אלימות מינית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף תקיפה מינית)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אלימות מינית היא כל פעולה בעלת אופי מיני, בין אם היא פיזית או מילולית, הנעשית ללא הסכמתו או בניגוד לרצונו של קורבן האלימות. וכן במידה וההסכמה נכפית תוך איומים או הפעלת כוח או תחת ניצול יחסי מרות.

תקיפה מינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקיפה מינית היא תקיפה בעלת אופי מיני המתבצעת כלפי אדם אחר, ללא הסכמתו או בניגוד לחוק. תחת המטריה של תקיפה מינית נכללים, בין השאר, מגע בעל אופי מיני באמצעות גופו של התוקף או באמצעות חפץ. העבירות מוגדרות על פי החוק הישראלי והן: מעשה מגונה, אונס ומעשה סדום בכפייה. יש הרואים גם בהטרדה מינית סוג של תקיפה מינית, ויש המעדיפים להבחין בין השתיים, ולייחס את המושג "תקיפה מינית" למעשים, ואת המושג "הטרדה מינית" - לדיבורים, בשל בעיית הגדרת זו, תקיפה מינית נכללת תחת אלימות מינית, הכוללת כל סוג של אלימות ופגיעה בעלי אופי מיני.

אוכלוסיות סיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסיות הנשים והילדים נחשבות כבעלות סיכון גבוה להיפגע מאלימות מינית, כשקבוצת הסיכון הגבוהה ביותר היא נשים צעירות ורווקות.

  • אוכלוסיית הנשים - קיימת אי וודאות באשר לאחוזי הנשים שעברו אלימות מינית מאוכלוסיית הנשים הכללית, זאת בשל חוסר היכולת והרצון של מותקפי אלימות רבים לדווח על האירוע. אומנם הפילוח המשוער של הגילאים בהם ארעה האלימות המינית מתייחס לכך כי בין 30-60 אחוזים מהנשים עברו אלימות מינית בפעם הראשונה עד גיל 15.‏[1][2]
  • אוכלוסיית הילדים - מרבית האלימות המינית בילדים מתבצעת במסגרת התעללות מינית בתוך המשפחה או במצב של גילוי עריות. למקרים אלו נלווית לרוב סודיות ועשוי לחלוף זמן רב בטרם יתגלה האירוע או ידווח.
    • מקרב אוכלוסיית הילדים, נחשבות קבוצות בעלי מוגבלויות שכליות, התפתחותיות או גופניות לפגיעות במיוחד. הסיבה לכך היא מודעותו של התוקף למגבלות הקורבן והעדר יכולתו להתנגד, להבין או לדווח על מעשי האלימות.

אופי הפגיעה והתקיפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופי הפגיעה מושפע ממאפיינים שונים כמו הגיל בו היא החלה, משכה, הישנות התקיפות, פער הגילאים בין התוקף לקורבן, טיב הקשר והקרבה בין התוקף לקורבן ותגובת החברה והסביבה הקרובה לקורבן.

רובן המוחלט של הפגיעות מתבצע בידי יחיד ובשאר המקרים מדובר בתקיפה קבוצתית. כאשר במספר מועט מן המקרים מופעלת אלימות פיזית שאינה קשורה לפעולה מינית.

כאשר תקיפות מיניות בילדים ניתן למיין באמצעות בדיקת מניעי התוקף במסגרת היחסים בין התוקף לקורבן:

  1. פגיעה במסגרת ענישה חינוכית - הקורבן עשה משהו "לא בסדר" ועל כן התוקף מעוניין ללמדו לקח.
  2. פגיעה במסגרת התעללות - התוקף מעוניין לגרום כאב וסבל לקורבן.
  3. פגיעה במסגרת ניצול תמימותו של ילד לקיום יחסים מינים לא חוקיים עם מבוגר. מדובר ביחסים שמטרתם סיפוק צרכיו ותאוותו המינית של התוקף.

במקרים מסוימים, האלימות המינית משמשת ככלי שליטה, טקטיקת הפחדה והכנעה של יריב במאבק, או במצב בו התוקף רוצה לשלוט במעשיו של הנתקף, במקרה כזה האלימות המינית איננה אמצעי לסיפוק מיני, אלא כלי הפחדה אלים ומרתיע.‏[3]

השפעת האלימות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאלימות מינית השלכות קצרות טווח וארוכות טווח על הקורבן ובהן השפעות על תפקודיו הפיזיולוגיים (כתוצאה מהפגיעה), הנפשיים, פסיכולוגיים, חברתיים ותקשורתיים‏[4].

בטווח הזמן הקצר עלולה הפגיעה להוביל לאירועי חרדה, הפרעות שינה, בחילות, קשיי ריכוז, פרנויה ועוררות פיזיולוגית.

בטווח הארוך ידוע על הופעתן של תופעות כדיכאון, הערכה עצמית נמוכה, האשמה עצמית, הפרעות אכילה, נטיות אובדניות, פגיעה עצמית והתמכרויות שונות כמו סמים ואלכוהול. וכן תופעה הקשה ועוצמתית במיוחד היא הפרעת דחק פוסט-טראומטית אשר עלולה לבוא לידי ביטוי שנים רבות לאחר האירוע.‏[5]

אלימות מינית טומנת בתוכה גם תסמונת סודיות, הכחשה וסירוב לדון באירוע. איומי התוקף והרצון להדחיק את המקרה מובילים נפגעים רבים להימנע מדיווח עליו, וכן הפחד מסטיגמה ומתוצאות שליליות עבור הקורבן במידה והמקרה ייחשף, כמו הפחד מהתוקף ומתגובת הסביבה והמשפחה.‏[6]

במישור הגופני, אלימות מינית יכולה להוביל להריון בלתי רצוי, להדבקה במחלות בכלל ובמחלות מין בפרט, תוך סיכון חיי קורבן האלימות. מחקרים שונים מראים כי בכ-15 אחוז ממקרי אונס נשים שדווחו, האונס הוביל להריון‏[7].

דרכי הטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול בקורבנות אלימות מינית מתבצע במספר מישורים משלימים ובהם המישור הפסיכולוגי-נפשי ומתן סיוע להתמודדות עם הטראומה, המישור הרפואי פיזי והמישור המשפטי והפלילי.

טיפול נפשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרים רבים הקורבנות נזקקים לעזרה נפשית, כדי להתמודד עם הטראומה הנפשית. לעתים קרובות אדם שעבר תקיפה מינית יסבול גם שנים רבות אחר כך מהשלכות פסיכולוגיות קשות, ובמיוחד אם אירוע ההתעללות אירע בילדות. חלק מהקורבנות סובלים מתופעות של דיכאון, התקפי חרדה, ניסיונות התאבדות, דיסוציאציה (תחושת ניתוק מהגוף), הפרעות אכילה, התנהגות אובססיבית, פלאשבקים, בעיות זיכרון ובעיות ביצירת מערכות יחסים חברתיות, רומנטיות או מיניות. הטיפול בנפגעי אלימות מינית דורש סבלנות רבה ותשומת לב. יש להעניק לקורבן ואף לבני משפחתו תמיכה וטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי.

ענישה בחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענישה בחוק היא כלי הגנה מהתוקף עבור הקורבן והחברה ומטרתו, בין היתר, לעורר הרתעה מביצוע מעשי אלימות מינית. בישראל עוסקים בתקיפה מינית סעיפים 345 - 355 לחוק העונשין. להטרדה מינית מוקדש חוק נפרד, חוק למניעת הטרדה מינית. תקיפה מינית מכל סוג היא עבירה פלילית ועוולה אזרחית. בגין תקיפה מינית ניתן להעמיד לדין את התוקף על העבירה הפלילית, שעונשה נקבע במשפט במגבלות החוק, וכן רשאי המותקף לתבוע במשפט אזרחי פיצוי על הנזק שנגרם לו.

ארגונים ומוסדות סיוע בישראל לנפגעי אלימות מינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל פועלים ארגוני תמיכה רבים לנפגעי אלימות מינית, כמוקדי חירום ולסיוע ממושך יותר, ובהם:

  • מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית ואונס (קרית שמונה והגליל) (ע"ר)
  • סיוע לנשים ונערות נגד אלימות, בנצרת
  • מרכז סיוע לנפגעות אונס ותקיפה מינית – חיפה והצפון (ע"ר)
  • מרכז סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית – השרון (ע"ר)
  • מרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית תל אביב (ע"ר)
  • מרכז סיוע לנפגעות אונס ותקיפה מינית – ירושלים ע"ש לינדה פלדמן
  • תאיר – מרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה והטרדה מינית (ע"ר)
  • מסל"ן – מרכז סיוע לנשים – נגב
  • מרכז הסיוע לנשים דתיות
  • "אלסואר" – תנועה פמיניסטית ערבית לתמיכה בנפגעות תקיפה מינית (ע"ר).

החל מ-27 ביולי 2012, שיחות טלפון אל מוקדי סיוע אלה הן ללא תשלום.‏[8]

בנוסף ניתן להסתייע בארגוני תמיכה נפשית כלליים, ובהם:

  • אל"י- אגודה להגנת הילד.
  • הקו הפתוח לתלמידים של משרד החינוך.
  • ער"ן – עזרה ראשונה נפשית (גם בשפות רוסית ואמהרית)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרידמן מנחם. לאסוף את השברים. זמן הרפואה, 23: 24-31, 2006/7.
  • שפירא-ברמן עפרית. הסוד ועונשו: עיגון זכויותיהם של קורבנות אלימות מינית בחוק. ‫חברה ורוחה: רבעון לעבודה סוציאלית, 23 (2): 185-197, 2003.
  • טלי גור-בוסתנאי, אמנון לזר. תפיסת האקלים המשפחתי בקרב עברייני גילוי עריות מתבגרים. ‬חברה ורוחה: רבעון לעבודה סוציאלית , 24 (1): 7-26, 2004 ‬.
  • טילמן פרניס. התעללות מינית בילדים: תאוריה ודרכי טיפול. קריית ביאליק : אח, בשיתוף המועצה הלאומית לשלום הילד, 1995.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Acierno R et al. Risk factors for rape, physical assault, and post-traumatic stress disorder in women: examination of differential multivariate relationships. Journal of Anxiety Disorders, 1999, 13:541–563.
  2. ^ Greenfeld LA. Sex offenses and offenders: an analysis of data on rape and sexual assault. Washington, DC, United States Department of Justice, Office of Justice Programs, Bureau of Justice Statistics (NCJ 163392).
  3. ^ Swiss S et al. Violence against women during the Liberian civil conflict. Journal of the American Medical Association, 1998, 279:625–629.
  4. ^ Holmes MM et al. Rape-related pregnancy: estimates and descriptive characteristics from a national sample of women. American Journal of Obstetrics and Gynecology, 1996, 175:320–324.
  5. ^ Briggs L, Joyce PR. What determines post-traumatic stress disorder symptomatology for survivors of childhood sexual abuse? Child Abuse & Neglect, 1997, 21:575–582.
  6. ^ Briggs L, Joyce PR. What determines post-traumatic stress disorder symptomatology for survivors of childhood sexual abuse? Child Abuse & Neglect, 1997, 21:575–582.
  7. ^ Evaluacio´n de proyecto para educacio´n, capacitacio´n y atencio´n a mujeres y menores de edad en materia de violencia sexual, enero a diciembre 1990. [An evaluation of a project to provide education, training and care for women and minors affected by sexual violence, January–December 1990.] Mexico City, Asociacio´n Mexicana contra la Violencia a las Mujeres, 1990.
  8. ^ חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 52), התשע”ב-2012, ס"ח 2347 מיום 27 במרץ 2012