סחיטה (עבירה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סחיטה היא עבירה פלילית של הנעת אדם למעשה או להימנעות ממעשה, באמצעות שימוש בכוח או באיומים כלפיו.

פעמים רבות משמשת סחיטה לשם קבלת כסף מהנסחט. סחיטה מאנשי עסקים בתואנה של מתן הגנה לעסקם קרויה פרוטקשן. לעתים נחטף בן ערובה לשם סחיטת כופר נפש. סחיטה משמשת גם לקבלת טובות הנאה מסוגים שונים, כגון קיום יחסי מין (סחיטה מסוג זה היא בגדר הטרדה מינית או תקיפה מינית).

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק העונשין מבחין בין שני סוגים של עבירות סחיטה:

  • סחיטה בכוח[1]: שימוש שלא כדין בכוח כדי להניע אדם לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו. לעניין זה, דין המאכיל או המשקה סמים או משקאות משכרים כדין המשתמש בכוח.
  • סחיטה באיומים[2]: איום על אדם בכתב, בעל פה או בהתנהגות, בפגיעה שלא כדין בגופו או בגוף אדם אחר, בחירותם, ברכושם, בפרנסתם, בשמם הטוב או בצנעת הפרט שלהם, או מאיים על אדם לפרסם או להימנע מפרסם דבר הנוגע לו או לאדם אחר, או מטיל אימה על אדם בדרך אחרת, הכל כדי להניע את האדם לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו.

בשני הסוגים, דינו של הסוחט הוא מאסר שבע שנים, ואם נעשו המעשה או המחדל עקב הסחיטה, דינו – מאסר תשע שנים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סעיף 427 לחוק העונשין, סחיטה בכוח, תשל"ג, באתר נבו
  2. ^ סעיף 428 לחוק העונשין, סחיטה באיומים, תשל"ג, באתר נבו
US Department of Justice Scales Of Justice.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא חוק ומשפט. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.