נערי שיקגו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נערי שיקגו הוא כינוי של כ-25 כלכלנים צ'יליאנים צעירים שפעלו בצ'ילה במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20 תחת הדיקטטורה של אוגוסטו פינושה ליישום מדיניות כלכלית של שוק חופשי ומבוזרת. שמה של הקבוצה נגזר מכך שחבריה קיבלו את הכשרתם מידי תחת הנחייתם של מילטון פרידמן וארנולד הרברגר (Harberger).

נערי שיקגו קיבלו את הכשרתם הראשונית בכלכלה בבית הספר לכלכלה של האוניברסיטה הקתולית האפיפיורית של צ'ילה (Pontificia Universidad Católica de Chile). בשנת 1956 חתם בית הספר לכלכלה הסכם שיתוף פעולה בן שלוש שנים עם הפקולטה לכלכלה של אוניברסיטת שיקגו שכלל את תרומתה של ספרייה מודרנית מלאה, מלגות לסטודנטים הצ'יליאנים המצטיינים ומימון הוראת קורסים בצ'ילה בידי מרצים מאוניברסיטת שיקגו ועוד. ההסכם חודש שלוש פעמים והשפיע עמוקות על הוראת מדע הכלכלה בצ'ילה. בוגרי התוכנית קיבלו את הכינוי "נערי שיקגו". חלק מהבוגרים המשיכו ללימודים מתקדמים באוניברסיטת שיקגו עצמה והשתתפו בסדנאות שהעבירו הרברגר (Latin American Finance Workshop) ופרידמן (Money and Banking Workshop), ואחדים פנו ללימודים באוניברסיטאות מובילות אחרות בארצות הברית. חברי הקבוצה כולה הושפעו מתורת השוק החופשי מבית מדרשו של בית הספר לכלכלה של אוניברסיטת שיקגו ומהצעותיו של פרידמן לאופן ניהולה של מדיניות ציבורית.

תחת הדיקטטורה של פינושה ניתנה ההזדמנות לרבים מנערי שיקגו ליישם את תורתם במסגרת המדיניות הכלכלית של השלטון ובגיבויו. חברי הקבוצה כיהנו בעמדות מפתח כלכליות, כגון שרי האוצר, העבודה והכלכלה וראשי הבנק המרכזי של צ'ילה. תחת הנחייתם החלה המדינה הצ'יליאנית בתהליך של הפרטה וצמצום ההוצאות הציבוריות על מנת להנמיך את האינפלציה וכן רפורמות כלכליות וחברתיות נוספות. הרפורמות הביאו לפריחה כלכלית שכונתה "הנס הצ'יליאני".