 26 במרץ 2020. נבדק ב-10 בינואר 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Yesteryear actress Nimmi passes away at 88 Filmfare.com website, Published 25 March 2020. Retrieved 10 January 2021
- ^ Namrata Joshi (26 במרץ 2020). "Nimmi, doe-eyed star of the 1950s, passes away at 88". The Hindu (newspaper). נבדק ב-9 בינואר 2021.
{{cite news}}: (עזרה)