סטפן ברצקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סטפן ברצקי
Stefan Baretzki
לידה 24 במרץ 1919
צ'רנוביץ, ממלכת רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
התאבד 21 ביוני 1988 (בגיל 69)
באד נויהיים, גרמניה המערבית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת רומניה, גרמניה הנאצית, גרמניה המערבית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סטפן ברצקי (24 במרץ 1919 – 21 ביוני 1988) היה פושע מלחמה נאצי ממוצא גרמני בוקוביני(אנ'). כששימש כשומר במחנה אושוויץ משנת 1942 עד שנת 1945 הוא הכה ורצח אסירים מיוזמתו והשתתף ברצח המוני ובסלקציות. לאחר המלחמה התיישב ברצקי בגרמניה המערבית. הוא נשפט במשפט אושוויץ השני והיה בעל הדרג הנמוך ביותר מבין עשרים וארבע הנאשמים. בית המשפט גזר עליו מאסר עולם ושמונה שנים על השתתפות ברצח של יותר מ-8,000 בני אדם. ברצקי הביע חרטה על מעשיו, העיד נגד הממונים עליו לשעבר והתאבד בכלא.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטפן ברצקי נולד בשנת 1919 למשפחה גרמנית בוקובינית בצ'רנוביץ, אז חלק מממלכת רומניה. אביו היה מכונאי טלפונים.[1] הרמן לנגביין, היסטוריון אוסטרי ואסיר פוליטי באושוויץ, ציין כי ברצקי נולד באותה עיירה של ויקטור פסטק, שומר באושוויץ שהוצא להורג על ידי הנאצים מכיוון שסייע לבריחתו של זיגפריד לדרר מאושוויץ(אנ').[2] השכלתו של בארצקי הייתה יסודית בלבד והגרמנית שלו הייתה גרועה.[1] לאחר שלמד בבית הספר היסודי, למד חייטות ולאחר שסיים את הכשרתו הועסק במפעל לייצור גרביים. הוא גויס לואפן אס אס בשנת 1941, לאחר שנאום בכנסייתו עודד אותו לחזור לגרמניה כחלק ממדיניות "היים אינס רייך"(אנ') (חזרה הביתה לרייך) של יישוב מחדש של גרמנים אתניים (פולקסדויטשה) בגרמניה. הוא התיישב בורוצלב.[3][1]

אושוויץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברצקי שירת כקצין בלוקים באושוויץ בין השנים 1945-1942.[4] כמו שומרים אחרים, הוצגו לו סרטי תעמולה(אנ') אנטישמיים כגון "היהודי זיס (סרט, 1940)" ו"אום קרוגר"(אנ') לאחר העבודה. ברצקי טען במשפטו כי כאשר שאלו השומרים מדוע אסירים נשלחים לאושוויץ, נאמר להם שכולם עבריינים מסוכנים שהורשעו בחבלה. כששאלו כיצד ילדים קטנים יכולים להיות אשמים, הוסבר לשומרים שהם אינם משכילים מכדי להבין, ויהיה ברור מאוחר יותר. כמו כן נאמר להם שכל הדברים שאושרו על ידי אדולף היטלר הם חוקיים. ברצקי טען כי לא האמין להבטחות אלה ושקל לא לחזור מחופשה ברומניה אליה נסע בשנת 1943. הוא לא עשה זאת מכיוון שלדבריו חשש מהשלכות נגד משפחתו.[5] לטענת ד"ר רבקה ויטמן, הודאתו של ברצקי כי ידע כי רצח המוני של יהודים אינה חוקית, חתמה את הרשעתו.[6]

ברצקי במהלך סלקציה. הוא נמצא מימין, כשהוא נושא מוט בו הוא מרבה להכות אסירים.[7]

במשפטו תיאר ברצקי כיצד הוא התייחס לאסירים שהורעבו או חלו ומשך הועברו לאושוויץ. הוא לא אפשר לאף אחד מהם להירשם למחנה והחזיק אותם בבלוק סגור עד שליחתם אל מותם.[8] ברצקי היה ידוע בעיסוק שכונה "ציד ארנבות", בו הורו לאסירים להסיר את כובעם, כאשר מי שלא עשה זאת מהר מספיק הוכה ונורה למוות.[9]

עם זאת, בפעמים אחרות, הוא ניסה לסייע לאסירים. אובר-שטורמפיהרר יוהאן שוורזשובר, מפקד אושוויץ השני, סיכל מאמצים אלה. שוורצהובר אמר לברצקי שאסור לו לרחם על אסירים יהודים.[10] במהלך חיסול מחנה המשפחות (טרזיינשטט) ביולי 1944 ביקש ברצקי מממונים עליו להציל את חייהם של הילדים הכלואים במקום. נערכה סלקציה, וחלקם ניצלו, אך פרנץ לוקאס(אנ') התערב כדי למנוע את הצלת הבנות. כשהתבקש להסביר את מעשיו במשפטו, הצהיר ברצקי כי לעיתים קרובות השתתף בהצגות תיאטרון של בלוק הילדים במחנה המשפחתי.[11]

לאחר פינוי אושוויץ הועבר ברצקי לדיוויזיית הגרנדיר אס אס ה-32 ונלכד על ידי הכוחות הסובייטים בתחילת מאי. הוא שוחרר ב-17 באוגוסט, התיישב ליד קובלנץ ועבד בחנות פחם. בשנת 1953, הוא נכלא ל-21 יום על תקיפה. שנתיים לאחר מכן, הוא קיבל קנס בגין התנגדות למעצר. בשנת 1956 הוא נקנס שוב ב-300 מארק גרמני על תקיפה.[1]

מעצר ומשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ללברצקי הוצא צו מעצר ב-3 במרץ 1960, והוא נתפס כעבור חודש.[12] הוא הואשם במשפט אושוויץ השני והיה בדרגה הנמוכה ביותר מבין עשרים וארבעה הנאשמים שם. הסנגורים שלו היו יוג'ן גרהרדט ואנגלברט יורשקו.[1][13] מכיוון שהנאשמים נשפטו על פי חוק פלילי רגיל, נעשתה הבחנה בין מעשי רצח ואכזריות בודדים שאפשר להאשימם בהם לבין השתתפות בתוכנית ההשמדה ההמונית, שבהם הנאשמים היו רק שותפים.[14] במשפט הוכח כי ברצקי רצח מיוזמתו והיה אחד משומרי האס אס האכזריים יותר ולכן הוא קיבל עונש חמור יותר מרבים מהממונים עליו.[15]

ברצקי נמצא אשם בחמישה סעיפי רצח:

  • הוא הכה אסיר מורעב למוות
  • ב-21 ביוני 1944 הטביע ארבעה אסירים במיכל מים
  • הוא הורשע בשותפות לרצח המוני של יהודים באחת עשרה הזדמנויות.
  • סיוע ברצח של לפחות 3,000 בני אדם כשהשתתף בחיסול מחנה טרזנשטט במרץ 1944. במהלך חמש סלקציות, הוא היה שותף ללפחות 1,000 מקרי רצח.
  • בחמש הזדמנויות נמצא שהוא סייע בבחירת בלוקים בכדי להמית את אסיריהם, כאשר בכל אחד מהתקריות הללו נרצחו יותר מ-50 בני אדם

בנוסף, בית המשפט מצא כי הוא אשם בשלושה פשעים נוספים. אלה כללו ענישת אסירים שניסו לתקשר עם אסירים בחלקים אחרים של המחנה, כאשר אילץ אותם לבצע תרגילים מאומצים, במהלכם ירה בחמישה אסירים לפחות. בית המשפט לא העניק עונש נוסף על פשעים אלה אלא השתמש בהם כעדות נוספת לאכזריותו של ברצקי. אוטו דב קולקה ועדים נוספים העידו כי ברצקי הרג אסירים אחרים, אך הוא לא הואשם ברציחות אלה. הוא נידון למאסר עולם ושמונה שנים.[1][16]

מכיוון שבית המשפט הגדיר אותו כ"פתי" ו"פחות אינטליגנט מהנאשמים האחרים", הודאתו של ברצקי כי ידע שהרצח ההמוני של יהודים היא פשע, שימשה כראיה שהנאשמים האחרים ידעו אף הם כי מעשיהם פליליים.[17] הוא היה הנאשם היחיד שהעיד נגד נאשמים אחרים, והציג עדות על התנאים במחנה.[18] על רופא האס אס פרנץ לוקאס, שהכחיש בתחילה שהשתתף בסלקציות, אמר ברצקי, "לא הייתי עיוור כשד"ר לוקאס עשה סלקציות על הרמפה... חמשת אלפים איש הוא שלח להמתה בגז תוך חצי שעה". ברצקי אמר שלוקאס שינה את התנהגותו במהלך חודשי המלחמה האחרונים רק כאשר היה ברור שגרמניה תפסיד. לאחר עדותו, עדים אחרים התייצבו ואמרו שלוקאס בחר אסירים למוות. בסופו של דבר הודה לוקאס שעשה זאת בארבע הזדמנויות, אך רק בהוראות מהממונים עליו. בית המשפט מצא כי הוא השתתף ברצח.[19]

הכלא וההתאבדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברצקי העיד גם נגד קורט קניטל(גר'), אחראי מחלקת התעמולה באושוויץ. ברצקי העיד כי קניטל אמר שצריך לרצוח נשים וילדים יהודים מכיוון שהם גזע נחות. לדברי ברצקי, "למדנו כיצד לרצוח מהרצאותיו של אדון קניטל".[20]

בהיותו בכלא, עזר ללנגביין במחקר על המחנה. ברצקי אמר לו שהוא מקווה שאושוויץ לעולם לא יקרה שוב. לדברי לנגביין, הוא קיבל את אשמתו ואמר כי ריצוי מאסר הוא הדבר היחיד שהוא יכול לעשות עבור האסירים שרצח. ברצקי ערער על עונשו, וכאשר הערעור נכשל,[21] בארצקי התאבד בכלא בבאד נהיים(אנ') ב-21 ביוני 1988.[7][22]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סטפן ברצקי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 Langbein, Hermann (27 בינואר 1995). "Kleiner Mann ganz groß". Die Tageszeitung (בגרמנית). pp. 15–17. נבדק ב-25 בספטמבר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ Langbein 2004, p. 442.
  3. ^ Langbein 2004, p. 297.
  4. ^ Wittmann 2012, p. 131.
  5. ^ Langbein 2004, pp. 285–286, 308.
  6. ^ Wittmann 2012, pp. 125–126, 327.
  7. ^ 1 2 "Photo of Stefan Baretzki during a selection on the ramp at Auschwitz-Birkenau, spring 1944". Jewish Museum in Prague. ביולי 2015. נבדק ב-25 בספטמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Langbein 2004, p. 36.
  9. ^ Wittmann 2012, p. 146.
  10. ^ Langbein 2004, p. 323.
  11. ^ Langbein 2004, pp. 83–84, 357.
  12. ^ Wittmann 2012, pp. 279–280.
  13. ^ Wittmann 2012, pp. 131, 284.
  14. ^ Wittmann 2012, pp. 24, 233.
  15. ^ Wittmann 2012, p. 140.
  16. ^ Wittmann 2012, pp. 233–234, 285.
  17. ^ Wittmann 2012, p. 314.
  18. ^ Langbein 2004, pp. 290, 323.
  19. ^ Langbein 2004, pp. 357–358.
  20. ^ Langbein 2004, p. 515.
  21. ^ Langbein 2004, pp. 511, 517.
  22. ^ Morris 2018, p. 366.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=סטפן_ברצקי&oldid=36288286"